שלום לכולם.
בעוד מספר ימים אני משתחרר משירות של 5 שנים,כאשר שנתיים מתוכם בקבע.
שירתתי ביחידה התנדבותית אשר אנשיה נחשבים לוחמים אף על פי רובאי 02(אין כאן שימוש ב M16).
בכל זמן השירות גרתי ועודני גר בבסיס וכמו כן קיבלתי פלאפון מירס מהצבא לשימושי.
ברגע שאני משתחרר אין לי מקום מגורים ואת הפלאפון כבר החזרתי לחברה במהלך ה"טופס טיולים".
כול מה שיש לי הוא רכב עם חצי מיכל דלק שישמש אותי להגיע לבקו"ם ביום השחרור.
תא המטען של הרכב משמש אותי כארון בגדים וכלי רחצה.
את המשכורת מהשירות דעגתי להעביר למשפחתי בחו"ל שמצבה הכלכלי בכי רע.
אין לי קשר עם הורי אשר גרתי איתם עד גיל 17 בארץ ואז ניתקתי את הקשר עקב סכסוך ממושך איתם.
השאלה היא:אם אין לי כתובת ולא פלאפון ובקושי כסף כול שהוא-איך יצרו עימי קשר לזימון למילואים?ומה קורה אם אין לי כסף להגיע למילואים ואני צריך שיבואו
לאסוף אותי?אני אשמח לתשובה אם מישהו יודע ותודה מראש!!

אתה רציני או צוחק?

היי-אני רציני לגמריי.הקשר ביני לבין ההורים נותק מזמן בגלל המון חיכוכים בינינו...אני כותב את ההודעות מהמועדון אינטרנט בבסיס(למקרה ששאלת את עצמך...)אני באמת אשמח לתשובה.אין לי מושג מה אני אולך לעשות הלאה כדי גם לתחזק את עצמי והמשפחה בלטביה אבל מה שבטוח הוא שאם יפתחו לי תיק על עריקות זה באחלט לא יעזור...אשמח לעזרה-תודה.

שנה ראשונה, יש סבירות נמוכה שתקרא למילואים - בחצי השנה הראשונה אתה אמור רק להקרא לשיבוץ (שבד"כ נעשה עם השחרור שלך). מה שאתה יכול לעשות, אם לא שובצת, הוא ללכת לקצין העיר ולבקש את הפרטים של היחידה שלך ולדבר איתם על המצב שלך ועל הבעיה שלך. חשוב שאתה תיזום את המגע עם היחידה שלך במילואים - אם אפשר עוד לפני השחרור.

אני משער שאחרי השחרור אתה תנסה למצוא עבודה ומגורים בשותפות, נכון? ברגע שתתיצב, תעדכן את יחידת המילואים שלך.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ביטיס שנה ראשונה, יש סבירות נמוכה שתקרא למילואים - בחצי השנה הראשונה אתה אמור רק להקרא לשיבוץ (שבד"כ נעשה עם השחרור שלך). מה שאתה יכול לעשות, אם לא שובצת, הוא ללכת לקצין העיר ולבקש את הפרטים של היחידה שלך ולדבר איתם על המצב שלך ועל הבעיה שלך. חשוב שאתה תיזום את המגע עם היחידה שלך במילואים - אם אפשר עוד לפני השחרור. אני משער שאחרי השחרור אתה תנסה למצוא עבודה ומגורים בשותפות, נכון? ברגע שתתיצב, תעדכן את יחידת המילואים שלך.

תודה רבה על העזרה-לגבי השאלה:קשה לי לענות כרגע מה הכיוון שלי לגביי מגורים ועבודה:-\ אוליי זה ישמע מוזר אבל כבר זמן מה שאני משתמש ברכב למגורים והאמת שאני ממש נענה מזה!מאין תחושת חופש מוחלת ופשטות שכרגע מונעת ממני כול רצון להתחיל להתרגל למצב של מקום מגורים נורמאלי ושכר דירה...לגביי פלאפון:כבר כמה שנים שאני מת להיפטר מהמכשיר המעצבן הזה!אני מרגיש כאילו יש לי קופסת סרטן קטנה בכיס והתחושה על הפנים.ברור שחוסר בפלאפון משפיע על המון דברים בחיים שאני מניח שאתה יכול לחשוב עליהם לבד.אבל כרגע אני מרגיש ששום דבר לא יעשה אותי יותר מאושר מאשר להצליח לחיות את חיי ללא מכשיר ארור זה...מגורים בשוטפות זאת לא ממש אפשרות כרגע כי בטח כבר ניחשת-אין כמעט אנשים בחיי ובטח שלא קבועים מספיק כדי לחיות איתם...אני פשוט נתתי המון מעצמי עבור המדינה הזאת שבה אני רוצה לנהל את אורח חיי המוזר משהו אני מניח-ואני לא רוצה שיחריזו עלי עריק בזמן שאני עושה זאת בלא ידיעתי בכלל...:-\

או למצוא עבודה הכוללת כלכלה ומגורים כמו עבודה חקלאית זמנית בקיבוץ ומתוך זאת לנסות ולהערך לעתיד [לימוד/קורס מקצועי ואיסוף כסף לעצמך]

