11-09-2010, 10:02
|
|
|
חבר מתאריך: 27.05.10
הודעות: 3,407
|
|
ה-11/9/2001, איפה הייתם?
אני הייתי בצבא, רוב היחידה נסעו לנופש באילת אבל אותי השאירו, כי הייתי חדשה. בקומבינה טכנית מסויימת חיברו את המחשב במשרד שלי לטלוויזיה, ובערך ב-15.30 אחה"צ (שעון ישראל, כמובן, בארה"ב היה 8.30 בבוקר) התחילו הדיווחים הראשונים, ולאחר מכן התמונות...יותר מאוחר חזרו כל החבר'ה מאילת בסערה גדולה לאחר ששמעו באוטובוס על המתרחש, ואחד החבר'ה ספק ידיים בהתלהבות ואמר: "אח, אני מת שהפלשתינים יקחו אחריות..."...מאוחר יותר נאלצתי "לאכזב" אותו ולהגיד לו שכבר מדברים על אפגנים. הוא די התאכזב. זוכרת שהראו המון פלשתיני צוהל ומאושר בעזה או ברמאללה, ואחת הבנות (החבר'ה הרי שרצו במשרד שלי...) הכריזה ברגש לכיוון הטלוויזיה: "אני מאחלת לכם שתמותו, אחד אחד!".
זוכרת שבאותו יום הלכתי לישון בתחושה מאוד קשה של מלחמת עולם שלישית, לא פחות.
זה אולי יישמע קלישאה, אבל זהו יום הסטורי שלא יישכח, טראומה כואבת לחברה האמריקנית (סוג של ה"מלחמת יום כיפור" שלהם בגלל ההפתעה). יום שהעולם כבר לא נראה אותו דבר אחריו, ושמסמל יותר מכל את התגשמותן של תחזיות של מומחים בתחום הבינלאומי, שטענו שבמאה ה-21, המלחמות והמאבקים יפסיקו להיות בין מדינות/לאומים ויהיו יותר בין תרבויות, והנה: האיסלאם הקיצוני נגד העולם המערבי.
|