20-11-2010, 21:14
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 11.08.04
הודעות: 5,005
|
|
|
אין לי תשובה מוחלטת, אבל אלה ההיבטים:
ההקבלה הזו היא מקראית במקורה:
"שִׁפְחָה כִּי תִּירַשׁ גְּבִרְתָּהּ" (משלי ל כג), בהקבלה ל־"עֶבֶד כִּי יִמְלֹךְ" (משלי ל כב), או
"כַּעֶבֶד כַּאֲדֹנָיו, כַּשִּׁפְחָה כַּגְּבִרְתָּהּ" (ישעיה כד ב).
אבן שושן מציין פרט מעניין על המילה:
שפחה – מן שפח = ספח התחבר יחד; מכאן כנראה "משפחה"; ה"שפחה" היא המשרתת שנספחה
בימי קדם למשפחה לכל חייה; השוו ללטינית: famula – שפחה, familia – משפחה.
לתארים לעתים ייחוס רק למין מסוים, ללא מקבילה מגדרית. ככל הנראה, מכורח המציאות:
לזכר: בעל, שליש, סריס, עַבְדָּא (מארמית; תלמוד).
לנקבה: נקבה, פִּילֶגֶשׁ, מיילדת, מֵינֶקֶת, אָמָה (לעתים אמה היא עברייה, ושפחה היא
נכרייה: "וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית"), אַמְתָּא (מארמית; תלמוד).
מנגד, יש במקרא גם נַעֲרָה כנגד נער,
נתין (עבד לעבודת קודש) ונתינה (בתו)
משרתת ומשרת
אוֹמֶנֶת: "וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת-הַיֶּלֶד... וַתְּהִי־לוֹ לְאֹמֶנֶת" (רות ד טז)
וכנגדה – אוֹמֵן: "כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק" (במדבר יא יב).
אור
_____________________________________
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
