אודם נמרח בסימן אורח.
היא נוגעת בבבואתה עם כריות אצבעותיה.
חשה את האבק העוטף את המראה.
מציירת גלים ארוכים ומעטרת את שמלת השתקפותה.
רוחות אפריל נושבות לאט מהחלון וקרני האור החמים מתענגים על צדודות פניה.
סימני עיפות קלים נעלמים תחת עיניה הזוהרות.
זה יום אביב רגיל.
אבל הכל כולל הכל סביבה מרגיש קצת טוב יותר.
גם בגלל שהרבה דברים נסגרו.
גם כי עבר מספיק זמן בשביל להרפא מכאב הפרידה האחרונה ממכר אהוב.
גם כי זה סתם קורה לפעמים. שפשוט.. מרגישים טוב.
כל כך טוב שלא צריכים לחייך למראה.
וגם בגלל אתמול בלילה.

קערת תותים דוממת על יד ידה הרפויה.
היא אוחזת בבד שמלתה ודמעה אחת קטנה מרטיבה את לחיה.
כשדפיקות הדלת נשמעות היא קוראת לו לבוא.
החיבוק החם מאשר לה באופן רשמי שהיום הזה נועד להיות יום של אושר מופלא.
סיגריה מרחפת בין ידיהם ונשאפת ברכות בפיו טרם הם נשפכים לספה יחדיו..
עיניה עוד זוהרות תחת עומס העשן.
" אז.. "היא לוחשת.מלטפת את זרועו. " מה היום?"
הוא מחייך ושואף לפני שלוחש חזרה בקול נמוך ועדין. "רוצה להיות ספונטנית?"
היא מסרבת לסיגריה המסחררת שהוא מציע תוך כדי ואומרת. " כן.."
הוא לוקח תות בודד מהקערה החוצצת ביניהם להשתקפותם.
הם הולכים לאט כגוף אחד וסוגרים בעדינות את הדלת אחריהם.

הבית נותר דומם.
דומה כי קסם הרגשתה הטובה עדיין זורח בין הספות השמנמנות.
על הרצפה נותר תות שבטעות נפל והוא מחוויר לאורה של השמש מהחלון.
הוילונות המוסטים מרשרשים בעייפות.
הרוח חלשה אך היא מצליחה להפוך את דפי היומן שעל השולחן.
שם ליד קערת התותים. מופיע התאריך של היום.
העשרים ושלוש לאפריל.. ובו כתוב באותיות מסולסלות
" היום הוא היום בו אפתיע את נדב ואגלה לו שהוא הולך להיות אבא.
למרות הכל"

התות שמסמל תשוקה, התיאורים הקצרים והמדוייקים, ההובלה לסוף - יפה מאוד!

פספסתי את התגובה שלך .. אז מצטער על האיחור אבל תודה רבה!