הנה מספר ציורים של הצייר שמואל כץ ז"ל שצויירו בזמן מלחמת יום כיפור ברמה.
מתוך החוברת "אדם ופלדה בצפון" שהופקה אחרי המלחמה ע"י אוגדת "געש".

שרבוט שלי מייד לאחר המלחמה (נדמה לי בריפוי בעיסוק)

התמונות של שמואל כץ שהופיעו באשכול הזה מוצגות גם באתר יד לשריון. למצגת שלהם השתרבב גם הציור הצנוע שלי המוצג לעיל. אין לי כל בעייה עם הצגת הציור אבל כדאי לציין שאין זה ציור של שמואל כץ שהוא צייר מוכשר ומקצועי, אלא ציור של טען שהשתתף במלחמה ואינו אפילו צייר חובב (הציור צוייר בתקופת ההחלמה שלי מפציעה אחרי המלחמה).

אגב - עכשיו אני שם לב שהיה לה אף סווג "מוגבל"...
מדוע?..
מה יכל להיות מסווג בחוברת שכזו (שאם אינני טועה היו משולבים בה "דפי פקודות יום" האם זו הסיבה)?

V soncu bo hosta zapela, hosta in pesem vojna:
Brat moj, ne skrivaj lica, danes je vojna, VOJNA!

וטבלת אימונים לקראת גיבוש ב'מוגבל'

רק דבר אחד נובע מכך לדעתי,
זילזול מחפיר בסודיות מסמכים רציניים יותר.

קודם כל, רואים שהוא פשוט צייר מה שראה, בלי הרבה מקום לדמיון. עם כמה שהשרבוט פשוט אפשר לראות את הירידה לפרטים קטנים.



א. איך אפשר להסביר את המצאות המשקפת (?) ליד צוות יורה? הייתי מצפה למצוא אותה ליד ג'פ"ס או נגמ"ש אי שם בשטח (נניח, על הגבעה שברקע) ולא בין הצוותים.

זה מהנסיון המוגבל שיש לי בתור נהג צוות ק"ס.


ב. בהנחה שזאת באמת משקפת, מהו הפריט שתלוי על העינית שלה ונראה כמו דלי קטן? למה שימש?

תודה רבה.
כבוד גדול ללוחמים ההם

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

ציטוט:

בהנחה שזאת באמת משקפת, מהו הפריט שתלוי על העינית שלה ונראה כמו דלי קטן? למה שימש?

כיסוי לעינית או לעצמית?

כיסוי לעינית יצא לי לראות על משקפת שדה קטנה \ אמר"ל \ מט"ל. אני לא זוכר שראיתי על כלים בגודל הזה. מוזר

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

זה התקן כינון שהיה נהוג ברומח. נדמה לי שהוא קרוי "קולימטור" או משהוא דומה.

.

ואגב ה"זביל". כנראה שאיש מכם לא ראה מימיו זביל של חנת 175 מ"מ אבל זה לא אפילו זבילון..סביר יותר שמתחת לכיתוב "נגח ידני" ,שאינו נגח ידני בכלל, רואים בצילום דבר שיתכן שהוא זביל ויתכן שהוא רק בגודל יחסי של זביל 175 מ"מ.
הפריט הקרוי "זביל" בצילום, הוא כנראה המארז של הקולימטור או שו איסמו. הפריט המסומן כ"נגח הידני" הוא חוטר ניקוי לבית הבליעה. לאחר כל ירי, מעבירים חוטר רטוב כזה בבית הבליעה. אם תתבוננו היטב, תראו שם גם דלי באיזור. דומני שהדלי הזה הגיע יחד עם הכלים, כחלק מן הזיווד.

איך בכלל מרימים את הפגזים לכלי הזה?

בזהירות

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

מערכת הטעינה כוללת מנוף הידראולי, המרים את הפגז מהקרקע לנקודת הנגיחה, ואז נגח מיכני נוגח אותו פנימה.

http://www.fototime.com/0AC2291724ABEE5/orig.jpg

נראה לי שמתחת לכיתוב "נגח ידני" שוכבת חנ"ה, שהוצאה מהזביל, על שלושת מטעניה, כאשר אלה מופרדים.

.

שימו לב שבכותרת החוברת מופיע קרדיטים לצלמים. אני יודע שבמלחמת ההתשה שמואל כץ אייר חוברת שנקראה "ארץ גשר" על קיבוץ גשר בהפגזות. את האיורים הוא הוא עשה לפי תצלומים שהוא קיבל, מבלי להיות פעם אחת בקיבוץ. בין השאר יש גם איור שלי, לפי תצלום שיש לי באלבום.

נצח זה הרבה הרבה זמן

בחוברת ישנם בנוסף לציורים צילומים וכתבות שלהם מתייחסים הקרדיטים.
לגבי הטענה ששמואל צייר עפ"י צילומים: אין לי מושג.

לדעתי הצנועה, אין שום בעיה עם ציור על פי צילום,
זה לא גורע מהאומנות עצמה.

הציורים....... הפרוטוקולים מישיבות הממשלה........... זה מעביר בי צמרמורת.

נותר רק לקוות שאנחנו (אני בגילי המתקדם, וודאי שלא) שלא נצטרך שוב לחזור למראות והקולות של אותה מלחמה.

ציור מפורט
ואכן הזביל לא מתאים בגודלו ,יותר מתאים ל"רוכב" 155
למען הדיוק זבילי החנה ברומח לא היו מוצאים מהאלפה מפאת גודלם ,רק שלפו את החנה
על מוט החוטר היתה פיסת ספוג (עם שם החיבה "פוטוט" ) שטבלו בדלי המים ואז ניקו את בית הבליעה
זכור לי גם מוט טעינה למקרה של טעינה לא מושלמת שכנראה הורכב מחוליות החוטר בתוספת ראש כלשהו( לא יצא לי להשתמש)
את הפגזים הכבדים מניחים על"עריסה " שניתנת לסחיבה ע"י 2 אנשי צוות מביאים עד למנוף ומשם הטעינה מתבצעת הידראולית