לאחרונה, ישנם יותר ויותר קוי יצור של תעשיות ישראליות שנפתחים בהודו כחלק מן המדיניות ההודית של ייצור בשטחם. ראו לינקים רק מהשבוע:
http://www.israeldefense.co.il/he/node/33871
http://www.israeldefense.co.il/he/node/33883

אמנם יחסינו עם הודו חשובים מאודוהעסקאות מועילות בטווח הקצר, נשאלת השאלה המתבקשת - האם בטווח הארוך מדינת ישראל עלולה להפסיד ולפיכך לגרום לפגיעה בסקטור הביטחוני הישראלי? האם יש צורך לבחון באופן מוסדר את עתיד התעשיות הישראליות בהנחה שהמגמה רק תמשך?

*מה שנכון להודו גם נכון לכל מדינה אחרת כמו ארה"ב וייצור של חלקי כיפ"ב ונמ"ר בשטחה וכו'

אם לא אנחנו אז מישהו אחר. עובדה שגם מדינות עם תעשיות צבאיות מאוד מפותחות מייבאות נשק מחו"ל מהסיבה הפשוטה שאין אף מדינה שיכולה לשלוט בכל תעשיית הבטחון בשלמותה ולייצר את כל מיטב הטכנולוגיות בכל תחום.

נדמה שרק רוסיה שולטת בכלל תעשיית הבטחון אצלה ומייצרת כמעט הכל בעצמה, אך גם לזה יש חסרונות כגון הוצאות עתק על מו"פ והצטיידות איטית.

לייצור הנמר בארה"ב יכלה להיות משמעות אסטרטגית עצומה בשביל תעשיות הבטחון הישראליות אם פרויקט הGCV לא היה מבוטל.

כעת כשהאיתן מיוצר גם הוא בארה"ב יכולה להיות לזה משמעות גם מבחינת תחליף לסטרייקר.

ועדיין, חשוב לשאול עצמנו כמה שאלות בסיסיות (מאוד):
1. כמה כסף ישראל מקבלת על כל, נניח, טיל ברק, שמיוצר בהודו? איך מנגנון הרווח לישראל עובד כשיש ייצור בחו"ל
2. האם על מדינת ישראל לנסות ולשמור על מוצרים מסוימים אותם אנו לא יכולים להרשות לייצר בחו"ל - הן בשל סיבות כלכליות או אובדן ידע (או רמת סיווג מסוימת של ידע)
3. האם התקיימה ועידת שרים באשר לנושא ייצור בחו"ל?
4. כיצד על התעשיות בישראל להיערך בעתיד בשל מגמה זו?

בשל מדיניות הודית, כל חוזה לרכש בטחוני כולל ייצור בהודו והעברת טכנולוגיה. מי שלא מעוניין בכללי משחק כאלו, לא יכול לגשת למכרזים שם, ויש מספיק מדינות שכן מוכנות לכך. כך שלישראל אין ברירה בהיבט זה.
המצב מחמיר יותר מבחינתנו מכיוון שגם הסכם הסיוע החדש מול ארה"ב מקטין את כמות השקלים שניתן להוציא בישראל (ומגדיל את הרכש בארה"ב). זה אומר פחות תקציב רכש בתעשיות כאן, ושוב - אין הרבה ברירה בנושא. פרנסה לעובדים בארה"ב זה נושא שהוא בליבת האינטרסים גם של טראמפ.

אז מה כן ניתן לעשות:
1. לפתח את הדורות הבאים של המוצרים שמוכרים עכשיו.
2. לחפש לקוחות חדשים. מדינות קטנות שלא מנסות לפתח תעשייה נשק לא דורשות אופסט בד"כ.
3. לנהל בחוכמה את התעשייה הביטחונית - להקטין חפיפה בין החברות השונות, ולנסות להתמחות ולהצטיין בנישות שחשובות לנו.

אני זוכר הצעה של אחד מבכירי התעשייה הביטחונית בארץ לבצע יותר מיזוגים בתעשיות. לטענתו, יש יותר מדי חברות.

בדרך כלל זה מתבצע כי זו דרישה במכרז, או שזה חלק מ-offset שקשור למכרז אחר.
אני לא חושב שאף תעשיה ביטחונית לא מעבירה יצור להודו (או מדינות אחרות) משיקולים כלכליים.
ולא צריך וועדת שרים - יש מנגנונים שאחראים לאשר או לא לאשר עסקאות יצוא.
פגיעה ביטחונית - לדעתי תמיד יש. לדעתי, אבל כנראה שאני בדעת מיעוט, והכסף מדבר יותר...

בוודאי שיש את משרד הביטחון שמחליט האם לאשר ייצוא - זו לא הייתה כוונתי. התכוונתי ועדה של שרים (דרג מדיני-פוליטי) שתסתכל על הנושא בראייה אסטרטגית ורחבה יותר.

כשמפעל טקסטיל מעביר יצור לירדן מתכנסת וועדת שרים?
כשמפעל הדברה או קוסמטיקה מעביר ייצור לסין מתכנסת ועדת שרים?

אם אתה מדבר רק על מקומות העבודה העברת הייצור הביטחוני לחו"ל בטל בשישים לעומת שאר התעשיה.
וכמו שאמרתי, בד"כ זהו תנאי של המכרז.

אין צורך להיות ציני...
בוודאי שלא צריך ועדה על כל מפעל שעובר...אבל מן הראוי, לדעתי, שתוקם ועדת שרים באשר למגמה\תופעה רחבה שיש לה השפעה אסטרטגית על מערכת הביטחון והתעשייה בכלל. אם לא ועדת שרים, אז לפחות ועדה בתוך משהב"ט שתכלול נציגים מן התעשיות הביטחוניות, אפ"י, מנה"ר וכו'. הנקודה היא הסתכלות רחבה לטווח ארוך של המגמה הקיימת. הכי קל לחשוב לטווח קצר...

מתנצל, אך לא הייתי ציני.
לצערי, ישראל בעשורים האחרונים הוציאה המון יצוא מתחומה למדינות אחרות, וההשפעה על המשק גדולה בסדרי גודל מהוצאה של יצור אמל"ח זה או אחר.
ולגבי הסוגיה הביטחונית - כפי שאמרתי (ואמרת) יש גופים כמו אפ"י שאמורים לוודא שלא מיוצא מידע קריטי.