בן דרור ימיני מביא את הדברים בבלוג שלו

"מצאתי את עצמי עם פעילי זכויות אדם ששוללים את זכות קיומה של ישראל. שחותרים לחיסולה. האם התורמים לקרן יודעים שהכסף שלהם מממן את חיסולה של המדינה?"
חוויותיה של פעילה בעמותה הנתמכת על ידי הקרן החדשה, שחזרה מבועתת מסמינר למנהיגות חברתית"


"בן-דרור היקר,
... אני מתנצלת מראש על אורך המייל. אני כותבת את השתלשלות העניינים כדי להרגיש שאני לא מחסירה אף פרט. שמי שלומית, מיישוב בדרום הארץ, אמא לשלושה ופעילה חברתית בחברה האזרחית (מגזר שלישי). הייתי בעבר דוברת של אחת מהתנועות המוכרות של נשים בישראל. היום אני בתפקיד בכיר בעמותה חברתית. מבחינה פוליטית תמיד הגדרתי את עצמי כשמאל דתי. גדלתי בבית ציוני, אבא שלי היה שליח הסוכנות בבריסל, אני הייתי שליחה בדרום אמריקה. החינוך הציוני שקיבלתי הניע אותי לבנות בהתנדבות במקום מגוריי מרכז חברתי, וכל חיי המקצועיים בכל התחומים פעלתי בנושא של שוויון אזרחי לערביי ישראל.
אני כבר כמה ימים לא ישנה. ביום חמישי האחרון חזרתי משבוע מנהיגות במדבר של מנהיגים לשינוי חברתי מטעם מכון אמריקאי ומטעם שתי"ל, שבוע שהיה נוראי עבורי. חוויה מטלטלת שהותירה אותי מעורערת ומצולקת. מאז אני לא מצליחה לישון ולאכול, מנסה לחשוב בזהירות מה הצעד הבא שעליי לעשות.
בכל חיי המקצועיים תמיד הסתייעתי בעמותת שתי"ל של הקרן החדשה, והארגונים שבהם עבדתי נהנו מהתקציבים ומהייעוץ. החבר'ה של שתי"ל הם החבר'ה שלנו. הם מ"הטובים". כשהזמינו אותי לשבוע מנהיגות של מנהלי מחלקות בארגונים לשינוי חברתי החלטתי לנסוע. ידעתי שהרגשות שלי כלפי הקרן החדשה מעורבים ומבולבלים. אבל מוכנים לשלם עליי מלגה של 5,000 דולר, לקחת אותי ועוד 20 מנהיגים כמוני לשבוע במצפה רמון, שבוע של פיתוח מנהיגות בתחומים כל כך חשובים. החלטתי לתת לזה הזדמנות. כשהגיעה רשימת השמות, ראיתי שאני היחידה מהתחום החברתי שבו אני פעילה, וכל שאר הארגונים עוסקים רובם ככולם בתחום הפלסטיני או נמצאים פוליטית מאוד שמאלה: סיכוי, אמנסטי, אג'נדה, מוסווא, נוה שלום, איתך, אג'יק ועוד. כבר נדלקה אצלי נורה אדומה לגבי היכולת שלי להתמודד עם שיחות פוליטיות בארוחת הבוקר והרגעתי את עצמי שלמעשה מדובר במנהיגים שמטרותיהם טובות: שוויון אזרחי, פיתוח פרויקטים במגזר הערבי, דו-קיום. דברים טובים, דברים חברתיים.
החלטתי לנסוע, וזאת הייתה טעות. מצאתי את עצמי במדבר בתנאי מעבדה, מנותקת מהעולם, מאינטרנט ומסלולרי, עם פעילי זכויות אדם פלסטינים ויהודים, ששוללים את קיומה של מדינת ישראל. שחותרים לחיסולה ולא מגנים גם אמצעים אלימים. שטוענים כי נולדה בחטא. שמצטערים על קיומה. שמתעבים אותה ואת סמליה. שמצדיקים פגיעות בה ובחייליה ובמוסדותיה. שמקדישים את מרצם וחייהם להביא להפיכתה למדינה דו או רב-לאומית. בעצם זה אינו נכון, למדינה שבה יש מקום ללאום אחד בלבד - הלאום הפלסטיני. מתנגדים לשירות לאומי קהילתי או אזרחי של ערבים במדינה, משווים את מעשי ישראל לגרמניה הנאצית.
אני חייבת לציין שלא כולם אמרו את כל זה. כל אחד אמר חלק מהדברים והיו כאלה (מעטים מאוד) שלא אמרו כלום ושתיקתם הייתה כהודאה. עם זאת, היה הומור עצמי על כך שהם מיעוט, הנאורים במיעוט מדברים לעצמם והם שומעים. ואני חשבתי לעצמי: הם במיעוט, אבל העולם שומע ומפנים. והמנחות האמריקאיות: אחת יהודייה ואחת אפרו-אמריקאית עם סבתא יהודייה, חושבות שאלה העמדות של הישראלים. ההנחיה שלהן הייתה בהתאם. עסקה בסכסוך ולא בנושאים כמו נכויות, סביבה או נושאים חברתיים אחרים.
ביום שני בערב נשברתי. פניתי למנחות האמריקאיות ובדמעות ניסיתי להסביר את עוצמת הפגיעה שלי: "אני אוהבת את המדינה שלי", בכיתי, "לא תמיד אני מסכימה עם כל דבר שהממשלה מחליטה, אבל אני אוהבת את המדינה ואת סמליה. אני מקדישה לבנייתה את חיי. כל פעילות חברתית שעשיתי הייתה ממניעים ציוניים. כולל שוויון זכויות ופיתוח שירותים בחברה הערבית. אני לא מעזה להגיד בחלל הזה שיש לי זהות יהודית חזקה, אני לא מעזה לומר שאני יהודייה גאה, שאני ציונית. זאת אווירה של 1930 בדיוק כפי שסבתא שלי הייתה מתארת אותה".המנחות היו המומות והציעו לי להישאר עד יום שלישי בצהריים ועדיין יכבדו אותי אם אבחר ללכת. ביום שלישי בבוקר הן דיברו על התמודדות עם טריגרים ועם עימותים, ואני, שרגילה להתמודד, בחרתי לא לברוח. הקושי היה עצום עבורי כי האנשים בסמינר נחמדים ומדהימים. מנהיגים טובים שעושים הכל למען אמונותיהם. חלק מהמשתתפות היו הגיבורות שלי והמודל לנשים משפיעות.
בן-דרור, שמעתי על מה שקורה בקמפוסים בחו"ל, אך מעולם לא נתקלתי בזה פנים מול פנים. כאן, בישראל, במימון של קרן שרובה ככולה כסף יהודי.
חזרתי הביתה חבולה ומבולבלת. לא ידעתי מה לעשות. לכתוב מכתב לשתי"ל? לרחל ליאל, מנכ"לית הקרן בישראל? למנכ"ל הקרן בחו"ל? לאליס שלוי שנמצאת בחבר המנהלים? לתורמים? האם הם יודעים שהכסף שלהם מממן את חיסולה של המדינה היהודית? לאט לאט. שנה אחרי שנה. ארגון אחרי ארגון. דוח אחרי דוח? וגם אם אכתוב מכתב או מאמר לעיתון יהודי בחו"ל, כבר לא אהיה השורק במשרוקית כי שרקו הרבה לפניי. אתה השורק הגדול ביותר היום, אבל נדמה לי שכולם חירשים. אין לנו כאן צידוק מוסרי? האם לעולם לא נוכל לומר כי מדינה יהודית אחת בגלובוס הגדול היא העדפה מתקנת וצדק עולמי גלובלי עתיק שלא היו רבים דומים לו כדוגמתו בהיסטוריה של האנושות, בלי שבכל זאת נואשם כקולוניאליסטים?
סבתא שלי הייתה אומרת לי שני דברים: תיזהרי מאנשים שבטוחים שהאמת נמצאת אצלם, ותיזהרי מאווירה. אווירה היא יותר מסוכנת מעובדות. העצה השנייה שלה נתנה לי את הביטחון שמלבד עמדות האנשים בתוכנית והשקפותיהם, האווירה הייתה נוראה הרבה יותר. אווירה שבה אני לא יכולה להגיד שאני יהודייה עם זהות יהודית, שאני חושבת אחרת על חלק מהנושאים, שיש עוד דעות שהן לגיטימיות, שמותר לחשוב אחרת. לא היה דיון. היה משהו מפחיד באוויר.
ואני בחוץ היום, ורק עכשיו מבינה כמה כסף יהודי הולך (בידיעה או שלא בידיעה?) לחיסולה של הזהות היהודית במדינה הזאת. מנכ"ל הקרן דניאל סוקאץ' הוא יהודי שעמד בראש הפדרציה היהודית של סן פרנסיסקו. הם שמאלנים וזה ידוע. אבל שמאל שחשבתי שהוא אני: פלורליזם, קידום הידברות, פיתוח שירותים בחברה הערבית. אחת מהמטרות המוצהרות של הפדרציה הוא חיזוק הזהות של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. המטרה הזאת לא מופיעה באף מקום באתר של הקרן או של שתי"ל. יש מטרה של "חזון המדינה השוויונית, המכירה בפלסטינים אזרחי ישראל כקבוצה לאומית, זכאית לשוויון אזרחי וקבוצתי-לאומי". מדובר רק על לאומיות פלסטינית. בחלק שמדבר על פלורליזם יהודי לא מוזכרת דמותה וזהותה היהודית של ישראל, אלא רק החופש לחיות על פי השקפה דתית. וזה בסדר, אבל תגידו את זה שיהיה ברור. שיידעו זאת כל הארגונים החברתיי כמו "התנועה הקונסרבטיבית" או "מעגלי צדק" או "קולך", שחלקם לא יסכימו לקבל יותר אפילו שקל מגוף שפועל לחיסול זהותה היהודית של ישראל. שהתורמים יידעו, אלה שנותנים מתוך זהות יהודית חזקה. האם דניאל סוקאץ' יודע?
ברור לי שאני צריכה לעשות משהו. אני חייבת לחזור לישון ואני חייבת לעשות משהו עם החוויה הזאת. האם להעמיד מולם מראה? מול שתי"ל? מול הקרן? מול התורמים? יש טעם לזה? אני לא רוצה להיות פזיזה ואני גם לא מאמינה במלחמות ובמאבקים, אלא בפיתוח ובבנייה. החלטתי שהצעד הראשון הוא להתייעץ איתך.

