החוקרים בדקו בני נוער ב-12 בתי ספר תיכוניים מקצועיים. "המקרים של מתבגרים בסיכון לאובדנות שאינם ידועים בבתי הספר מטרידים יותר"

מחקר המבוצע בשנים האחרונות ב-12 בתי ספר תיכוניים מקצועיים ברחבי הארץ חושף תמונת מצב מדאיגה על ניסיונות אובדניים של הנוער בישראל. לפי תוצאות ראשוניות מהמחקר - המקיף 1,200 תלמידי תיכונים מקצועיים בארץ - עולה כי עשירית (9.7%) מהנשאלים ניסו להתאבד בעבר. כמו כן, 12.1% מהמשיבים לשאלון העידו כי חשבו להתאבד בשבועיים שקדמו למועד מילוי השאלון ו-6.8% מתוכם אף הוסיפו כי הכינו תוכנית אובדנית.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1215426.html


אולי התבלבתי בחישוב אבל לפי הכתבה יש בישראל בערך 53,000 בני אדם מתחת לגיל 24
בשנת 2008 הגיעו לטיפול רפואי 1781 צעירים
כשליש ממי שמנסה להתאבד מגיע לטיפול רפואי, נכפיל 1781 בשלוש = 5343 צעירים שניסו להתאבד.
10% מכלל הצעירים בישראל ניסו להתאבד, נכפיל 5343 ב10 = 53,343 צעירים בישראל ?
או שהתבלבתי בחישוב ?

חבל לחשב, כדאי קודם לבחון את המחקר עצמו.

למה הבדיקה בוצעה בבתי ספר מקצועיים ולא בתי ספר רגילים?
האם יתכן שבבתי ספר מקצועיים יש סיכוי גבוה יותר למצוא "נוער בסיכון" (לא בהכרח במובן של התאבדות, אלא נערים שמתקשים להסתגל למסגרות פורמליות או שנמצאים במצב סוציו-אקונומי נמוך)
כיצד מגדיר המחקר "ניסיונות התאבדות", כל תהיות על קיום מפורשות אוטומטית כניסיון התאבדות? נער שחותך ורידים אוטומטית ניסה להתאבד? או שהוא עשה את זה מסיבות אחרות?

אני לא מזלזל בדאגה מהתאבדות נוער, אבל מרגיש לי שלפחות הכתבה מנסה בכוח להביא מספרים מפחידים (אני לא מאשים את המחקר כי לא קראתי אותו)

הגלריה שלי בפליקר

אני לא כל כך מסכים עם המחקר
ושות המפתח היא השורה הזאות:

ציטוט:

לפי נתוני משרד הבריאות, בשנים האחרונות מדווח על עלייה מתונה במספר הניסיונות האובדניים בישראל, וירידה במספר ההתאבדויות.

בגיל שהמחקר בוצע רוצים להתאבד מהמון סיבות (באמת שהרשימה ארוכה, החל מאהבה נכזבת ועד ל - אין לי XBOX בבית לא שווה לחיות בלי בלעדיו)
השאלה היא כמה מצליחים, זאות השאלה החשובה כי לא קשה להתאבד, וגם לא קשה למצאו מידע על איך להתאבד (אפילו יש בחירה ושילובים בין מספר רב של שיטות LOL).
כך שנשאלת השאלה האם אותם אנשים ניסו:
להתאבד או ניסו למשוך תשומת לב/ לזכות לאיכפתיות והם בעצם לא רוצים למות אלה רק לזכות לתשומת לב או איזשהי מטרה אחרת.
ועל השאלה המאוד חשובה הזאות (לדעתי לפחות...) המחקר לא עונה וגם לא בודק.

Just my 2 cent מהרצאות פופולריות/העשרה בפסיכולוגיה

מבחינת איסוף נתונים, אני לא חושב שיש אמינות רבה לסטטיסטיקה על נסיונות התאבדות. ההגדרה של נסיון התאבדות יכולה להשתנות ואחוזי הדיווח יכולים להשתנות באופן דרסטי. ממה שמצוטט בכתבה נראה שהחוקרים הסתמכו על שאלון קצרצר כדי לאבחן נטיות אובדניות ונסיונות בעבר. לדעתי יש משמעות רק למעקב אחרי מספר המתאבדים (ספירת גופות), והמדד הזה מצביע על ירידה מתונה.

מכיוון שהמחקר נערך במימון האיחוד האירופי לא ניתן אלא לקבוע שהכל בגלל הכיבוש.

מתוך 600000 הנערים הרלוונטים לגילאי תיכון - 1781 מהווים פחות מ1/3 האחוז.
מתוך 1781 המגיעים לקבלת עזרה בגין התאבדות - נתח ניכר הינו יותר 'זעקה לעזרה' מאשר נסיון ממשי.

מי שכלל לא הגיע לקבל עזרה רפואית - כנראה לא ביצע נסיון שנתן אותות רפואיים או חיצוניים כלשהם וליחס 1:3 [פניות:נסיונות] אין בסיס קביל.

שאלונים בבני נוער והערכת שיעור נסיונות אובדניים ע"י שאלונים הם בעייתיות מאוד.