היום קראתי בפעם הראשונה את הספר.

נקודת המבט שלי לספר + שאלות לדיון

1.על הספר והתובנה שלו:

הספר נראה ממבט ראשון פשוט אבל האמת היא שהוא מלא תובנות על החיים.
הספר מלא במשפטים עמוקים שנותנים לקורא פרספקטיבה שונה על העולם בו אנו חיים.
אתוודה שלא ציפיתי לסוף כזה - קצת התאכזבתי בהתחלה, אבל לאחר מחשבה שנייה אני חושב שהמסר (המסר הסופי) יפה וראוי לכול אדם לקרוא אותו - כול אדם הולך בחייו דרך ארוכה,מכיר אנשים שונים,נתקל בקשיים או בדברים טובים בכדי להגיע לאיזה שהיא מטרה עליונה לה הוא ייחל או ציפה ושהוא מגיע אליה סוף-סוף הוא מגלה שהכול הוא סוג של גלגל, שבסופו של דבר תחילת חייו וכול המטרה נמצאת אצלו.

בספר יש מסרים נוספים שהם מאוד מרכזים לדעתי.
לדוגמה,
האדם לא נוצר סתם יש לו ייעוד והוא צריך להגיע אליו. ואם הוא מגיע, החיים שלו מושלמים.
רוב האנשים לא יודעים בכלל על אותו ייעוד והחיים שלהם למרות שכלפי חוץ נראים : מאושרים, שמחים, עצובים, גרועים - החיים שלהם לא באמת חיים.

עוד תובנה יפה שנכתבה בצורת דיאלוג לקראת סוף הספר:
הנער במצב של ציפייה להפוך לסופת חול,הוא מנהל דו-שיח עם הרוח, השמש ובסוף היד (אני לא ארחיב על זה כי זה לא יגמר).לדעתי זה הקטע הכי עמוק והכי יפה בספר.
הרעיון המרכזי בקטע מדבר על כך שכולנו - כל הברואים (בע"ח, בני אדם, צמחים ועוד) בני בריאה אחת ולכן יש לנו קשר ישיר אחד לשני והנשמה שלנו משותפת כביכול.
(כמובן אם צריך, תחלקו עליי - מטרת הדיון).

2.הספר מבחינה דתית:

בספר מצוינים דתות רבות, הרעיון של הדתות הוא מאוד חשוב לספר.
הייעוד של האדם שמוזכר המון בספר הוא לפי היהדות חלק אינטגראלי מחייו של האדם שלא נברא סתם (אני לא בקיא לגבי הדתות אחרות). בניגוד לספר, ביהדות אדם שממלא את תפקידו וייעודו נפטר מהעולם.

דבר נוסף שאני חייב לציין , המוסלמי בעל החנות של הכדורי בדולח רוצה להגשים את ייעודו ולהגיע למכה אבל הוא פוחד שמתי שהוא יגיע לשם כבר לא תיהיה לו תכלית לחיים. כי כל התכלית שלו היא להגיע לשם והוא חולם על זה. הוא פוחד להגשים את היעוד.
וכאן יש קשר בין היהדות (להבדיל) כביכול לאסלאם (לפי הספר), המטרה לפי חלק מהאנשים או לכולם או התכלית היא הסוף של החיים (במובנים שונים).

אני לא יודע לאיזה מהדתות לשייך את הספר.
הוא לא יהודי ואני בטוח בזה (למרות שמדובר על בורא לעולם, מדובר הרבה על נשמות וייעוד).
הוא גם לא נוצרי (למרות האמונה שלו בישו ישנם דברים רבים הסותרים אותו).
ואני חושב שגם לא מוסלמי.

כל אלה כמובן דעותיי האישיות על הספר.
לא ציינתי את כל דעותיי על חלקים בספר כגון האלכימאי שהוא הדמות אולי הכי מעניינת שם - אני אוסיף בהמשך כשהדיון יתפתח.
מה שרשמתי למעלה הוא לא כל כך בבחינת דיון אלא יותר הבנתי שלי על הספר.


שאלות נוספות לדיון:

1. האם את\ה כתור קורא מרגיש שחלק מהתובנות בספר מדברים אליך באופן אישי ?
את\ה מצליח להרגיש בחייך חלק מהם?
2. האם את\ה מסכים מה שנכתב (תובנות, מטרת החיים ועוד) ?
3. למה השם של הספר הוא דווקא 'האלכימאי' ?

האלכימאי זה ספר שקראתי מעל 10 פעמים, ובכל פעם אני רואה בו משהו חדש..

הספר מדבר על הייעוד של האדם בחיים.
אני מסכים עם התובנה שיש לכל אדם ייעוד, אבל לדעתי הספר נוקט בעמדה שהייעוד נקבע לא ע"י האדם ואני חולק על כך.

אני מאמין בעקרון שמחשבה יכולה להשפיע על המציאות, חלק מהאנשים מאמינים כי תפילה יכולה להשפיע וחלק מאמינים באפקט הפרפר.
לכן, אני מסכים שהכל קשור זה בזה, ושמעשה שלנו או אפילו מחשבה קשורה גם לכל השאר.

האלכימאי מוצג בספר כאחד שהשיג את הייעוד לו בחיים, והוא עוזר לאחרים למצוא את ייעודם, בניגוד לשאר המחפשים שמעוניינים בתוצרת של עבודת האלכימאי.

אני קראתי את הספר מספר פעמים. בפעם הראשונה נזכרתי בסיפור המפורסם על האוצר שמתחת לגשר בפראג.

אני מביא את הקישור בויקיפדיה שמצאתי היום. בלינק מוזכר הספר האלכימאי. ויקיפדיה אף משייך את הסיפור בין היתר גם לר' נחמן מברסלב למרות שאני שמעתי גרסאות אחרות של הסיפור גם אצל חב"ד ואחרים. לפעמים זה פראג ולפעמים זה וילנא וכו'.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94...%92%D7%A9%D7%A8

בלי קשר לכל מה שכתבתי, אני חושב שהאלכימאי הוא ספר מעולה ואני ממליץ עליו למי שעוד לא קרא.

גם אני קראתי את הספר בפעם הראשונה לא מזמן.
והאמת שזה אחד מהספרים האלה שלאחר הקריאה שלהם אתה לא מצליח להבין איך חיית בלי לקרוא אותו עד עכשיו.
זה ספר שלפי דעתי, יותר מהכל, מלא תקווה. הוא מלא בתקווה ורצון לחיות ולחוות חיים מלאים. העניין שבו לכל אחד ובעצם לכל יסוד בטבע יש יעוד מסויים ועל כל דבר מוטלת האחריות למלא אחר הייעוד שלו הוא מקסים בעייני. האמת שמאחר ולא כל אחד באמת מגשים את יעודו העולם לא מושלם...
ללא ספק, אחת הקלאסיקות הנפלאות ביותר שנכתבו.