|
02-02-2011, 09:16
|
|
|
|
חבר מתאריך: 06.02.07
הודעות: 2,332
|
|
ראיתי אתמול את הראיון (ובכלל לא שמתי לב למדים שלבש) וכאב לי לראות את האיש הזה ש34 שנים הגן על המדינה (כל סמל שעל מדיו, בין שיש ללכת בצנעה יחסית או בהדר ורהב, הוא הרוויח ביושר. כל צניחה מה50 צניחות למשל הוא צנח)
מתוך הראיון עם האלוף יואב גלנט בתוכנית "360"
סוקניק: "קודם כל אני מעריך שאלה לא הימים הקלים ביותר בחייך?"
גלנט: "עברתי כבר דברים יותר קשים."
סוקניק: "למשל?"
גלנט: "אני אתן לך שתי דוגמאות שעולות לי בזיכרון. האחת, סגן משנה צעיר בן עשרים ואחת, אי שם בחופי לבנון. פשיטה. שמונה עשרה מחבלים הרוגים. פצועים לכוחותינו. המפקד שלי, דורון, נפצע. מפקד השייטת, בחוף, אומר לי- 'יואב קח פיקוד על הכוח של החוד'. אני לוקח פיקוד, מוביל אותו. מוציא את הפצועים, יוצא החוצה. ירי, מרגמות, לחץ. ואפשרות נוספת, שככה חולפת לי בדימיון, ואולי יותר קשה. מפקד אוגדת עזה, שנת 97', חודשים אחדים אחרי שסיימתי את תפקידי כמפקד השייטת. טלפון באישון לילה, על הקו בצד השני ארז צוקרמן, סגן מפקד השייטת, ובפיו בשורת איוב. כוח של השייטת נתקל. יש הרבה הרוגים. קורקין כנראה הרוג. ותחשוב מה עובר לך בראש כשאתה נוסע מעזה ועד עתלית, ולנגד עיניך חולף הסרט של כל החברים, הלוחמים, הפקודים, שאתה שואל את עצמך מה קרה להם?"
סוקניק: "ובכל זאת הימים האלה, אני מניח, הם... אחרי כל זה, ימים קשים?"
גלנט: "זה מבחן אחר, אבל אני רגיל לאתגרים." (מתוך ראיון שערך גדי סוקניק עם האלוף יואב גלנט, תוכנית התחקירים "360" ב"ערוץ 2")
היה ראיון עצוב. חבל על כל העניין באמת חבל. לעניין הזה אבל, יש גם צד שני. אם ויינשטיין לא מגבה ומטיל ספק ערכי סימן שהיה דבר שקר ואז הוא לא יכול להיות רמטכ"ל. זה לא אומר שיואב גלנט שקרן סדרתי, עבריין ובוודאי לא פדופיל במדים כמו שכמה עיתונים עשו כשהם שפכו את דמו בסופ"ש האחרון. הוא כאמור אדם רב זכויות. אבל מי שמשקר לא יכול להיות הרמטכ"ל. ככה זה. עצוב אבל פשוט מאוד.
הבחירה בנווה כזמני מצערת בעיני. היה צריך לבקש מאשכנזי להישאר עוד כחודשיים. לחפוף באופן מסודר וגם לשדר לעולם שהיש מבוגרים אחראים בהנהגה ושזו לא שעת כושר לנסות אותנו (כפי שאירע שלושה חודשים לאחר שנכנסו פרץ ואולמרט לתפקידם עם רמטכ"ל טרי יחסית- חלוץ).
