ישראל - מלחמה עם אירן בשנה הקרובה.
בשנה הקרובה יחל העימות עם איראן
יום שישי, 5 בנובמבר 2004, 19:50 מאת: אמיר אורן, הארץ
מופז יקיים השבוע דיון בנושא הגרעין האיראני. פעולה כוחנית נגד איראן נראית יותר ויותר קשה למניעה. האיראנים לא ייכנעו, בוש לא יוותר, וישראל לא תישאר מחוץ להתכתשות
על קיר לשכת שר הביטחון, משמאל לדלתו של שאול מופז, ממוסגר מכתב ששיגר מתל אביב לירושלים, לפני כיובל שנים, אחד מקודמיו בתפקיד. "כידוע, נתייחד עמנו בגבורה עוד בתקופה קדומה", כתב האיש, דוד בן-גוריון, לפרופסור גרשם שלום. "הסגולה של 'קידוש השם', מסירות נפש על עיקרי היהדות, ליוותה אותנו בכל הדורות ובכל פזורותינו, מימי חנה ושבעת בניה, עשרה הרוגי מלכות, ועד קורבנות הנאצים. אבל לצערנו היתה זו רק גבורה פסיבית של מעונים שהוכיחו נאמנותם לעמם. בדורנו זכינו וקם לנו נוער נפלא, כפי שהוכיחו לנו לוחמי צה"ל והדגימו עלילות גבורה אקטיוויים, שעוד לא קם ההיסטוריון שיוכל לתארם - וחודשה עצמאות ישראל. אין במעשי גבורתם של לוחמי צה"ל כל פחיתות מוסרית משהיה אצל הקדמונים".
העוקץ באיגרתו של בן-גוריון טמון במלים שבירכתיה - "העתק: משה שרת, ראש הממשלה". שר הביטחון, על סף שובו לראשות הממשלה, ביקש לסמן את ההבדל שבינו לבין שותפו המפלגתי ויריבו הרעיוני. "אקטיבי" לעומת "פסיבי", גבורת היוזמים מול מסירות הנפש של הקורבנות, פעולות גמול ולבסוף גם מלחמת מנע מתל אביב ודגש על יחסי חוץ והכשר עולמי מירושלים. זו היתה הבחנה מוקצנת, שבן-גוריון עצמו נזהר שלא להרחיק לכת במימושה ושמעריציו אז (משה דיין, שמעון פרס, יצחק רבין, אריאל שרון) נשאבו ממנה, עם השנים והתפקידים, אל הקוטב של שרת. אבל בחירתו של מופז להציג מכתב זה - אם זו אכן בחירה מודעת, פעילה - משקפת את דימויו העצמי, כממשיך הקו הביטחוני של בן-גוריון, לא הקו המדיני של שרת.
איראן מתגרה בעולם
ביום חמישי הקרוב, אם לא ישנה אירוע פתאומי את לוח הזמנים שלו, אמור מופז לשבת בראש דיון בנושא הרה גורל: הגרעין האיראני. מועדו נקבע בחודש שעבר, אבל ניצחונו של ג'ורג' בוש על ג'ון קרי, שכמוהו כהפסד הקו של שרת מבוסטון לזה של בן-גוריון מטקסס, משווה לדיון חשיבות נוספת. פעולה כוחנית נגד איראן נראית יותר ויותר קשה למניעה. השנה הקרובה תהיה שנת עימות. האיראנים לא ייכנעו, בוש לא יוותר, ישראל לא תישאר מחוץ להתכתשות; גם אם תרצה בכך, לא תוכל למנוע מהאיראנים ליזום נגדה הסלמה שתקדים את התכנון האמריקאי ותשבש אותו.
איראן מתגרה בעולם, במשטר בלימת התפוצה הגרעינית. במערכת הבחירות התחייב בוש שלא להניח לה להתגרען. כעת, מעודד מהאמון המחודש בו ובמדיניותו, מחוזק בקונגרס, משוחרר משיקולי הבחירות הבאות, הוא יכול להתפנות לדרבון המהלך נגד הגרעין של האייתולות. אמריקאי בכיר, שותף-סוד לקשרים החשאיים בין שתי הממשלות, אמר בשבוע שעבר כי מערכות הביטחון שלהן היו מועלות בחובתן לולא התכוננו ברצינות לטפל בסוגייה האיראנית.
היחסים הביטחוניים הדוקים, אך סובלים מצרימות. אחת מאלה: טייסי חיל האוויר האמריקאי, שספגו השנה תבוסה מבישה מעמיתיהם ההודים בתרגולי קרבות-אוויר, חושדים שסוד היתרון ההודי המפתיע טמון בציוד ובידע שקיבלו מישראל - ושעלול להגיע גם לסין.