תודה רבה!האמת לא מפריע לי בכלל לגור ברכב כי זה לא נורא כמו שאתם חושבים:אני חונה ליד הים קם בבוקר הולך ושוחה לי ופשוט נהנה מהחיים!לא צריך את הדמי שכירות על הראש וגם אחרי 5 שנים בצבא די מבסוט פשוט לא לעשות כלום ולא להיות בקשר עם העולם-גם לו היה לי פלאפון-איפה הייתי טוען אותו?הרכב שנת 94-טעינה דרך המצת כבר מזמן לא אפשרית וברור שאין לי כסף לתקן משהו באוטו...אני ממש מקווה שלא יכריזו עלי עריק רק כי בחרתי באורח חיים כזה...מישהו יודע משהו בנושא?

יש לך חברים שמוכנים להיות אנשי הקשר שלך?

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

שוב שלום!כרגע אין לי קשר עם אנשים שלא היו סביבי בזמן השרות שלי וכמה שאני מת עליהם-אני לא הולך לשמור איתם על קשר כי אין לי אפשרות כזאת-הבנתי כבר מזמן שעלי לבחור בין חופש מוחלט מהכול או לא ועשיתי את הבחירה שלי והם לא חלק ממנה(הם יודעים ולא כועסים עלי:-)אחרי חויית הצבא שלי שנמשכה 5 שנים-פשוט קיבלתי פרספקטיבה שונה...לפחות כרגע...יש המון שיגידו שנדפק אצלי משהו בראש(מפקדים לשעבר...)אבל אני מאושר וזה מה שחשוב לא?ברגע שלא יהיה לי שקל גם כדי לאכול יכול להיות שהמצב ישתנה אבל כרגע...הכול טוב ואני לא אוכל כול כך הרבה:-)ואם יש מצב חירום?ואני מעוניין להתייצב כדי להרתם ללחימה או כול דבר-מה אני עושה?קצין העיר?שוב תודה לכול העונים...אגב תאריך השחרור מתקרב ולצערי לא אוכל לראות את התשובות לאחר מכן כי לא תיהיה לי גישה למועדון אינטרנט:-\ אשמח לעזרה בהקדם רבותיי:-)

בקיצור

עם כמה שהסיפור נשמע קפקאי ולא אמין הרי שעליך לעשות מעט לביתך - בצבא הקבע בכ"ז מרוויחים כמה שקלים ועל כן אין מנוס מלחסוך מעט ולהתחיל לעבוד לאחר השחרור.

"הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים."

עקוב אחרינו! Facebook

אולי אתה צודק והייתי צריך לחסוך יותר אבל החלטתי לשים בראש סדר העדיפויות שלי את דודה שלי וסבתא שלי בלטביה ששניהן חולות והיו צריכות את עזרתי...הן עדיין צריכות את עזרתי אבל וואלה עשיתי כול מה שהייתי יכול במיטב שנותיי ואם אף אחד אחר מהמשפחה לא נרתם אז אני לא מתכוון להמשיך להיות כבול אליהן...כול עוד אין לי כלום אני גם לא מרגיש שאני חייב להן משהו.
ה"סיפור" לדעתי אמין כי אני חיי אותו.ולכן אני מסיק שכוונתך הייתה שאני לא אמין.עם כול הכבוד לא ברור לי למה בחרת לפסוק שמישהו שקרן רק כי הסיטואציה לא סטנדרטית...אבל גם לך אני מודה כי סביר להניח שאתה מאין כמו פרומו לדברים שאני יתקל בהם ביום השיחרור-אנשים יגידו שאני מטורף ושאני שקרן ולי לא יהיה משהו יותר טוב לומר חוץ מהאמת...מקווה לטוב:-\

תוכל לבקש מחבר או קרוב כלשהו הגר בת"א לאשר לך להציב תיבת דואר נוספת או לצרף את שמך לתיבתו. הצבא הוא לא הדאגה היחידה שלך כאזרח. גם אם לא תרצה יהיו לך תכתובות עם הבטוח הלאומי, מקומות העבודה, קופות החולים, משרד הרשוי, משרד הפנים וכו'.

אני חושב שהוא החליט לותר על כל זה...

בסוף שנות השבעים היו לי כמה חברים מהקיבוץ והאיזור,, בוגרי הבלימה ב73 שנפוצו לכל עבר לאחר השיחרור, רובם העבירו את הזמן בסיני והתפרנסו מעבודות מזדמנות.
מאחר וההיתי מה"יציבים יחסית שבחבורה" וגרתי בקיבוץ , היו נציגי היחידות שחיפשו את "החברה" מגיעים אלי כדי להעביר מסרים ואזהרות.
כבר אז נשמעו התמיהות ש"איך זה יכול להיות שאין קשר וכתובת לבחור" - לך תסביר לקצין שלישות את אוירת הדרור ששררה באותם שנים ואת תחושתם של מי ששרדו את הבלימה.
האמת שדי התחשבו בהם אז ורובם לא נשפטו גם לאחר שנים של "עריקות", לאחר שחזרו לחיק החברה המסודרת אבל אני מניח שהיום המצב שונה.