באשר למחליפו של הרמטכ"ל. זה צריך להיות מינוי מהיר בכדי לתת מקסימום זמן חפיפה מחד ובכדי לבטל את הוואקום שנוצר סביב המינוי מאידך. הפעם אני מקווה שיהיה תהליך בחירה אחר. באופן אישי, חשבתי, ואני עדיין חושב שהמתאים מכולם הוא סגן הרמטכ"ל הפורש בני גנץ . יש לו, כמו לכל אדם חסרונות וטעויות שעשה במהלך השנים (מי שלא עושה לא טועה) כמו לכל מי שיש לו רקורד כמו שלו. על חלק ניתן להגן ולהסביר (פרשת קבר יוסף והנסיגה מלבנון) ועל חלק פחות (התנהלותו ה"אנמית" משהו במלחמת לבנון השנייה) אבל גם איתם הוא לדעתי (שוב רס"ל במיל' ואני חושב שזה לא באמת נותן לי מספיק רקע לקבוע) המועמד השלם הבשל והמוכן ביותר (10 שנים במטכ"ל ו5 תפקידי אלוף). הבאתי את הקטע הזה מהראיון שנערך עימו ואני חושב שהוא מדבר בפני עצמו:
"רגע לפני שפרש מצה"ל, זכה גנץ לערב הוקרה מחטיבת הצנחנים. סגן הרמטכ"ל הגיע לבסיס האימונים בשומריה, שם השתתף בחניכת חורשת המח"טים - חורשת עצים על–שם מפקדי החטיבה לדורותיה. עם קצת עזרה מהטרקטור, הובל עץ הזית של גנץ אל הבור שנחפר מבעוד מועד, ואחרי עשרות יישורים ורוורסים, מוקם הגזע היטב באדמה. "נו, אפשר להתחיל לעבוד?" קרא האלוף - ויישר את הקרקע דקות ארוכות. אחרי כמה דקות הנוכחים החלו לאבד את הסבלנות. "יאללה, עזוב את זה, יישרו את זה עוד 15 פעם מחר", אמר המח"ט הנוכחי, אל"ם אהרון חליוה. אבל גנץ לא ויתר. הוא הידק את רגבי האדמה שוב ושוב, עד שהיה מרוצה מהתוצאה. "זהו, זה יספיק לנו", חייך לבסוף. "מזל שאני עם נעליים גבוהות". חבריו של גנץ ידעו לספר שההתעכבות הזאת לא הייתה מקרית. סגן הרמטכ"ל היוצא הוא אדום בנשמה, עד לפרט האחרון, ולא שוכח באיזו חטיבה שירת מאז היה טוראי ועד שהתמנה למפקדה (למעט גיחה קלה לתפקיד מפקד שלדג). "אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר", הוא אומר. "זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס".מהצנחנים, המשיך גנץ כתא"ל לתפקיד מפקד יחידת הקישור ללבנון ומפקד אוגדת איו"ש. כאלוף, שימש מפקד פיקוד הצפון, מפקד זרוע היבשה ונספח צה"ל בארצות הברית - עד שהתיישב בלשכת סגן הרמטכ"ל בקומה ה–14 של הקריה. "לפני שנהייתי אלוף לא עשיתי שום תפקיד מטה, אפילו קמב"ץ גדוד לא הייתי", הוא אומר בחיוך. "שטח - זה כל הרקורד שלי. אבל כשאני חושב על זה, שום דבר לא היה באותה עוצמה כמו התקופה שלי כמג"ד. זאת הייתה תקופה מדהימה, ואם הייתי יותר צעיר, הייתי מאוד שמח לחזור אליה. אני חושב שהשירות שלי כאיש יחידות שדה עם בגדי עבודה, נעליים גבוהות ונשק מוצלב או בתלה כתף - זה השירות היותר דומיננטי שלי. הוא גם זה שזכור לי יותר כשירות משמעותי"." " (מתוך הכתבה "מסיבת גנץ " מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, עיתון "במחנה" בתאריך 2011\01\06)
גנץ כמח"ט הצנחנים
אבל חשוב מכך צריך שינוי מיידי בתהליך הבחירה והבדיקה. מן ועדה שתבדוק האם המינויים כשירים ורק אחרי שכולם נמצאו ראויים מבחינה אתית וערכית הם צריכים להתמודד על התפקיד. כל זה למרות שתאורטית לא יכול להיות שאדם ראוי לשמש בצה"ל כאלוף ומבחינות האתיקה היותו שומר חוק וערכי הוא לא ראוי. מצב כזה הוא תקלה ערכית בלתי נסבלת.
לטעמי אגב, יש משבר ערכי בצה"ל ומוכרחים אדם שיתקן את הקלקול. שימו לב שבעיתונים ובשיח הציבורי (בטח בגלל העניינים בצמרת הצבא בלבנון ובמצרים) לא נידונה כמעט, בהשוואה, פרשת המג"ד בנעלין. שבה יש בעיני, משבר ערכי קשה ועונש קל למדי. גם התככים בצמרת לא מוסיפים לצבא כבוד. מוכרחים לתקן את האנשים ולסדר את מצפן הערכים המשתולל הזה. האלוף אורי שמחוני כתב פעם (ועם המתחולל באזורנו זה נשמע יותר רלוונטי היום) ש- "באירוע לציון 25 שנים למלחמה שנערך בזמנו בפיקוד הצפון, שאל אותי אלוף הפיקוד אז, מה המסקנה העיקרית שלי מהמלחמה. תסתכל על המפקדים שלך, עניתי לו, ותפעיל את דמיונך. האם במפקדי האוגדות שלך אתה רואה את רפול, את מוסה פלד, את דן לנר? תסתכל על המח"טים, האם אתה רואה שם את יאנוש בן-גל, את אורי אור, את אמיר דרורי, את רן שריג, את יוסי פלד, יוסי בן חנן, וכן הלאה לגבי המג"דים ומפקדי הפלוגות. התוכניות חשובות, הכל חשוב, אבל הם יקבעו את התוצאה הסופית."*
ואם לצטט את תא"ל גל הירש "הערכים הם הקובעים את התוצאה."
_____________________________________
"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)
|
|