02-01-2011, 08:24
|
|
|
חבר מתאריך: 18.03.10
הודעות: 574
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Max206 שמתחילה ב "בעקבות השריפה בכרמל, תפתח "טייסת לכיבוי שריפות""
אני רוצה להוסיף גם פה כמה פרטים ששמעתי ביום כתבים שהיה ברמון, כי חלק מהנושאים שהתווכחו עליהם כאן, נידונו ע"י מח"א.
הדבר הראשון שהוא אמר, שהוא למד ממבצע הכיבוי הזה שכיבוי שריפות מהאוויר זה מקצוע לכל דבר, והאנשים שעוסקים בזה, צריכים לעסוק אך ורק בזה. זאת אומרת שבמידה ותוקם טייסת כיבוי בחיל האוויר, היא תהיה יעודית ולא תצא למשימות נוספות מלבד משימות כיבוי ואימונים.
הוא אמר שכרגע בכלל לא בטוח שהטייסת תוקם בחיל האוויר. יתכן שזאת תהיה טייסת אזרחית. ההחלטה נמצאת מן הסתם בידי הדרג המדיני. כמובן שאם יוחלט להקים טייסת אזרחית, היא לא בהכרח תהיה יעודית ויתכן שתוקצה למשימות נוספות מלבד כיבוי, כי אז החלטות הניהול לא יהיו בידי חיל האוויר.
בנוסף לזה הוא התייחס לשאלה האם כדאי לייצר מטוסים כאלה בארץ? והאם זה לא יותר משתלם מבחינת התחזוקה של המטוסים? זאת סוגייה שעלתה גם בדיון בפורום, אגב. הוא אמר שאין שום בעיה עם רכש בחו"ל, ולייצור בארץ אין שום יתרון מבחינת תחזוקה. כל תקלה טכנית שנתקלים בה, מקבלת פתרון מהיר גם כאשר היצרן נמצא מעבר לים. פשוט משתמשים בינתיים בחלפים הקיימים במלאי, ואת החלק התקול שולחים לתיקון אצל היצרן, וזה אפילו לא משנה כמה זמן יקח לו לחזור, כי יש מספיק חלפים במלאי.
עוד משהו שהוא ציין ולא נראה לי שציינו בדיון בפורום (קראתי את כולו. מקווה שלא פיספסתי). במבצע הכיבוי היו 15 כלי טיס בו זמנית במרחב האווירי של הכרמל, וכולם טסו באותה "קומה" באוויר, שכן כולם היו צריכים להיות סמוך לקרקע. זה חריג למדי ולא אמור לקרות במצבים נורמליים. במצב נורמאלי גם אם יש כמות כזו של כלי טיס במרחב אווירי צפוף, עדיין יש הפרדה ב"קומות" הטיסה שלהם למניעת תאונות. זה אומר שזה היה מבצע לא פשוט בכלל. בהתחשב בכך שהטייסים היו זרים ולא הכירו את המרחב האווירי של ישראל, היה צורך לצוות לכל כלי טיס זר איש צ"א ישראלי מחיל האוויר, שיהיה בקשר עם היב"א ויהיה מתואם כמו שצריך עם שאר צ"א שנמצא באוויר.
כל ההצהרות האלה אולי יגרמו לכם מחדש לשקול את כדאיות הקמת טייסת כזאת בארץ בכלל או בחיל האוויר בפרט.
הינה דעתי האישית. אני לא חושב שבאמת יש צורך בטייסת כזאת בארץ, מכיוון שזה לא הגיוני לתקצב בסכומים כאלה גדולים טייסת שתצא לפעילות משמעותית אחת לכמה שנים, וכנראה לא תתעסק בשום דבר אחר מלבד כיבוי שריפות. זה לא כלכלי. הרבה יותר כלכלי לשכור שירותים של כמה מדינות (חשוב שתהיה יותר ממדינה אחת, שלא יקרה חלילה שהם מתמודדים עם שריפה בזמן שאנחנו צריכים אותם) שיעבדו איתנו בשת"פ.
החסרון היחידי שאני יכול לראות בשת"פ עם מדינה זרה הוא מה שכבר הוזכר - הבעייתיות שיש לטיסות של טייסים זרים במרחב האווירי שלנו. בכל פעם שנזדקק לשירותים שלהם, הם יצטרכו קודם לנחות בארץ, צריך לצוות אותם לצ"א ישראלי, לתדרך אותם בטיסה בשמי הארץ ורק אז לשחרר לעבודה. זה בזבוז זמן שיכול לעלות ביוקר.
ובכל זאת אני חושב שאפשר להתגבר על המגבלה הזאת באמצעות אימונים מראש של צ"א שלנו עם צ"א שלהם, אימוץ תו"ל משותף שיהיה בשימוש בשעת הצורך, יצירת נוהל חירום בחיל האוויר שיאפשר כניסה מיידית של משתפי פעולה למרחב האווירי של ישראל ונהלים נוספים שיקלו על הטיסה שלהם בשמי הארץ. בשעת הצורך הנוהל יופעל והכל יזרום יותר בקלות ולא כמו שקרה במקרה האחרון.
בשורה התחתונה זה פתרון יותר יעיל לדעתי, מכיוון שאין צורך בהקמת טייסת יעודית בארץ ואין צורך בהכשרת צוות אוויר ישראלי שיעבוד 365 ימים בשנה. יהיו את צוותי האוויר הזרים שיש להם כבר הניסיון של ה-365 ימים בשנה, וצוותי האוויר הישראלים שישלימו להם את הפערים החסרים רק כשיש בהם צורך (אימונים ומבצעים של ממש).
לא תמיד צריך להמציא את הגלגל מחדש ולהיות מובילים בכל תחום. לפעמים פשוט עדיף לעבוד עם אנשים למודי ניסיון. הינה דוגמא לטעות של מתחילים שכבר עושים אצלנו. בצה"ל טוענים שאם תוקם טייסת כיבוי בחיל האוויר, אז יהיו בה רק מטוסים. למה? בשביל מה זה טוב? מה יעשו בשרפות באזורים אורבניים? אני מנסה לדמיין איך מטוס יצליח לכבות בניין גבוה שבוער, ואני מתקשה לדמיין את זה. עדיף שיעשה את זה מסוק כיבוי שיכול לרחף במקום ולהתיז מים על אותה הנקודה או נקודות סמוכות.
אז עדיף ללכת על בטוח ולא להתיימר לעשות דברים שאנחנו לא מבינים בהם ואין לנו אפילו צורך בהם. קודם כדאי לעבוד בשת"פ עם מדינות אחרות. יותר מאוחר, עם הזמן ועם הצורך נקים טייסת משלנו.
|