אני משרתת כלוחמת בתותחנים, כבר כתבתי הודעה אחת בפורום. כרגע אני נמצאת על סף תהום, אני מרגישה שהגעתי לסף שבירה ומקווה שאולי מישהו כאן יוכל לעזור לי.

התגייסתי כלוחמת מלאת מוטיבציה, היו לי שאיפות לצאת לפיקוד וקצונה. במהלך הטירונות הבנתי שקרבי זה כנראה לא המקום בשבילי, אבל בעצת המפקדים שלי החלטתי להישאר עד סוף הטירונות ולהגיע לצוותים (אני לוחמת במגמת איכון), להגיע עם ראש פתוח. אכן נשארתי עם ראש פתוח מתוך תקווה שהמצב ישתפר, סיימתי את הקורס המקצועי בהצטיינות. קיוויתי שיתחשבו ברצונותיי וישבצו אותי עם מישהו מהטירונות שלי - דבר שלא קרה. גם עם זה התמודדתי. הגעתי לצוות שלי- שוב, בראש פתוח. אחרי שבועיים וחצי הבנתי שלחכות לסיום הטירונות היה טעות. דיברתי עם המפקדים שלי ואמרתי להם שהמקום לא מתאים לי, הם הציעו לי לצאת לפיקוד כפתרון. אמרתי להם שאני לא מוכנה להיות מפקדת בתפקיד שאני לא מאמינה בו, אני בכלל לא חושבת שעם התחושות המאוד קשות שלי אני אוכל בכלל לסיים קורס מפקדים. הזמן עובר והמצב מדרדר. הגעתי לתשישות נפשית מכל השיחות עם המפקדים והקצינים בצוות. כבר לא ישנה בלילות, בוכה על בסיס קבוע, כל מוצ"ש שני כשאני יודעת שאני צריכה לחזור בראשון לצבא הופך לסיוט של ממש.
סגן הצוות (קצין) הודיע לי באופן מפורש שהוא 'עוזב את הצוות עוד חודשיים' ולכן לא ממש אכפת לו מה יקרה איתי, אבל כן כן שאני אצא לפיקוד. כרגיל. המפק"צית (גם היא קצינה) הודיעה לי באופן חגיגי שהיא 'משתחררת עוד חודשיים' ולכן לא משנה לה מה יקרה איתי. אבל שאני אצא לחובשים. אלא לא באמת פתרונות עבורי, אני מרגישה שאני לא מסוגלת לשרת בתפקיד הזה. יש איתי ביחידה עוד לוחמות שבניגוד אליי עושות בלאגנים החל מלקלל את המפקדים שלהן ועד לעלות משפטים על סירוב פקודה ובגלל שהמפקדים שלהן לא מסוגלים להתמודד איתן - הן מקבלות מה שהן רוצות. החל מיציאה מהצוות ועד יציאה מהיחידה. קשה לי להשלים עם העובדה שאני צריכה להתעלל במפקדים שלי כדי לצאת מכאן, למרות שגם הם מעבירים אותי גיהנום לא פשוט בכלל שכולל הרבה חוסר התחשבות מצידם עד התנהגות שגובלת בעבירה על חוקי הצבא. אני כרגע אמורה לצאת לקורס חובשים ב6 לחודש דבר שיחזיר אותי באופן מיידי ותמידי לצוותים כי ההקצאות ביחידה הן ספורות ומדודות וכל חובש מוקצה לצוות. אני מרגישה שאני לא מסוגלת לחזור לצוותים, הגעתי למצב שבו אני מבקשת מאנשים שישבו איתי בשמירה פשוט כי אני מפחדת להישאר לבד עם הנשק.

כרגע אני על סף נפקדות. לא יודעת מה לעשות. הם פשוט שברו אותי. מחיילת מצטיינת הפכתי לשבר כלי, יש לי נתונים גבוהים ואני יודעת שאני יכולה לתת הרבה אבל הם דוחקים אותי לפינה. חוסר אכפתיה מכל כיוון כולל מהמסו"ל שמודע היטב למצב (לא יודעת מה לגבי מפקד היחידה כי הוא די מנותק ממה שהולך ביחידה שלו) ואני נופלת בין הכסאות לתוך דיכאון.

המסו"ל מודע למצב, או שדיברת איתו, אם לא תדברי איתו ותסבירי לו את המצב מהנקודה שלך ולא מהנקודה של המפקדים.

אם הוא כבר מודע למצב, לבקש להגיע למישהו גבוה יותר.

לא משנה מה המצב, הוא תמיד יכול להיות גרוע יותר, לא יודע כמה זמן יש לך לשירות וכו', בזמן עד שתצאי מהיחידה תנסי להתנחם בזה שכל זה זמני, מקווה שהמצב משתפר,ותעשי פניות תוך עליית מדרגות, תדברי עם כל מי שמעלייך ותעלי בדרגות במידה שמי שפנית אליו לא עזר לך, עד שתגיעי לגבוהה ביותר שתוכלי לפנות אליו...
בהצלחה!

השאלה הקובעת היא- מה את רוצה להשיג בסופו של דבר?

ובכל מקרה, אם מצוקות נפשיות אמיתיות מעורבות בנושא- קב"ן, לא משנה מה ההשלכות.

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

אני אישית מכיר אנשים בברה"ן (בריאות הנפש) שקשורים לחת"ם והם מאוד מקשיבים, מתייחסים ויודעים איך להפריד בין אלו "שסתם לא בא להם" לאלו שבאמת צריכים עזרה ושנמצאים במצוקה.

מכיוון שרק הסברת את מה שאת לא רוצה, את יודעת מה את כן רוצה? האם לצאת מהחיל לגמרי זה רצונך? או רק לעבור תפקיד/ יחידה? יש הרבה דברים מעניינים בחת"ם ואנשים איכותיים.

בכל מקרה, אל תתייאשי. בחיים, לא הכל קורה בין רגע, ולפעמים זה לוקח קצת זמן, דמעות, לילות ללא שינה, אבל בסוף זה מסתדר, ואת צוחקת על התקופה "שהיה כ"כ קשה".

תבקשי לראות קב"ן, אין דבר שמונע זאת ממך, דברי מהלב. תסבירי שאת לא מעוניינת להשתמט, אלה להיפך- את פשוט הולכת לאיבוד במקום שבו את נמצאת, ותנסי, יחד איתו לעזור לך. הכי חשוב שתזכרי שהשרות הצבאי שלך זה לא לכל החיים- זה סה"כ תקופה קצרה- חיובית ושלילית- אבל בסוף זה נגמר ואת כבר שוכחת מכל הרגעים הקשים ונזכרת בדברים הטובים.

בהצלחה!

כרגע יש לי שיחה ביום רביעי עם המסו"ל, למרות שקשה לי להאמין שמשהו ישתנה. בשבילו אני צריכה לצאת להקצאה הזו ואם תהיה לי עוד הכשרה מה באמת הסיכוי לפסול מקצוע? לצאת מלוחמה?

לגבי קב"ן, אולי אני מלאה בדעות קדומות אבל אני מפחדת לערב גורמים ברה"נים בסיפור...

למה? כי אני לא בנאדם שעושה בעיות. קשה לי ללכת נגד האופי שלי, קשה לי לרדת לרמה כזו נמוכה ושפלה של לקלל מפקדים, אפילו שבסופו של דבר יש לי אפס הערכה כלפיהם.

אל תתחילי בלשחק משחקים ואל תקחי מא"א כאן "פירוט" לגבי איך ל"צאת" מזה.
מה שעבד לA במצב B לא יעבוד ל C במצב D

אין לך ממה לחשוש מברה"ן- לוחמים מכל היחידות מגיעים לשם כדי להוציא רגשות שנמצאים עמוק עמוק בפנים. המטרה שלך, לפי הבנתי, היא לא לברוח מא"א, אלה לתת מעצמך. תבקשי קב"ן, רק כדי לדבר איתו/ה, ובמקביל תדברי עם המס"ול שלך.

אל תפחדי, בהצלחה!

