ראיתי שעוד לא נפתח אשכול על הספר החדש, של ברגמן ומרגלית שיצא בחודש שעבר לחנויות.
מקריאת הפרק הראשון שפורסם פה (http://news.walla.co.il/?w=/2689/1799983) נחשפים דברים שהם דיי מזעזעים על שחיתות, אך השאלה שלי היא מה דעתכם על ההאשמות שמופיעות בספר?(והאמת היא שעוד לא קראתי אותו אלא רק את הפרק הראשון, שהוא לבדו אומר הרבה)..



"הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות מדינת ישראל
הבור הוא ספר שהיה חייב להיכתב על סיפור שהיה אסור שיקרה.
הבור מאיר את הפינות האפלות ביותר בצבא ההגנה לישראל, בתקווה שאם נבין מה התרחש תחת אפנו, גם נוכל להיחלץ מהן"
כמובן שהתאור פופוליסטי, אבל רונן ברגמן, לדעתי לפחות הוא סופר ועיתונאי שכותב ברמה דיי גבוהה, סביר להניח שהיה לו בסיס לכתוב עליו לא?

עדיין לא יצא לי לקרוא את הספר במלואו.
לא אהבתי את השחרור המוקדם של הספר בדיוק ביום שבו אשכנזי וגנץ התחלפו.

עוד לא אהבתי את הסובקטייביות (לדעתי) בספר ובכלל בדעותיו של מרגלית. אני מפנה את כולם לקרוא את הבלוג העין השביעית כאן:
http://www.the7eye.org.il/interview...adquarters.aspx

ולקרוא מה עיתונאים אומרים על הכתיבה ועל הספר.

כמו כן בעיקר נראה כי זוהי "גרסתו של ברק" עכשיו נשאר לחכות לגרסא של אשכנזי שתבוא בטח דרך בניהו

אני בתהליכי סיום של קריאת הספר הנ"ל (לאור ג'ט לג, לא מצליח לקרוא יותר מחצי שעה רצוף), לא התרשמתי ממנו יתר על המידה, ויש תחושה שמיהרו לרוץ איתו לחנויות לפני שפרשת מסמך הרפז (גלנט) תתקרר.
התחושה שלי מהספר לא נוחה, מכמה סיבות:
1. הספר נראה כמו נסיון לגלגל בזפת ונוצות את גבי אשכנזי עת צאתו לאזרחות וככל הנראה לקריירה פוליטית עם תום תקופת הצינון. אינני יודע מהם מניעיו של ברגמן, אך מרגלית מועסק ע"י שלדון אדלסון, אשר יש לו אינטרסים פוליטיים ידועים. אני מאמין בלב שלם שגבי אשכנזי איננו שה תמים, בדגש על התמים, אבל יש כאן נסיון מאוד ממוקד (בלי קשר למוצדק או לא) לפגוע בתדמיתו.
2. קברניטים רבים מוצגים שם כמחרחרי ריב ומדון, בוחשים פוליטיים, ומקבלי החלטות על רקע אישי ולא מקצועי. קצרים בתקשורת על רקע אישי בין קובעי מדיניות מוצגים שם לרוב. עושה רושם שלכולם יש יותר מדי זמן פנוי לפוליטיקה.
3. לשכות מתנהלות כמו חצר ביזנטית, עם "בני בית", ולא על בסיס מקצועי גרידא.
4. איזה ברנש, יוסי יהושוע מופיע פעמיים לפחות בספר

עוד מישהו קרא את הספר ומעוניין להגיב?

הבהרה: הספר מתהלך על הקו הדק בין פוליטיקה לצבא, אני מעוניין להשאיר את הדיון בצד הצבאי/מקצועי כדי להימנע ממחיקות. הספיקה לי פעם אחת שעבדול נחסם על כך שענה לי.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי nitch 4. איזה ברנש, יוסי יהושוע מופיע פעמיים לפחות בספר

מדובר בכתב הצבאי של ידיעות אחרונות, לא במנהל הפורום (למרות ששניהם חולקים את אותו שם פרטי).

לעולם אשא דגלך בגאווה

טעות שלי.

אנחנו חברים טובים. אבל, אנחנו אפילו לא נושאים את אותו שם פרטי.
ברישומי משרד הפנים יש הבדל קטן בשמות הפרטיים של שנינו.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

הוא יוסף ואתה יוסוף?

