לפני מספר שנים רציתי מאוד לטייל בטורקיה ובעלי לא רצה. טענתו היתה - אני לא נוסע למדינה מוסלמית.
הפצרתי בו עד שהסכים וקנינו כרטיסים, אולם יומיים לפני הטיסה היו לי פרפורי בטן וחששתי מפני הנסיעה. התחבטתי ביני לבין עצמי ולא סיפרתי לבעלי כלום על כך. החלטתי להעזר בזוג מכרים שהציעו לי לכתוב לרבי דרך אגרות קודש.

בגדול- תשובתו באגרות הקודש היתה: אתם לא צריכים לנסוע ותזכו לרוב ברכות.
בעלי חזר מהעבודה וראה שמצבי לא כשורה ובכל זאת שאל אותי אם אני רוצה לערוך קניות של אוכל לנסיעה או אולי להתחיל לארוז... כל פעם דחיתי אותו בכל מיני סיבות, אך את הסיבה האמיתית לא אמרתי, אפילו שאנחנו נמצאים יומיים לפני הטיסה, ועדיין אין שום דבר מוכן חוץ מהכרטיסים.
למחרת, בלילה שלפני הטיסה, נודע לבעלי על מחשבותיי מפני שראה שאני בוכה בלי הפסקה. סיפרתי לו שכתבתי באגרות קודש, ותשובתו היתה "מה שבישלת, תאכלי".

כל הלילה ההוא בכיתי ללא הפסקה על מה שעוללתי לעצמי. למחרת בבוקר התקשרתי לרב מרחובות וסיפרתי לו בקצרה את הסיפור ואת תשובתו של הרבי באגרות קודש והוא ניסה לשכנע אותי לבטל את הטיול בכל מיני טענות, כמו:
יש לך ילדים בבית, למה שתעזבי אותם או מה עם אוכל כשר ועוד... לכולם היו לי תשובות מספקות. לאחר מכן פתח את אגרות הקודש במקום בו אני פתחתי ואמר נחרצות: "הרבי אומר חד משמעית לא לנסוע"!
אך אני בשלי - הקשתי עליו - איך אגיד לבעלי, הרי יגיד לי "אמרתי לך, עכשיו זו הבעיה שלך ומה עם הכסף". הרב ענה לי שהרבי מבטיח בתשובתו באגרות קודש הרבה ברכות גדולות ולכן הכסף יוחזר וכך נסתיימה השיחה בינינו.

זמן מה לאחר מכן בעלי התקשר לדעת מה קורה. אמרתי לו את התשובה של הרב על מכתבו של הרבי באגרות קודש ולכן גם הוא החליט שלא לנסוע בשום אופן.

נשאר לנו חצי יום ולילה עד הטיסה ועדיין הכרטיסים במשרד הנסיעות. בעלי אמר לי "תלכי את תבקשי את הכסף כפי שהובטח לך". אך לא עבר זמן רב והוא שוב מתקשר ומספר לי שהוא הלך למשרד הנסיעות ושאל את הפקידה איך אנחנו טסים, תשובתה היתה "ברור בצ'רטר". בעלי אמר לה - בשום אופן אני לא טס, רק באל-על ואז שינה את דעתו ואמר לה "אני לא רוצה לדבר איתך סחור סחור" וסיפר לה את האמת על תשובת הרבי באגרות קודש. היא התפעלה מהסיפור ושאלה מי זה הרב שאתה מדבר עליו? ענה לה - הרבי מלובביץ'. והיא מיד נענתה לבקשתו והחזירה את כל הכסף, כולל אפילו עבור הצ'ק שכבר נפרע. בעלי בא הביתה בשמחה, אך כאן לא נגמר הסיפור.

בטורקיה היינו צריכים ללון במלון מעולה. במהדורת חדשות בארץ ראינו שבאותו ערב בו היינו צריכים ללון בו - נשרף המלון כליל!! הרבי הציל אותנו מאסון.

כתבו גם אתם לרבי ובע"ה תזכו גם אתם לישועה http://www.igrot.co.il

www.meirtv.co.il

בוא נתקיל את הספאמר.. באיזה מלון מדובר?

הוא מאמין בכך וזו זכותו.

יש שהאמינו בכך שהסכם אוסלו יביא שלום
יש שהאמינו שפינוי גוש קטיף יביא שלום
יש שאמינו שפינוי לבנון יביא שלום
יש שמאמינים שפינוי חוות גלעד יביא שלום
יש שמאמינים שפינוי מזרח ירושלים יביא שלום
יש שמאמינים בכחו של צה"ל.
יש שמאמינים שעלייתם להר הבית מקרבת את הגאולה.
יש המאמינים שאנו אדונים לגורלינו בארצינו (מדוע היא ארצינו?).

אמונות ההבל הנ"ל השפיעו ועודן משפיעות על גורל עמינו בארץ ישראל, הרבה יותר מהפנייה לאגרות קודש.

הוא בסה"כ מאמין שהוא מקבל הנחיה שמימית באמצעות ההתקשרות לרבו דרך חיבוריו. וזה לא משפיע על אף אחד חוץ ממנו, מה מפריע לך בזה?

הערה אין בתגובה זו כוונה פוליטית אלא המחשה לכך שאמונה היא דבר אינדבידואלי, שהיא משפיעה על כולם בכל תחומי החיים, ושאין מקום ללעוג לאדם בגין אמונתו. כמו כן אין בתגובה זו בכדי ללמד על דעתי האישית בנוגע לשימוש הנ"ל באגרות קודש.

אני חושב שצחי טוען שכל הסיפור נשמע מפוברק.

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

טוב, יתכן שהוא צודק במקרה זה.
אני התייחסתי לנושא באופן כללי.

מצחיק לראות איך צבא ההגנה לישראל שומר עליך ואתה מפקפק בכוחו...
זה אולי כדי להשקיט את מצפונך על כך שהחרדים לא מתגייסים לצבא?

למען הסר ספק אני אסיר תודה כלפי החיילים המחרפים את נפשם בגבולות ומגנים עלי ועל שאר תושבי מדינת ישראל.

התכוונתי להעלות נקודה אחרת לגמרי, והיא שכח צבאי אינו ערובה לניצחון במערכה.

סקירה קצרה של ההיסטוריה במדינת ישראל מלמדת על כך.

במלחמת העצמאות סבלנו מנחיתות בכוחנו הצבאי והמספרי מול מדינות ערב, הניצחון שהושג במחיר איום היה מוחץ וברור והעובדות שנקבעו בשטח (הקמת המדינה בשטחים הגדולים משמעותית מאלו שנקבעו בתכנית החלוקה של האו"ם) היו ברורות.

במלחמת ששת הימים אמנם היה לנו צבא מסודר אך סבלנו מנחיתות כמותית ואיכותית, ואף במלחמה זו נחלנו ניצחון משמעותי וברור שהבטיח את קיומה של מדינת ישראל לפחות בטווח הזמן המיידי.

במלחמת יוה"כ כחה הצבאי של מדינת ישראל כבר היה משמעותי ואף היה לנו יתרון איכותי במספר תחומים, (מטוסי הפנטום כדוגמה). המערכה הקשה נגמרה בשביתת נשק שכללה נסיגה מסוימת לאורך הגבולות.

מלחמת לבנון שבה היה לנו יתרון צבאי בולט לכל אורכה לא הסתיימה באופן שבו ייחלנו. (אני בוחן אותה מהפלישה ללבנון ועד לנסיגה שהובילה להקמת רצועת הביטחון).

האינתיפאדה שבה התמודדנו עם זורקי אבנים הסתיימה בהסכמי אוסלו וחימוש הפלסטינאים.

במלחמת לבנון השנייה ובעופרת יצוקה לא יכולנו לעשות שימוש בכוחנו הצבאי העדיף וגם כיום איננו יכולים לעשות זאת.

הצבא ומערכות המודיעין האמריקאיים למרות עוצמתם האדירה אינם יכולים להדביר את הטרור העולמי.

לסיכום כוח צבאי כשלעצמו אינו מבטיח בטחון ועל כך נאמר אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר. (תהילים קכ"ז).

א. במלחמת השחרור נהננו מעליונות מספרית(לא יודע מה לגבי שאר האספקטים).
ב. אין ספק שכח צבאי אינו ערובה לביטחון אולם מכאן ועד זלול בכוחו של צה"ל שמהווה שליח נאמן ומוצלח של הב"ה להגנת עם ישראל - הדרך ארוכה.

א' למיטב ידיעתי זה לא נכון ביחס לצבאות ערב שגם הם תקפו אותנו. אך יש מומחים צבאיים גדולים ממני.
מצאתי דיון בעניין בפורום:

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=290504

ב' אני לא חושב שהיה בדברי זלזול. אני חוזר על כך שמי שחושב שהערובה לביטחוננו וקיומינו תלויה בכח צבאי בלבד לדעתי טועה. אני גם מקווה שלא אוכל להוכיח לו שאני צודק.

