23-10-2010, 00:05
|
|
|
חבר מתאריך: 15.10.04
הודעות: 1,404
|
|
מדובר למעשה בשני נושאים נפרדים: הכנסת גרזן לישראל ונשיאת גרזן.
לגבי הכנסת גרזן, לפי אתר המכס לא אמורה להיות בעיה. סעיף 6, הקרוב ביותר לנושא מציין רק:
"סכין, למעט אולר ולמעט סכין שנועדה לשמש במקצוע, במלאכה, בעסק, לצורכי בית, או למטרה כשרה אחרת." שים לב לסוף המשפט "מטרה קשרה אחרת.
(אני מניח כי רבים מחברי הפורום יתעניינו גם בסעיף 12 "ציוד משומש לגידול דבורים" ).
יחד עם זאת ייתכן כי תאלץ לשלם מע"מ.
כל האמור לעיל במידה והפריט נשלח בדואר. במידה והנך מביא בעצמך מחו"ל אתה יכול לעבור במסלול הירוק ואם לא יתפסו אותך, אתה מסודר.
לגבי נשיאה:
חוק העונשין קובע:סעיף 186 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, קובע:
186. החזקת אגרופן או סכין שלא כדין [תיקון: תשנ"א, תש"ס, תשס"א(2)]
(א) המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, דינו - מאסר חמש שנים.
(ב) לענין סעיף זה, חזקה היא כי החזקת אולר הנה למטרה כשרה. החזקה לפי סעיף קטן זה לא תחול על החזקת אולר במוסדות חינוך או במקומות אחרים, הכל כמפורט בתוספת השניה, או בסמוך אליהם.
(ג) השר לביטחון הפנים רשאי בצו, מטעמים של שמירה על ביטחון הציבור ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לשנות את התוספת השניה לענין סעיף קטן (ב).
כאשר בסעיף 184 לחוק העונשין, מוגדר מהם "סכין" ו"אולר":
"סכין" - כלי בעל להב או כלי אחר שסוגל לדקור או לחתוך;
"אולר" - סכין מתקפלת שאורך להבה אינו עולה על עשרה סנטימטרים ושלא ניתן להפכה, בעזרת קפיץ או באמצעי אחר, לסכין שלהבה קבוע;
שים לב, כי לפי סעיף 184 גם הגרזן שלך נכנס להגדרה של סכין
לשם מניעת ספק, החזקת סכין למטרת "הגנה עצמית" אינה נחשבת "מטרה כשרה" ומי שנתפס נושא סכין למטרה זו, סופו להיות מורשע בדין והמגמה היא אף לגזור עליו עונש מאסר בפועל אפילו אם נשיאת הסכין לא לוותה בעבירה אחרת (המונח "הגנה עצמית" הקבוע בסעיף 34י לחוק העונשין הינו שונה מהמקובל לחשוב בקרב הציבור, והינו מתייחס למצב בו נקלע אדם לסיטואציה בה הוא נדרש להדוף באופן מיידי תקיפה אסורה והוא לא הביא על עצמו את התקיפה הזו).
אני מכיר מישהו שהלך עם אולר ברחוב, עצר אותו שוטר ומצא אצלו בתיק אולר. לא עזרו לו ההסברים כי הוא קילף תפוז והוא גמר בבית משפט עם מאסר על תנאי, קנס של כמה מאות שקלים ותיק פלילי
_____________________________________
"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח
|