השורש של בַּד ← ענף, קורה או מוט הוא ב־ד־ד. על הקשר בין משמעות זו למשמעות אריג כתב הד"ר מ. רוזן:

ציטוט:

בערבית "בד" הוא מכבש זיתים. ההתפתחות הסמנטית הייתה צפויה, מאחר שכתשו את הזיתים באמצעות קורת עץ עבה. מכאן השם "בית בד". ומתבקשת השאלה: כיצד השם בד מציין מין אריג? את התשובה לכך ניתן למצוא כבר בתנ"ך. בספר שמות כ"ח, מ"ב אנו קוראים: "ועשה להם מכנסי בד לכסות...". יהושע שטיינברג, בעל מילון התנ"ך, מפרש: "בד – חוט, הנפרד בשעת הסריקה מגבעול הפשתה, נימה של פשתים". "חוט הנפרד מגבעול הפשתה" – משמעו: חוט המבֻדָּד מגבעול הפשתה, ולכן בד הוא בעצם "משהו שבודדו אותו". (עוד מילה ברגע, מ. רוזן, 68)

ועוד מפי הד"ר תמר עילם־גינדין:

ציטוט:

הבגד הוא כיסוי – מפני האמת הקשר בין בגידה למעילה לבין בגד ומעיל מוכר היטב. זה אולי נשמע כמו אטימולוגיה עממית – כלומר פרשנות בלשנית של העם – אבל במקרה זה גם רבים מהבלשנים מסכימים שבשני המקרים מדובר בכיסוי והסתרה. הבגד, או המעיל, מכסים את עירומו של אדם, ואילו האדם הערמומי מכסה את האמת העירומה כשהוא בוגד ומועל. בכלל, הצורך שלנו בבגדים – בכיסוי – נוצר כתוצאה מהחטא הראשון. לפניו לא ידע האדם כי הוא עירום. אראל סג"ל מסביר את ההבדל בין בגידה ומעילה במובנן המקראי, להבדל בין בגד ומעיל: בגד הוא כסותו של האדם הפשוט, ואילו המעיל בתורה הוא אחד מבגדי הכהונה. מכאן שבגידה היא בין אדם לחברו, ומעילה היא בין אדם לאלוהיו. ייתכן שהשורש מ-ע-ל הוא שורש תנייני, כלומר מַעַל – שם הפעולה התנ"כי המקביל ל"מעילה" של ימינו, נגזר מ-מִמַּעַל – מלמעלה. כשמכסים, שמים משהו מֵעַל משהו אחר. הקשר בין מעיל ומעילה ובין בגד ובגידה, גירה את הפרשנים בכל הזמנים, והם מצאו קשרים גם בין בד – שממנו תופרים כיסויים – וסיפורי בדים, שהם סיפורים בְּדוּיים. מקורה של המילה "בד" כשם החומר אינו ברור, אך ייתכן שהוא קשור לשורש ב-ד-ד, שממנו אנו מכירים את בדי העץ – הענפים, שהם חלקים בודדים מהעץ, את תואר הפועל לְבַד, וכמובן את הבדידות. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4020219,00.html (ועוד)

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן