היי,

רציתי לשתף אתכם בבעיה בעייתית שהבחנתי אצל עצמי בשנות חיי (בן 22)
הבעיה קשורה בקשר זוגי (כמובן ).

מה שאני רואה אצל אנשים מסביב, אנשים מצליחים מבחינה זוגית (שתיכף נדון מזו הצלחה בתחום הזה), הוא שהם ניגשים לבחורה, שיחה ראשונה, או סתם מהסתכלות, כאל פשוט מה שזה - בנאדם ממין נקבה, שאולי, מי יודע? תהיה נחמדה ואולי לא, אולי היא תהיה פוטנציאל לקשר ואולי לא. כמובן שיש את העניין החשוב של מראה ושל רושם ראשוני.

אבל לעומת זאת אני, רק ממבט במקרה הרע, מהחלפת משפט, שניים במקרה הטוב, אני כבר "בטוח" שאני יודע מי האדם שניצב מולי, ועם אני רוצה קשר או לא. כאילו אני מתבסס על מאין הדלקות כזאת - אם היא לא קיימת, אז אני אפילו לא אנסה לבדוק מי הבחורה הזאת שם מולי (בגדול אני לא אדם דברן כלכך, אז אני לא מפתח שיחות סתם עם אנשים, ובנות בפרט, שאני לא מרגיש מראש איזשהו משיכה (לווא דווקא מינית) אליהם) ואם כן (אם "ההדלקות כן קיימת) - פה הבעיה היותר גדולה (בדיעבד שסיימתי לכתוב, אולי לא בעיה יותר גדולה) - אני כבר נכנס לסרטים של היא האחת. רק מהמבט או משני המשפטים אני כבר מתחיל להסיק מסקנות על הבחורה, מה היא אוהבת איך היא מתנהגת וכו' - מסקנות שמתאימות לי.

הסרטים של היא האחת קרו לי בצעירותי, ולמדתי לקחים קשים מאוד מהם, וברור לי (למרות שלפעמים אני תוהה שאולי בכל זאת הרגשת הקליק הזאת יש בה משהו) שהגישה הזאת מטומטמת.
בהווה, שקורה לי מצב כזה, אני מכריח את עצמי להרגע ומשכנע את עצמי שאני מזבל לעצמי בשכל ומאכיל את עצמי בשטויות, אבל עדיין נקלע למצבים כאלו.

לדוגמא: בסילבסטר, יצאתי למסיבה לא המונית מידי, באיזה קיבוץ, לאט לאט השתחררתי (בלי אלכוהול ), והתחלתי לחפש קצת בנות, שוב במבט אחד אני פוסל, במבט אחד אני מאשר. ואישרתי רק שתי בנות כל המסיבה. עם אחת היתה זרימה נחמדה, היה מצחיק היה כיף, הבעיה שאני כבר מאכיל את עצמי בסרטים של זהו, היא מתאימה לי, אני רוצה אותה, מבחינתי הסיפור גמור.
לא הצלחתי להתקדם עם אותה בחורה (בלהתקדם אני מדבר על אפשרות לשמור על קשר בהמשך (וגם לא שום דבר מיני)), והסיבה לזה לא משנה כרגע.
מה שמשנה שאני אכלתי חתיכת באסה! הרגשתי שהנה, ההזדמנות שלי סוףסוף לקשר הלכה לה, אני לא אמצא עכשיו מישהי אחרת. עם השנייה סיפור דומה רק אפקט יותר חלש.

ואם יש מצב של בחורה כזאת ש"אישרתי", ושאני פוגש אותה באופן סדיר במסגרת כלשהי או שכן יש לי דרך ליצור איתה קשר, האובססיביות הזאת והסיפורים העצמיים רק הולכים וגוברים, וזה נורא! אני יכול להתאהב בבחורה לבד - היא לא צריכה לעשות כלום בעניין - ובסופו של דבר שלא יוצא כלום אני נשבר. (שזה כל מה שקרה עד עכשיו - בעיקר כי אני לוקח את זה ברצינות מידי - כי עד שסוףסוף יש הזדמנות)

הבעיה שבאמת "ההזדמנות" הנדירה הזאת הלכה לה, והיא כלכך נדירה כי אני לא נותן כמעט לאף אחת סיכוי, מעטות הבחורות שתופסות לי את העין, ומעטות עוד יותר אלו שאני באמת מנסה לעשות משו בקשר לזה. ומכאן אני מגיע למצב שיש לי "הזדמנות" פעם ב.... ומכאן לא יוצא כלום.