חבל שאתה מדבר שטויות
הרי היא הבהירה לך שכל העניין מעניין למפקד שלה את התחת וחבל לבזבז את הזמן על שיחות נפש איתו, עולה מן ההודעה שהיא בן אדם רציני והיא לא סתם כתבה שהמפקד לא מתחשב בה כי היא סגרה שבת או שטות כזאת או אחרת, מה שאני מבין מזה הוא שהמפקדים שלה הם פזמיניקים שקרובים לשחרור שלהם שמה שמעניין אותם זה להסתובב בבסיס ולצעוק עד מתי ולהתחפשן, לכן אין מה למצוא אצלם אוזן קשבת או התחשבות...
אולם אני משנה את דעתי וכן ממליץ לך לפנות לקב"ן...
בכל מקרה, אי אפשר להיות חובש אם יש לך סלידה מדם, גם אם תהיי החובשת היחידה בכל הגדוד יוציאו אותך מזה...

לא נרגעת אחרי החסימה הקודמת?

אז קודם אתה קורה לי אדם "שמדבר שטויות" ואח"כ אתה בעצם ממליץ לה לעשות את מה שאני המצלתי מחתחילה...

"...הרי היא הבהירה לך שכל העניין מעניין למפקד שלה את התחת וחבל לבזבז את הזמן על שיחות נפש איתו, עולה מן ההודעה שהיא בן אדם רציני והיא לא סתם כתבה שהמפקד לא מתחשב בה כי היא סגרה שבת או שטות כזאת או אחרת, מה שאני מבין מזה הוא שהמפקדים שלה הם פזמיניקים שקרובים לשחרור שלהם שמה שמעניין אותם זה להסתובב בבסיס ולצעוק עד מתי ולהתחפשן, לכן אין מה למצוא אצלם אוזן קשבת או התחשבות..."

אני חושב שכולנו הבנו שהיא בן אדם וחיילת רצינית שרוצה לתרום, ולכן המלצתי לה:

1- לא להקשיב לכל אחד כאן בפורום מכיון שמה שעבד בשביל X לא יעבוד בשבילה באותו הסיטואציה.
2- קב"ן. למה? "הגעתי למצב שבו אני מבקשת מאנשים שישבו איתי בשמירה פשוט כי אני מפחדת להישאר לבד עם הנשק." זה כבר עניין רציני, מעבר לחייל שפשוט שבוז על המקום שבו הוא משרת.

יש הבדל בין חייל שפשוט לא "טוב לו" בתפקיד/יחידה מסויימת, לבין חייל שנופל למצוקה נפשית אמיתית, שיכול להיות להביא לתוצאות קשות מאוד.
לחייל "שפשוט לא בא לו" או שבאמת לא אוהב את התפקיד שלו, אפילו מסיבות מוצדקות (סגל פיקודי רע, איכות כוח אדם גרוע, תפקיד שפשוט מתיש ולא ממצא) יש לו/ה 2 אופציות:

א- לנסות לשנות את התפקיד/ יחידה ע"י תהליך מקובל של שיחות עם המפקדים; טופס 55 (מעבר ליחידה אחרת). זה מצריך לתת פייט רציני (צריך סבלנות, זהו מערכת ענקית שלא קופצת לשרת אותך) ולקוות שיצא לך מזה משהו. אם לחייל יש עילה מוצדקת לשנות מיקום/תפקיד, והוא מתמיד בנסיונות שלו ויהיה סבלני, יצליח.

ב- הבן אדם פשוט צריך להתבגר ולהבין שבחיים לא תמיד יש לנו את העבודה הכי כייפית, אבל אפשר לנסות להוציא את הטוב שבמצב (להתחבר לאנשים טובים לדוגמא) ובסופו של דבר זה ייגמר (השירות בסופו של דבר מגיע לסוף. זה נראה ארוך במהלך השירות, כמשתחררים פתאום שמים לב איך הכל עבר כ"כ מהר).

אני ממליץ לה לפנות לקב"ן מכיוון שהיא במצוקה נפשית, ולכן אם אפשר לעזור לה בשלב מוקדם, זה יכול להיות משהו משמעותי וחשוב, כדי לעצור את הדיכאון, ולשקם אותה ולהחזיר אותה למסלול תקין תוך כדי שירות.