"המוסד לתפקיד מיוחד אחד"
הצבא האמריקאי וה-CIA היו ממשיכים בהכנות לפעולה נגד איראן גם אילו ניצח קרי, אך הישארות בוש בבית הלבן מבטיחה רציפות מיידית. היא גם מאותתת שהטרור לא הצליח להבהיל את האמריקאים עד כדי שינוי ממשל. גנרל מייקל וולי, מפקד הכוחות המיוחדים בחיל האוויר האמריקאי, היה פה מרומז לרצונם של רבים מעמיתיו, כשבהרצאה לפני כחודשיים גינה את "ניצחונות הטרור שקבעו תקדימים מסוכנים - מעשי טרור המובילים במישרין להתפוררות קואליציות". וולי התייחס מפורשות לפיגוע הרכבת במדריד ב-11 במארס, "שתוצאתו בבחירות היתה הדחת ממשלה שנקטה עמדה תקיפה נגד הטרוריסטים והעלאת ממשלה המעדיפה שלא להתעמת אתם כל כך". ביולי, המשיך וולי, נכנעה לטרור גם הממשלה בפיליפינים, שפינתה כוחות צבא בתמורה לשחרור בני ערובה. וולי, קצין במדים, השאיר לשומעיו לפענח את המתבקש: ארגוני הטרור והממשלים הזוממים להרע לאמריקה ישאבו עידוד מיוחד מההישג הגדול מכולם, סילוק בוש.
וולי גילה שכוחות האוויר המיוחדים של הצבא האמריקאי, מקביליהן של יחידות שלדג ו-669 בחיל האוויר הישראלי, פועלים בחשאי, לרוב בלילה, מתוך בסיסים במדינות אסיאתיות ואחרות שבחרו לסייע בצנעה למלחמה האמריקאית בטרור. הם עושים זאת במסגרת פיקוד הכוחות המיוחדים ובשיתוף מה שהפנטגון מכנה בצופן שקוף או.ג'י-אי, ראשי תיבות ל"סוכנות ממשלתית אחרת", כלומר סי.איי.אי.
בישראל נמסרה הובלת ההכנות לסיכול ההתגרענות האיראנית למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, המתמקד עכשיו באיראן עד כדי הפיכתו, לדברי אלוף בצה"ל, ל"מוסד למודיעין ולתפקיד מיוחד אחד". מאיר דגן, ראש המוסד, נדרש לא רק להביא להסרת האיום של טילי שיהאב-3 נושאי ראש קרב גרעיני, אלא גם לעשות זאת בלי רעש ורהב שיסבכו את ישראל במלחמה נרחבת בחזית הצפון - נגד סוריה וחיזבאללה - באות-כוחה ועושות דברה (בעירבון מוגבל) של איראן.
במוסד, כרגיל, לוחשים שמעללים מופלאים, "מדע בדיוני", שיפרו את תנאי הפתיחה של מבצע ישראלי, אם יידרש. אפשר להניח גם שחילות האוויר והים מתאמנים, כדרכם זה שנים, בטיסות ובהפלגות ארוכות טווח, למרחקים דומים לאלה הכרוכים בפעולה נגד איראן.
מותר להמתין עד 2010
אך בכך אין מענה למהלך הנגדי של איראן מתוך סוריה ולבנון - ולאחר פינוי עזה, גם מתוכה - עד לפרברים הדרומיים של תל אביב, במאות רקטות פאג'ר-90) 3 ק"ג חומר נפץ, 100 שניות מעוף, 43 ק"מ טווח) ופאג'ר-175) 4 ק"ג, 140 שניות, 76 ק"מ). לאלה יש להוסיף אלפי קטיושות בקוטר 122 מ"מ, לטווח 20 ו-30 ק"מ, וטילי "זלזל-2" (לטווח 210 ק"מ ועם ראש קרבי כבד במיוחד) מתוצרת איראן. פזמון חביב על הרמטכ"ל משה יעלון עוסק ברקטות המחלידות של חיזבאללה. הצעות מומחי הגנת טילים, לפתח עם האמריקאים מערכת שתגן על חיפה מפני הרקטות של חיזבאללה לא התקבלו. הנחת העבודה של צה"ל היא שמותר להמתין עד 2010, אולי אף 2012, ולמקד את בקשות הסיוע האמריקאי בפריטים אחרים.
המערכת הישראלית מקיימת למעשה שניות תמוהה: דריכות גוברת לעימות עם איראן - ושאננות נינוחה להסלמת הצפון על רקע עימות זה, לא בהכרח במועד ובגזרה שתבחר ישראל. הליקוי הארגוני בהתכוננות נובע ממבנה המערכת ומאיוש התפקידים המרכזיים. המטה הכללי מעורב מדי בניהול הלחימה בשטחים. אמנם לכל תזוזה טקטית מול הפלסטינים עשויה להיות משמעות אסטרטגית, אבל הכפפת שתי הגזרות הנפרדות לפיקודים מרחביים שונים, הכפופים לרמטכ"ל, משעבדת את הדרג הצבאי הבכיר לבהול וליומיומי, במקום לפנות אותו לחשוב ולמשפיע.