אני מציע נוסחה כזו: "יש אנשים שמאמינים שביטחוננו תלוי רק בכח צבאי".

כשאיילת הגיעה השנה עם ילדיה לשמחת בית השואבה שבחול המועד סוכות, ספרה לחברותיה כי בתה בת חן עוברת שינויים בהרגלי אכילה. איילת הייתה מאוד מודאגת וספרה שקבעה תור לרופאה כדי לבדוק מה קורה לילדה ומדוע היא לא נוגעת באוכל.
בבדיקה שוחחה הרופאה ארוכות עם איילת ולאחר מכן פנתה לערוך בדיקה קלה בפה של בת חן, לראות אם יש גורם פיזי הגורם לשינוי התאבון.



מס' דקות מאוחר יותר, הודיעה הרופאה לאיילת כי גילתה גוש חשוד מתחת לסנטר של הילדה. לא ברור אם יש לזה קשר לחוסר התאבון, אבל היא מפנה אותה לבצע בדיקת אולטרא סאונד לילדה כדי לבדוק את המצב...

איילת נגשה מיד לכתוב לרבי ב"אגרות הקודש" והתשובה התקבלה בכרך י"ח עמ' רנ"ב רנ"ג :





ו'תשנב

ב"ה, ז' אד"ש, תשי"ט

ברוקלין.

הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ

מו"ה אפרים אליעזר שי' הכהן

שלום וברכה!

בעתו קבלתי מכתבו מכ"ה אד"ר עם המצורף אליו.

ולהעיר אשר לדברי האומרים דאדר ראשון הוא העיקר ובניסן נברא העולם, הרי יום הנ"ל הוא יום בראשית.

ונתעכב המענה ע"פ הכתוב במכתבו אשר חשב להיות כאן ולהתראות בבדר"ח אד"ש.

ובכ"א יהי רצון שילך מצבו בבריאות הלוך וטוב, ובפרט שכבר הותחל בזה, והרי נמצאים אנו בחדש שבו מרבין בשמחה, שמחה ע"פ תורה, אשר עבודת השם היא, אשר לזה הרי צ"ל בלשון הרמב"ם גופו שלם וחזק וכו' שאי אפשר שיבין כו' (אפילו) א' מאבריו כואב (הלכות דיעות ספ"ג) והרי הוא כאב פחות מחולי (שבת י"ב א').

וכיון שבחדש אדר הרי נהפוך הוא, לשמחה וגו' יתהפך גם בהמצב האמור כלשון הרמב"ם שלם וחזק.

בכבוד ובברכה לבשו"ט בכל האמור ולפורים שמח.



איילת הייתה נרגשת מאוד לקרוא את המכתב! היא צפתה שבדיקת האולטרא סאונד תעבור בשלום ולא יגלו אף דבר.
יחד עם ביתה בת חן הן נגשו למכון האולטרא סאונד בביטחון גמור במילים הקדושות שבברכת הרבי : "ונהפוך הוא".

אך הבדיקה ערכה הרבה זמן...
איילת החלה לחשוד.... טכנאית האולטרא סאונד לא נתנה לה להישאר במתח זמן רב, הגישה לאיילת את התוצאות ואמרה: "עליכן לגשת למרפאת אף אוזן גרון במהירות האפשרית, התגלה ממצא לא משמח- גידול בגודל סנטימטר וחצי! עליה לעבור בדיקה מעמיקה ומיד!!".
במקרים כאלו מבצעים דיקור ומוציאים דגימת רקמה, אולם בגלל הגודל יהיה צורך לשאוב חלק מהגידול לתוך מזרק גדול ולשלוח למעבדה מיוחדת כדי לבדוק את המצב הרפואי לאשורו...
איילת החלה להתבלבל הרי היכן ה"ונהפוך הוא" המצב נראה בכי רע.

ושוב, היא מדווחת לרבי ב"אגרות קודש" והתשובה הורתה לה להתחזק באמונה ובבטחון- "מובן שככל שיתחזק בבטחונו בבורא עולם ומנהיגו, אשר משגיח הוא על כל אחד בהשגחה פרטית, לכן אין מקום לדאגה והתרגשות וכו'..."



התור לרופא נעשה בדחיפות. למרות 2 התשובות כתבה שוב לרבי באגרות קודש לפני הבדיקה והרבי השיב: "לפלא מה שכופלת בקשתה בכל פעם ופעם, בה בשעה שכתבתי לה מאז, שנכון יהיה לבה בטוח בהרופא כל בשר ומפליא לעשות, אשר כלשון הכתוב, את הכל עשה יפה בעתו... ויהי רצון שיהיה הטיפול הרפואי בעתו בהצלחה כנ"ל, ותבשר טוב מתוך מצב רוח טוב בעניינים הפרטיים והכלליים גם יחד".