לא

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ציטוט:

במקור נכתב על ידי nitch אני בתהליכי סיום של קריאת הספר הנ"ל (לאור ג'ט לג, לא מצליח לקרוא יותר מחצי שעה רצוף), לא התרשמתי ממנו יתר על המידה, ויש תחושה שמיהרו לרוץ איתו לחנויות לפני שפרשת מסמך הרפז (גלנט) תתקרר. התחושה שלי מהספר לא נוחה, מכמה סיבות: 1. הספר נראה כמו נסיון לגלגל בזפת ונוצות את גבי אשכנזי עת צאתו לאזרחות וככל הנראה לקריירה פוליטית עם תום תקופת הצינון. אינני יודע מהם מניעיו של ברגמן, אך מרגלית מועסק ע"י שלדון אדלסון, אשר יש לו אינטרסים פוליטיים ידועים. אני מאמין בלב שלם שגבי אשכנזי איננו שה תמים, בדגש על התמים, אבל יש כאן נסיון מאוד ממוקד (בלי קשר למוצדק או לא) לפגוע בתדמיתו. 2. קברניטים רבים מוצגים שם כמחרחרי ריב ומדון, בוחשים פוליטיים, ומקבלי החלטות על רקע אישי ולא מקצועי. קצרים בתקשורת על רקע אישי בין קובעי מדיניות מוצגים שם לרוב. עושה רושם שלכולם יש יותר מדי זמן פנוי לפוליטיקה. 3. לשכות מתנהלות כמו חצר ביזנטית, עם "בני בית", ולא על בסיס מקצועי גרידא. 4. איזה ברנש, יוסי יהושוע מופיע פעמיים לפחות בספר עוד מישהו קרא את הספר ומעוניין להגיב? הבהרה: הספר מתהלך על הקו הדק בין פוליטיקה לצבא, אני מעוניין להשאיר את הדיון בצד הצבאי/מקצועי כדי להימנע ממחיקות. הספיקה לי פעם אחת שעבדול נחסם על כך שענה לי.

לצערי קראתי רק את הפרק הראשון שהועלה לאינטרנט(קישור למעלה). כמוך גם אני חושב שהספר פורסם מהר מידי ובלי מחשבה מעמיקה מידי..
זה עומד בניגוד לדעתי על רונן ברגמן כעיתונאי וסופר רציני בתחום(שאת שני הספרים הקודמים שלו קראתי בשקיקה)..
מהפרק הראשון שקראתי הספר עסק בעיקר בהתנהלות המושחתת והלקויה של היחידה הטכנולוגית של אמ"ן ולא מסופר בו על אשכנזי.
לצערי הידע שלי הוא פחות רחב כמו של חלק מחברי הפורום ולכן אני לא יודע כמה הטענות כלפי מה שמתנהל ביחידה הזאתי נכונות, אשכנזי עוד לא הגיב אבל אאל"ט נאמר מתישהו לא מזמן שהוא מתכוון או שוקל בכלל לתבוע את ברגמן ומרגלית(?)
אני מקווה שיש חברי פורום נוספים שקראו ויחוו את דעתם.

בספר "הבור" של דן מרגלית ורונן ברגמן מוזכר בעמ' 50
"באותה תקופה (זמן היותו של אשכנזי אלוף פצ"ן) הסתובב אשכנזי עם רובה סער מיוחד, משופצר וחדיש".

יש למישהו תמונה של אשכנזי עם הנשק הנ"ל?

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח

היות ומדובר על השנים 98'-2002, סביר שזו פשוט אחת מגרסאות התבור (שנבחן אז ע"י צה"ל), או לחילופין M16 מקוצרר פלטופ. בקיצור, לא משהו מלהיב במיוחד במונחים של היום.

פחות או יותר סיימתי לקרוא את הספר.

החלק המעניין יותר (מבחינתי) הוא החלק הראשון שהינו היסטורי יותר - כלומר עבר יותר זמן מהאירועים וניתן היה לבצע תחקיר מעמיק יותר בראי הזמן. אני מתייחס לחלקים על מערך המ"מ ועל בועז הרפז.
לגבי שאר האינרטריגות הנחשפות שם - לדעתי הספר נכתב מוקדם מדי והשאיר אצלי הרגשה של "ספר מטעם (מישהו)".
עם כל כך הרבה ספינים ע"ג ספינים ע"ג ספינים קשה קצת לברור.
לקחתי אותו מהספריה, כך שהדבר לא עלה לי כסף. לא הייתי משקיע בו כסף

"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח