04-09-2010, 00:05
|
|
|
חבר מתאריך: 07.07.06
הודעות: 15,705
|
|
אני מניח שספור דומה יש ללא מעטים...
עבודה סימינריונית כמובן שלא תצא לך ממני ובכל זאת:
אי שם לפני יותר מ25 שנים יצא הסגל לשלדי לפני תרגיל חטיבתי. הפלוגה נשארה לנוח יחד עם הסמל X והמ"כ Y הכי מיותרים שהיו למ"פ בסד"כ. הללו לא איבדו זמן ועם יציאת טיולית הסגל בענן אבק מנבי מוסא - החלו לטרטר את נשמתנו. מיטות יצאו מהאוהלים ללא סיבה, רובים נקיים נוקו, פק"לים מתוקתקים נבעטו ויחדיו הקפנו את המאהל. היינו חיילים ותיקים, הכרנו את הנפשות הפועלות ולא התרגשנו. ואז הגיעו הליצים לקרשנדו ודרשו כי אנו, חברי המחלקה הותיקה לבדנו נקיף את המאהל לעיני הצעירים ונצעק דבר מה בזכות הסמל והמ"כ ובגנותנו. סתם כך וללא סיבה ונימוק. לפקודה זו נלווה כבר הבט מכוון של השפלה. שני הדבילים איימו כי אם לא נבצע יהיה זה בגדר מרד ונגיע לכלא. הבטנו זה בזה, בצענו תנועת ביטול, השבנו את המיטות לאוהלים ונכנסנו פנימה. הצעירים ספגו כמובן במקומנו וכך המתנו עד ששבו המ"פ והסגל.
האיש שהיה קשוח בד"כ הכיר אותנו ואותם. הוא ברר את שברר והורה לנו להתפזר בעמדות שמירה פקטיביות ולהמתין. טחנו קצת באותו לילה גם בשבילנו וגם בשביל המחלקות האחרות והצעירים נחו [קנו זאת המסכנים ביוקר]. יום המחרת עבר לכאורה כרגיל למעט איומי המ"כ והסמל וסינון קללות לעברנו. אחה"צ בא לבקר המח"ט נחמיה תמרי ז"ל. הוא הסתודד עם המ"פ שעה קלה וביוצאו פנה אלינו ושאל בחיוך נעים לשלומנו. לא קיטרנו. הצדענו ואמרנו תודה המח"ט והכל בסדר המח"ט והוא יצא לדרכו.
ביום שישי בצהריים אסף המ"פ את הפלוגה לשיחה. הוא דיבר ארוכות על המחסור במפקדים טובים ושאל את המוצלחים שביננו אם בכוונתם לצאת לקצונה או לפחות לשמש כמ"כים. השפלנו ראש והשבנו בשלילה. הוא סיכם את השיחה ב"ולכן זה מה שיש לי להציע לכם". אחר כך עמדנו למסדר והוא נאם קצת על צדק ואי צדק ועל זה שלא תמיד מי שמקבל עונש הוא האשם והסיפא של דבריו היתה: "אבל צבא זה צבא וגם על סרוב מוצדק צריך לשלם. לכן מחלקה 2 תשאר כאן השבת לשלם על הסרוב. מ"כ תורן וסמל תורן יהיו X ו Y, שתהיה לנשארים שבת שלום"
והיו ביקורים, והייתה את מש"קית הת"ש המקסימה שהביאה לנו את החבילה שאביה שלח לה מהקיבוץ והיה את בן הגרעין השבוז שלנו ששרת כשק"מיסט במפח"ט שלמרות עייפותו התמידית צעד את ששת הקילומטרים שבין הצומת והמפח"ט לגדוד עמוס בדברים טובים. אכלנו כזאבים, ישנו כמו סוסים, התקלחנו כברווזים ושיחקנו דודס.
ולמרות שהייתה זו כבר שבת שלישית בה לא יצאנו - היה טעמה מתוק כיין פטישים וניחוחותיה עולים השמימה יחד עם החמין-חי"ר הנצחי והביצים הקשות שמבושלות בקונטיינר של תה והיו מתערבבים בענני מדבר יהודה ומגיעים עד לירושלים. עד שיצאה בת קול מארמון פיקוד מרכז והייתה מהלכת עד נקודת האיסוף בבניני האומה ואמרה: היה שווה חבר'ה!!
יש כמובן גם פרק משנה שנוגע למפקדים המתעללים ולחוויותיהם הם מהשבת אבל חושבני שאת זאת אשמור לאשכול זכרונות משעשעים מהסדיר והמילואים שאולי פעם אעלה ואולי לא...
נערך לאחרונה ע"י .ישראלה היפהפיה בתאריך 04-09-2010 בשעה 00:09.
|