18-01-2011, 22:52
|
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 29,140
|
|
זכרונות של ג'ובניק מעופרת יצוקה. מתוך הבלוג של ליאור דיין. (הכותב הוא נאור מנינגר)
חשבתי שזה מעניין אז הבאתי לכאן.
ש דברים ששום כתבה חדשותית לא תָרְאה לכם. ישנן התרחשויות שכל כָּתב, מנוסה ככל שיהיה, יתקשה לתפוס בעדשת המצלמה. לפני שנתיים, בשיאו של מבצע "עופרת יצוקה" ואחרי שבוע בעוטף עזה, הבנתי שתיעדתי רגעים אמיתיים יותר מכל מה שאפשר להראות בחדשות.
תחילת המסע
חופשת חנוכה הייתה אמורה להיות רגילה ומשעממת. בדיוק יצאתי מארוחת חג, כשהנָגַד של היחידה שלי התקשר בבהילות. "תארוז תיק לשבוע. אתה בא הערב לבסיס ומחר אתה יורד לשדרות". מה? מי? למה? אין תשובות. רק פקודה לאקונית.
לא הייתי לבד. בירור קצר העלה שבנוסף אליי, ארבעה חברים מהיחידה נקראו למשימה- עתליה, ולריה, רועי ורותם. עוד באותו הערב נסעתי ליחידה, ובבוקר למחרת השכמנו קום והלכנו לנקודת המפגש בבסיס, סקרנים וחסרי בטחון. עד מהרה גילינו שפרט אלינו יש עוד כשלושים אנשים מהבסיס שנקראו לדגל.
האוטובוס הצבאי המתין בחנייה, ועלינו הוטל להעמיס עליו שכפ"צים וקסדות לכל אחד מאיתנו. בשלב הזה כבר ידענו בקווים כלליים מהי המשימה- על רקע ההסלמה המתמדת והפלישה הקרקעית של צה"ל לרצועת עזה, פיקוד העורף זקוק לתגבור משמעותי לשורותיו. אנחנו, ג'ובניקים של חיל האוויר, נהיה הכלבויניקים של פיקוד העורף במשך שבוע.
היות שבמסגרת השרות הצבאי עסקתי בעשיית סרטים, היה לי ברור שאני חייב לקחת איתי מצלמה. סברתי שמאחורי הבלת"מ העז הזה מסתתר פוטנציאל לסרט דוקומנטרי מתוק. כבר בנסיעה הארוכה מחיפה לשדרות ניכר היה המתח והפחד בפניהם של רעיי למשימה. באותה תקופה, נפלו בכל יום עשרות קסאמים על שדרות, והיא היתה לעורף שהפך בעל כורחו לחזית.
http://www.nrg.co.il/app/index.php?...1cb55f4&id=2083
_____________________________________
“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”
|