24-07-2010, 23:52
|
|
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
|
|
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
|
|
|
אין מה להשוות בכלל!
לא בזמן התאורה, לא בטווח, לא בעוצמה ולא בדיוק.
בסדיר עשינו קו שטחים ומשום מה הוגדרתי בחלק מהזמן כמטוליסט.
בסופות היו לנו מרגמות 52 שעליהם הטענים (וחלק מהתותחנים והמט"קים) עברו הכשרה.
איכשהו אירגנתי לעצמי ריענון פיראטי כדי להיזכר בהכשרה שעברתי מאד מזמן.
באחד הסיורים הליליים עצר אותו סמח"ט (אולי מח"ט) הגיזרה והתחיל לתחקר:
מה אתם עושים אם זורקים אבנים? מה אם זורקים בקת"ב? אם עליתם על מטען? נפתחת אש וכו'
אח"כ הוא עבר איתנו על הפריטים בסופה כולל ערכת המחסום וכל בורג.
אחד החיילים בסופה היה זיסמן שכבר הזכרתי פעם שבהכשרתו היה טען, אך הוחלט שבשל חוסר בתותחנים הוא יהיה תותחן.
אותו זיסמן עלה כתותחן למבצע ענבי זעם ולגמרי בטעות הצליח להרוג חמישה מחבלים.
בעקבות הצלחתו כתותחן הוא נשלח להיות תותחן בצוות המח"ט (ובמקביל סמב"ץ במפקדת החטיבה).
בגלל עומס המשימות בקו קיבלנו אותו לתיגבור הפלוגה לחמישה ימים.
עכשיו הוא אצלי בסופה ולא ממש מכיר את הפק"לים.
אחרי שרוקנו את הסופה, פרסנו מחסום וקיפלנו אותו בהצלחה ואפילו החלפנו גלגל כי הסמח"ט רצה לראות שאנחנו יודעים לתפעל את הג'ק. לפתע נזכר הקצין שיש עוד משהו שעליו הוא לא שאל...
"זיסמן," הוא פנה אל החייל האחרון שאיתו היינו רוצים שהוא ידבר, "אם היו מבקשים ממך עכשיו להרים תאורה לתוך הוואדי, מה אתה עושה?"
ניסתי להציל את המצב ולהציע ירי עם המטול אבל הסמח"ט משך את מנשא הפלסטיק שאליו הוצמדה המרגמה ושם אותו בידיים של זיסמן... "אתה יודע להשתמש במרגמה, נכון?"
"בטח!" אמר זיסמן. תמיד הייתה לו בעיה של עודף ביטחון עצמי, "אתה מכניס את המרגמה לשקע כתף... מכניס פצצה... לוחץ על ההדק" כולנו, כולל הסמח"ט, מחזיקים את עצמנו שלא לפרוץ בצחוק גדול.
הסמח"ט עוד שאל אם הוא לא שכח להוציא את הניצרה.
נאלצתי לירות בעצמי מטול ומרגמה.
נהג הסיור ירה ידנית.
בערך שש שנים אח"כ אני במילואים בהר עיבל.
תחילת האינטיפאדה השניה.
בכל לילה מטפסים אלינו משכם או מהעצירות כמה חמושים בודדים. מסתתרים מאחורי בולדר, מרימים את הנשק מעל הראש ויורים עד שנגמרת המחסנית ואז רצים בחזרה הביתה.
הטנק של המוצב ועוד "משהו" (לפעמים "משהם") יוצאים למארבים מסביב כדי לנסות לתפוס אותם כשהם מטפסים למעלה או בירידה ולתקוע אותם.
אין לנו כמעט אמר"לים.
בעמדות פיזרנו כמה שיותר משקפות שדה (יום).
בשלב מסויים ניסנו לשים בכל עמדה מטול ותאורות.
ה7 של הגדוד נמצא בגיזרה והוא לטובתינו.
שבת. אחד הלילות האחרונים.
יש אס"ק רציני וכבר התרגלנו לירי שלהם שרובו לא יעיל ולא מכוון.
אני עם דביר בעמדה לכיוון עצירה א-שימליה וטלוזה.
מפטפטים.
יש ירח מלא ואני מרים משקפת ומזהה תנועה בשיחים די רחוק.
שיט! בגלל ארוחת השבת החברה של הטנק עוד לא יצאו למארב.
מדווחים בנל"ן ולא בקשר.
קיבלו את ההודעה שלנו אבל כלום לא קורה.
התנועות מתקרבות קצת ונעצרות.
מחוללים שוב לחמ"ל: מה קורה? מקבלים תשובה ש"מטפלים בזה"!
אנחנו רחוקים מאד ממרכז המוצב ולא יכולים לראות ולשמוע את מה שמתרחש שם.
הקשר שקט.
שומעים את הטנק מניע.
סוף סוף!
מישהו מגיע בריצה. המ"פ שלנו והמ"מ של החי"ר.
"איפה התנועות?"
אני מראה להם וגם הם מזהים שמשהו זז שם אבל אי אפשר לראות מה זה.
הטנק מתחיל נסיעה והתנועות מפסיקות.
מתחילים דיבורים בקשר ויש אישור לתאורות.
ה7 של הגדוד לא מוכנים.
המ"פ מתעסק בהכוונה שלהם ואני נשלח להרים מטולי תאורה לכיוון.
כבר יש בעמדה שישה חיילים וקצינים חוץ מדביר וממני, כמעט כולם עם משקפות בכיוון.
לאחד יש עכבר ולאחד שפנפן.
מרים מטול ראשון אבל אין לי סיכוי מול הרוח. רוחות הפיסגה סוחפות את הפצצה בחזרה אלינו ומסביב לפסגה (למזרח ודרום).
שוב מנסה מטול, הפעם במסלול פחות תלול וגם הפעם הפצצה בכלל לא מגיעה אל מעל לתח"ש, היא נפתחת מטרים בודדים מאיתנו ונסחפת לימין (למזרח).
וכך פצצה אחרי פצצה, גומרים את אספקת מטולי התאורה לכל הקו, כשהיורים מתחלפים כולל החי"רניקים שכבר מתאספים מרחבי המוצב כדי "להראות לשיריונרים מה זה".
ואז, מוציאים שתי פצמ"רים מה7 קטן של הטנק (60).
הן נפתחות אחת אחרי השניה במדוייק מעל לנקודה ונותנות זמן תאורה ארוך ועוצמתי.
כל העיניים מופנות אל הנקודה המוארת ושום דבר לא קורה ולא זז.
אם היה שם מישהו, הוא כבר מזמן הלך הביתה, אנחנו כבר כמעט שעה יורים מטולים לכיוון שלו...
לפחות העברנו משמרת קצת פחות משעממת
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il
|