מה יש להוסיף??? איילת החליטה להתקדם ולהאמין שאכן יהיו בשורות טובות.

בים ראשון נסעו למרפאה איילת, בעלה ובת-חן בתם. כמובן שהצטיידו בתהילים, צדקה ותמונה של הרבי. הבעל נשאר בחוץ, אומר פרקי תהילים לזכות בתו...
אך מה קורה?? הדלת נפתחה חיש, איילת ובת-חן צועדות לקראתו בחיוך רחב...
אולי טעו בתאריך התור?! חשב האבא.
איילת, הפעם רגועה, מסבירה לבעלה: "לא נערכה שום בדיקה! נכנסנו עם כל המסמכים הרופאה עברה על הכל בסבר פנים רציני. לאחר מכן הסבירה את שלבי הטיפול, נגשה להביא את המזרק הענק, זה היה מספיק בשביל להכניס אותי לטראומה! הרופאה הסתכלה שוב ושוב בצילומים .. החלה למשש את הפנים, הסנטר ומתחת לסנטר, הלוך ושוב. שוב התבוננה בצילום האולטרא סאונד ואז אמרה:

"אינני יודעת מה לאמר, אך דבר אחד ברור – אין לילדה שום גידול. אין לי הסבר איך גוש בגודל כזה יכול להיעלם. לכו הביתה. אין צורך לערוך בדיקה ואין לי מה לאמר, אלא שזה נס!!"

הסיפור נלקח מתוך אתר
http://www.igrot.co.il
כל הסיפורים שם אמיתיים ואמינים .
כותבים לרבי מילובאוויטץ' ורואים ניסים גלויים באגרות הקודש, לבקשת ברכה, פרנסה, ילדים, זיווג והכל על טהרת הקודש.

אתה צריך להבין שישנם שומרי תו"מ רבים שאינם מאמינים בפניה לאגרות קודש, ומעשיות נוספות לא בהכרח ישכנעו אותם.

אתה יכול לרכז את ההודעות האלו באשכול אחד במקום להציף את הפורום.

אכן.

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

הכותרת של פותח האשכול מזכיר לי את הסיפור הבא:
את המקור לקחתי מפה:
http://ns1.shturem.net/index.php?section=artdays&id=625

הסיפור שלהלן מייחס על פי חסידות חב"ד סגולות לספר התניא. יתכן והסיפור סופר בגרסא קדומה יותר עוד לפני אסון הטיטאניק אך משום מה הסיפור דבק דווקא לטיטאניק:

בחור יהודי רצה להגר לאמריקה, ואביו שאל בעצת אדמו"ר הרש"ב (שלום דובער שניאורסון) בדבר נסיעת בנו לאמריקה, והרבי השיב בשלילה. הבן לא ציית לאביו ולרבו והחליט לנסוע בכל זאת לאמריקה. הבחור עלה על אוניה והפליג. בדרך, האונייה טבעה. כשבא האב אל רבו בטענה על כך שלא הזהיר את בנו שהאוניה תטבע, השיב לו הרש"ב שהוא עצמו לא ידע, אבל כשהרב אומר משהו, צריכים לציית לדבריו.

מספר הסיפור "הלביש" את הסיפור על טביעת האונייה "טיטאניק" בשנת תרע"ב, בה בשעה שהסיפור הנ"ל נודע עוד בשנים שקדמו לאסון הטיטאניק.

אבל העיקר הן התוספות ששרבב המחבר לסיפור, שכך אמר הרבי לאותו בחור שחפץ בנסיעה: נו, אם אתה מתעקש כל כך לנסוע, תיקח את ספר התניא איתך בנסיעה ותלמד בו בכל יום ויום...

הבחור כמובן שכח לקחת את התניא, והרבי אמר: "זהו זה, אחד גורר את השני. כשלא שומעים מה שמבקשים (שלא ליסע), שוכחים אחר כך גם את התניא בבית"

ועל שום כך זכה הסיפור לכותרת הסנסציונית: ספר התניא האלוקי היה יכול להציל את הטיטאניק

ייתכן וסיפור זה בדוי אך בכל זאת מסיפור זה ניתן ללמוד שכנראה היו על סיפון האוניה חסידי חב"ד או לפחות חסיד חב"ד סורר אחד.