קב"ן זה לא "כרטיס יציאה החוצה", אבל זה כן מקום (עם הקב"ן הנכון) שבו אפשר לעשות סדר מכל הבלבול והכיאוס הנפשי שהחייל/ת נמצאת בו.
הקב"ן יכול לעזור לחייל/ת לעבור את התקופה שבתפקיד, או אפילו, אם נחוץ, לשנות תפקיד.

מה שחשוב לי כרגע זה לעזור לחיילת הזאת לצאת ממצב נפשי ירוד מאשר לתת לה טיפים באיך לצאת מהיחידה שלה. הרי מי מבטיח לה שהיא "תיפול" ליחידה שהיא כן רוצה? להפלט מיחידה זה רק חצי מהעבודה; לאיזה יחידה/תפקיד היא תגיע זה ממש לא בידיים שלה ויכול להיות מצב שהיא רק עשתה לעצמה רע. התוצאה תהיה שהיא עשתה המון בלאגן ורעש ויצאה מהיחידה- רק שבגלל כל הרעש והבלאגן, שום יחידה ותפקיד איכותי לא ירצו בה והיא תיפול לתפקיד ומקום שהיא ממש לא רוצה להיות בו.

אז אני לא הבנתי את הטענות שלך אלי, ומבקש ממך שאם יש לך משהו להגיד, נא הגד זאת בצורה מנומסת, ולא לצאת בצורה אגרסיבית ומזלזלת.

טוב,
א: עדיף לא לבחור באופציה של נפקדות. כן, היא האופציה הקלה ביותר. אבל - יש לה השלכות. אם תדפקי נפקדות, יתייחסו אליך ככזאת, ורצון של דרגים מעבר למפקדים הישירים שלך לעזור, ישאף לאפס.
ב: מפקד אישי לא עוזר? פני למ"מ. מ"מ לא עוזר? פני למ"פ. עד כאן לא עוזר? המשיכי הלאה. פני לנציב קבילות חיילים. פני לקצין פניות ציבור.
ג: אם את מרגישה שאת שבר כלי, פני לקב"ן. עדיף לך לטפל בבעיה, מאשר לתת לה לצמוח, ואולי גם למצוא פיתרון שיתאים לך.

אתמול הייתה לי שיחה עם המסו"ל שלי שכמובן סיבן אותי מכל כיוון....
כששאלתי אותו מה חיילת כמוני אמורה לעשות כשהיא רואה שאנשים עושים בעיות ומקבלים מה שהם רוצים הוא אמר לי 'אז תעשי בעיות' ומהר מאוד הצטער שפלט את המשפט הזה וניסה לכפר על זה בכל מיני שטויות אחרות. הוא לא באמת נתן לי תשובות, הוא לא באמת ניסה לעזור לי והוא גם אמר לי שהוא בחיים לא יוותר עליי כי אני חיילת טובה.
משפטים כמו 'לכולם קשה, את לא היחידה' ו'את צעירה עדיין, אין לך מושג מכלום' לא באמת מראים על רצון לעזור או אכפתיה מינימלית.

אני מאסתי ביחס שהיחידה הזו נותנת לחיילים שלה....

אני מכיר אותו אישית- זהו בן אדם מאוד אמין, שאכפת לו מהחיילים, והוא אמר לי שהצוות שהוא עובד איתו הוא צוות מיומן, שיודע לזהות בכיינים ואנשים שלא רוצים "סתם" וכאלו שבאמת צריכים אוזן קשבת ועזרה.
לפי מה שאת מתארת כאן בפורום (הקראתי לו את ההודעה שראשונה שלך) הוא חושב שחשוב מאוד שתפגשי עם קב"ן- תדברי איתו. אין לך מה להפסיד, וזה לא פוגע בך בשירות. הכל אנונימי.

בבקשה, אל תתני לזה להפשיע עליך ולהביא אותך למצוקה. יש דרכים שאפשר להתמודד אם הבעיות שלך וחשוב מאוד שאת תדברי עם בעל מקצוע שיכול לעזור לך במצב הנפשי שלך, וכמו כן לעזור לך מול גורמי היחידה שלך עם את מרגישה שהם לא מקשיבים או עוזרים.

תדרשי פגישת קב"ן כבר עכשיו, ותראי שזה יעזור.
בהצלחה, ואל תדאגי, יהיה בסדר

עריכה: תבדקי בפרטי..