שלום,

שמעתי שמועה הזויה - שהאקדמיה ללשון אישרה את הפועל בציווי "כנס" בנוסף ל"הִכנס".
האם נכון הדבר?

תודה.

זה נעשה במסגרת האיחוד ההיסטורי בין בנייני פעל ונפעל.

לאקדמיה תכסיס חכם מאוד: אם אין ביכולתך להתמודד אתם – הצטרף אֲליהם;
הגישה הזו מסבירה היטב את ההחלטות האחרונות – נִסֵּיתִי (במקום ניסִיתי); ורק השבוע: "סוֹרָג" ו"שובָר" במקום סורֵג ושובֵר.
האמת היא שגם ברעיון ההתחמקות הזה היא לא חידשה הרבה. כשמשרד החינוך מבקש "להוכיח לעולם" שהציונים
אצלנו גבוהים, הוא "מתקן" את מבני הבחינה (עד כדי כך שבעברית (א ו־ב) לא מלמדים מהו תשלום דגש).
למה דומה הדבר? למושל שמנסח מחדש את חוקי הענישה כדי לשחרר אסורים ולהקטין את שיעור הכליאה.

היה עדיף לנתב את המאמץ הזה לעקירת השגוי. לא להכשרתו.

ולשאלתך,
כַּנֵּס = שַׁפֵּץ, חַזֵּק = בניין פִּעֵל, ובעבר: כִּנֵּס ← המשמעות היא כינוס אנשים לכבוד אירוע.
הִכָּנֵס = הִשָּׁבֵר!, הִשָּׂרֵף! = בניין נפעל, ובעבר: נִכְנַס ← המשמעות היא כניסה למקום.

למרבה המזל, פה אין לאקדמיה דריסת רגל. ושוב, במקום להתאמץ "להעלים" את השיבוש הנפוץ הזה
מדפי העיתון וממרקע הטלוויזיה במיוחד, יחפשו דרך להתיר את האסור.

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

תודה רבה,
לצערי לא יוצא לי להתקל (גם בעיתונות, אגב; לא שאני מצפה מהם יותר מדי, אבל בכל זאת) בצורת הכתיבה / הדיבור התקינה של הפועל, ולכן כבר חששתי שהאקדמיה עשתה מעשה.

אגב, למה "פה אין לאקדמיה דריסת רגל"?

מערכת הפועל נחשבת נעולה. גם ההחלטות המתקבלות בה מבוססות לרוב על המקורות העבריים.

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

טוב לדעת, תודה!

ההשוואות שלך לא במקומן.
שפה, בניגוד לאנלוגיות שהצגת, כפי שאתה ודאי יודע, היא דינמית ומשתנה.
צורת הדיבור התקנית של האתמול איננה זו של המחר. רוצה לומר כי טיהור ביטויים שכיום נחשבים ל"שגויים" עקב שכיחות תופעת השימוש בהם בלבד (!) היא צעד בלתי נמנע בהתפתחותה של שפה.
אם האקדמיה לא תנהג כן, הרי שסופה לאבד כל זיקה לשפה העברית.

בדבריי אלה אני נתלה באילן גבוה, הלוא הוא אחד המרצים שלי לבלשנות ששמו פרח מזכרוני (פרופ' X מאונ' תל אביב) שאמר בזמנו שלא האקדמיה קובעת את השפה אלא דובריה בלבד. חרה לי בזמנו לשמוע חלק מטענותיו כי למשל לא מן הנמנע שהצורה "שלוש בנים" תיהיה תקינה יום אחד עקב ריבוי השימוש בצורה זו של זכר/נקבה ועקב טשטוש ההבדלים בין הצורות בשפתינו שלנו וקל וחומר שבשפות אחרות.

עם זאת, נוצר הרושם שבכל הקשור לטיהור צורות ביטוי, אצבע האקדמיה קלה היא על ההדק, ועל כך אני מתרעם.
נראה לי תמוה שהיה די לאקדמיה להסיק מסקנות לגבי צורות ביטוי שגויות שכיחות לאחר מספר כה קצר של שנים בה השפה העברית מדוברת בצורתה הנוכחית בשביל להחליט החלטות גורליות הקשורות לתקינות השפה.

מדברייך שלך נוצר הרושם שלא על כך אתה מתרעם, אלא על העקרון If you can't fight them - join them, ועל כך אני ממליץ לך לשנות גישה בכל הקשור לשפה העברית ולשפות בכלל.
לטענת הבלשנים כיום (ובפרט אלו שנכחתי בהרצאותיהם), ואני מסכים איתם במאת האחוזים, העקרון שאתה מתנגד אליו הוא אחד העקרונות החשובים ביותר בהתפתחותה של שפה ומהווה שיקול חשוב בהכנסת צורות ביטוי חדשות לשפה.

לאקדמיה אין כמעט השפעה על שום דבר. החליטו להבדיל בין "מינוי" ו"מנוי", בין רָציף ורְציף, בין צָמיג
וצְמיג ו... מסופקני אם השומע מבין מה ההבדל בכלל.
כשהיא מתירה דבר, האם אתה מתעדכן ומאמץ את מרותה? אדרבה, כשהיא אוסרת צורה, האם
מישהו טורח להישמע לאיסור? נראה שלאקדמיה אין שומע. כשהאקדמיה מפרסמת החלטה חדשה, זו
לרוב החלטת נסיגה.

את החלק הראשון אני מקבל ("אין ביכולתך להתמודד אתם") – כי שפה היא בהחלט עצמאית ואיתנה.
אך ההמשך ("הצטרף אליהם") מייצג רכרוכיות מיותרת שאין בה כל תועלת.

רוב עיסוקה הציבורי של האקדמיה הוא רק חידוש מילים, שגם אותן לא טורחים לקדם: מתי שמעת
לאחרונה פרסומת שאומרת "יִשּׂוּם" ולא "אפליקציה"? מילה כל כך קליטה (אפילו נמצאת במערכות
ההפעלה של מכשירים מסוימים) נמחצה בין הגלגלים.

האקדמיה, במקום שתגיד "לא הצלחנו", הופכת את הכישלון לסיפור הצלחה. במקום לשרש טעויות מעין
אלה – היא ממסדת אותן; "כנס" ו"היכנס" – אני מסכים שזה דיבור צברי טהור, אך לא כפי שכתבת, אין
על כך "קביעה" אקדמית בכלל. אם היום (לא באמת) מתנהל מאבק עיקש לחסל את "הֶגדיל" (הא
סגולה) שבפי הזמרים, שקולם מתכנת קהל שומעים שבוי, סבורני שבמאה הבאה הצורה תהיה שולטת,
וגם אז ימצאו סימוכין קדומים כדי להתירה בנקל. אם כך, מי חכם וידע למה צריכים אקדמיה?

האקדמיה היא מוסד שמתוקצב ע"י המדינה. לכן לא סביר שיאשרו אי פעם "שתי דובים" (מזכיר לך
משהו?), כי זה יעורר סערה תקשורתית שתשמיט את הקרקע מתחתיה. אלא שדברים כאלה קורים,
כפי שראינו, במקרים יותר עממיים.

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן