23-09-2010, 12:47
|
|
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 29,140
|
|
אוהו, בדיוק על זה קראתי.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי ori שמתחילה ב "נטייתם של פלסטינים "לקחת חירויות לעצמם" בנוגע לאדיוטיות מועילות, עולה שוב..."
אתמול, הענשתי את עצמי בקריאה בלתי פוסקת של בלוגיאדת השמאל הקיצוני המחורפנת שעסקה כמעט כולה בנושא הזה.
מרבית הכותבים תקועים כל כך עמוק בבועת החשיבות העצמית שלהם שהתנפחה לכדי צפלין, עד שהם דנים ברצינות גמורה בטאטוא מקרי אונס והטרדה מינית מתחת לשטיח על מנת לפנות מקום ליישום תיאוריות פמיניסטיות "מתקדמות" יותר על מיטוט הממסד הגברי הישראלי הדכאני (בלוגרים אנרכסיטים) או כדי לייחס חשיבות פחותה יותר לזכויות האישה שהוא מאבק שולי ביחס לסיוע לסדר היום הפלסטיני שממנו הם מתפרנסים (קואליציית נשים לשלום, איך לא, הקרן החדשה לישראל) ורוב הכותבים - מצליחים לנקוט בשתי הגישות על מנת להמשיך ולהסתיר את המקרים.
מעבר לכך שזה חומר מ-ע-ו-ל-ה לבלוג שלי על הקרן, נשאלת השאלה - אם מישהי מגיעה ביודעין למקום שבו יטרידו אותה מינית , אולי אפילו יאנסו אותה - והיא עושה את זה מתוך תפיסה שכך מתנהגים המדוכאים עלי אדמות ושהסבל הפרטי שלה הוא שולי ביחס למאבק השחרור הפלסטיני - האם זה עדיין נחשב אונס והטרדה מינית? הרי זה כמעט כאילו היא מצדדת בנורמה של קיום יחסי מין בכפייה ומתמסרת לכך מרצון מתוך ציפייה לסדנא הבאה. אם זאת הנורמה שעליה יודעים מראש הן האנס הפלסטיני והן הנאנסת הרדיקלית , האם בכלל ניתן להאשים את הפלסטינים באונס שלהן? בכך שאינן מתלוננות הרי הן משדרות שאלה יחסי מין תקינים!
_____________________________________
“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”
נערך לאחרונה ע"י looklook בתאריך 23-09-2010 בשעה 12:49.
|