בעוד שאנשים אחרים נותנים הזדמנות להרבה הרבה יותר בחורות - ולא משנה כרגע אם הם עושים משו בנידון או לא, וכאן גם באה הסוגיה לגבי הצלחה.
הצלחה היום נתפסת בחברה (אולי פה בפורום פחות) שמי שמזיין הרבה הוא תותח וגבר, הבעיה שבתת מודע התפיסה הזאת נמצאת גם אצלי, ולכן אני כישלון בעיני עצמי.
אבל אני יודע שזה לא מה שאני מחפש, לא מעניין אותי לזיין בחורה רנדומלית, אני רוצה קשר זוגי טוב, מישהי שאני ארצה להיות איתה, ולא סתם משיהי שנקרתה לי על הדרך ואני זורם עם זה שיהיה לי משהו חוץ מהיד (סליחה על הבוטות).

אבל עד שאני מוצא מישהי כזאת, אלוהים, זה יכול לקחת שנים! וקיים אצלי גם החשש שאולי אני בעצם נכנס למעגל מטומטם, שבסופו של דבר, שסוףסוף יצא לי משהו עם מישהי ש"אישרתי" יסתבר לי שהיא בכלל לא מי שחשבתי. ואז מה אני עושה פה בכלל?
כל הסיטואציה הזאת מזכירה לי סרט הוליוודי - ששני אנשים במקריות נפגשים ויש הדלקות ואהבה וזיקוקים ושטויות, והיא האחת והוא אחד ו HAPPYLY EVER AFTER

אני כלכך רוצה קשר זוגי - שזה בערך הדבר שהכי מעסיק אותי בחיים כבר הרבה זמן - וזה רק יוצר אפקט שלילי עוד יותר - של הרגשת כשלון.
אני מנסה להרים את עצמי, מנסה להסביר לעצמי שזה לא המצב שאני לא כשלון שאני פשוט עוד לא מצאתי מה שאני מחפש, אבל אני כבר מפסיק להאמין לזה לפעמים.

וככה אני נכנס לתקופות - תקופות של שמחה ואושר, ואז מגיעה נפילה בבום - אני מצוברך - אין לי כוח לאנשים וחברים - ואני מתגבר לאט לאט.
אבל אני מרגיש שמתחילה להיווצר צלקת במקום השבר שכל פעם יותר קשה לה להתאחות, כל פעם השבר יותר קשה.

לשיפוטכם לעצותכם וכו'. אני כאן

תודה על ההקשבה

באותו מצב כמוך :\

כמה דברים:
1. כולם כמעת היו בסרט שלך, ועם סובלנות הכל מסתדר.
2. במסיבות קשה מאוד וקל מאוד להכיר בנות. קשה בגלל שהמון בחורות נסגרות כי מטרידים אותן כל הזמן. קל כי יש אחוז מסויים שכן רוצות להכיר ואם תצליח לזרום איתן אז כן יכול לצאת מזה משהו.

אבל העצה הכי חשובה ונכונה שאני יכול לתת לך היא שיהיה לך קשה מאוד להכיר בחורה כל עוד אתה בקרשים. ברגע שתתמקד בדברים נוספים בחיים ותצליח בהם כמו תחביב (זה חשוב!), לימודים או עבודה או כל דבר אחר שמאתגר אותך - גם הביטחון העצמי שלך יתעצם וגם תהיה בן אדם מאושר ומסופק יותר. ולבן אדם כזה יותר קל להכיר בחורות, קל לו יותר למצוא נושאים לשיחה והוא מסתכל על הכל מפרספקטיבה אחרת - הוא לא מרגיש נחות מהבחורה שנמצאת מולו, ולה יהיה הרבה יותר נעים לצידו.


בהצלחה