לפני כשנתיים, בהזמנת יעלון, הכין מי שהיה ראש אגף התכנון, האלוף גיורא איילנד, כ-20 הצעות שיפור וייעול. הרמטכ"ל עיין ברשימה והזדרז למחוק ממנה את רעיון הצבתו של אלוף פיקוד המרכז בראש המערכה נגד הפלסטינים כאחראי לעזה ולגדה כאחת. בהצעה היה גם רכיב חסכוני - ביטול פיקוד הדרום בתקופת שיגרה והטלת משימת חירום של לחימה בזירת מדינות השלום, מצרים או ירדן, אם תתפתח, על מפקדת זרוע היבשה (מז"י). אבל ההשבחה העיקרית נועדה להיות באחדות הפיקוד והחשיבה בהתמודדות עם הפלסטינים. הרמטכ"ל, לפי הצעה זו, היה זוכה בתוספת זמן וקשב לבניין הכוח הצבאי כולו ולהכנתו למתארי איראן-סוריה-חיזבאללה. הרמטכ"ל הרי אינו מפקד זרוע האוויר, ואף לא מפקד זרוע הים, או המודיעין; הוא מפקדם של המפקדים, ולא ייגרע מכבודו ומסמכותו אם בהתמודדות המעסיקה את צה"ל זה ארבע שנים יטפל - מתחתיו - אלוף פיקוד פלסטין.
יעלון לא נכשל, אבל גם לא הצליח
יעלון מסיים שלוש שנות כהונה ב-9 ביולי. אם אלופי פיקודים מתעייפים לאחר שנתיים קדחתניות, לדעתו, ודאי שאין תועלת בשנה רביעית לרמטכ"ל כיעלון; הוא לא נכשל, וזה לא מעט, אבל גם לא הצליח, וזה לא מספיק. המינויים שלו במטכ"ל תמוהים, לעתים מביכים. רמתו הכללית של המטכ"ל ירודה היום מזו שלפני שנתיים, שהיתה ירודה מזו שלפני ארבע שנים.
הדרגים הבכירים, היודעים להיות קשוחים כל כך כלפי זוטרים, נמסים מאי-נעימות כשמדובר בחבר מועדון, היודע להציג אי-הארכה כהדחה. עכשיו מופעל על שרון ומופז לחץ רגשי להאריך בחודשים מעטים כלשהם, רבע שנה לערך, את כהונת יעלון, ולעכב לשם כך גם את ההודעה על הכוונה למנות את חלוץ.
למופז אין מחויבות אישית ליעלון. יחסי שר הביטחון, הרמטכ"ל הקודם, עם הרמטכ"ל הנוכחי, סגנו לשעבר, משובשים. מופז גילה שהצעד הקטן מלשכת הרמטכ"ל לזו של שר הביטחון היה, מבחינתו, דילוג גדול לאחור. השר תמיד, או כמעט תמיד, חלש מהרמטכ"ל, גם אם הוא קרוב ממנו לתחנה הבאה, ראשות הממשלה. מופז מצא משרד ביטחון מנוון, רפה, נטול אמצעים לפיקוח על הצבא. יש לו תוכניות לשנות את המצב, שממנו נהנה בתפקידו הקודם. אתמול מלאו שנתיים לכהונתו במשרד, והתוכניות עודן במגירה.
ישראל עדיין אינה מוכנה למהלך
קצין שהצנזורה התירה לפרסם רק את שמו הפרטי, סגן-אלוף טל, ראש ענף במשרד הביטחון, הזהיר בגיליון האחרון של כתב העת הצבאי "מערכות" כי שיגור מטחים של רקטות קרקע-קרקע באלפיהן לעבר צפון המדינה יחייב את חיזבאללה להכנות מעטות וקצרות בלבד, ויכביד על צה"ל לקבל התרעה.
"מכיוון שמרבית השיגורים יהיו מתוך אזורים מיושבים בצפיפות, הרי שיכולת התגובה תהיה מצומצמת", כתב הקצין, המשקף זרם לוחמני במערכת הצבאית - כולל, כמדומה, בחיל האוויר ובפיקוד הצפון. ישראל, לפיכך, צריכה לראות בשיגור הרקטות לא "פעולת טרור המצריכה מרדף סיזיפי אחר המשגרים, אלא הכרזת מלחמה מצד המדינה שממנה שוגרו הטילים ומצד מי ששולט בה".
במלים אחרות, אזרחיות: נא להתכונן לחלוקת עבודה - מבצע של צבא אחד או יותר נגד איראן, ובמרוצתו למבצע ישראלי, יזום או מגיב, נגד סוריה וחיזבאללה. ההערכה הנושנה של צה"ל, מסוף שנות ה-80, שלפיה "ישראל לא תהיה מעורבת במלחמת קואליציה ולא תשמש כן-שיגור למלחמה כזו", שוב אינה תקפה. יובל שנים לאחר המבצע הישראלי-בריטי-צרפתי המשותף נגד מצרים, ב-1956, ולראשונה (למעט תיאום נגד סוריה ולהגנת ירדן ב"ספטמבר השחור" 1970) ביחסי וושינגטון עם ירושלים, עשוי ניצחונם של הרפובליקאים להביא למערכה משותפת - הפעם נגד איראן ובנותיה. בנובמבר 2004, ישראל עדיין אינה מוכנה למהלך כזה.
|