לקריאת התגובות לעדות המדהימה - הנה קישור לבלוג של בן דרור ימיני.

http://www.nrg.co.il/app/index.php?...6ea0370&id=1461

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

את רשמיי אכתוב, כשאמצא זמן, בפורום פוליטיקה. אני מוכרח לציין שהולכת השולל בארוע היתה מעוררת הערצה - לולא הייתי יודע על כל ספקטרום הפעילות של הקרן, הייתי בטוח שמדובר בארגון פילנתרופי שמנתב את כספי התורמים לקידום מטרות חברתיות שהן לב הקונצנזוס הישראלי/יהודי.

שלב א' במאבק בקרן החדשה הצליח. הם חזרו להסתתר. כבר אין התבטאויות פומביות ואין סקנדלים. עכשיו הגיע הזמן לשלב ב' - עדויות כמו שמופיעות אצל בן דרור והעדות שלך.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אני בספק אם אוזמן שוב לארועים שלהם, משום שהסטתי את הדיון ממה שתכננו המארגנים. אבל הפידבק שקיבלתי מהנוכחים היה טוב.

המנחים מטעם הקרן רגילים לאנשי הימין האמריקאים שבאים להתווכח ולצעוק, ונדמה לי שהם היו מוכנים לשלם להם כסף שיבואו, משום שהם מעוררים המון אנטגוניזם, ולא מצליחים לשכנע אף אחד. אני גרמתי לדיון להתמקד בשאלה עד כמה בכלל לגיטימי לזרים להתערב בעניינים פוליטיים פנימיים של מדינה, ואני יודע שאנשים יצאו מהערב עם חומר למחשבה.

אבל לאור זהות המנכ"ל הקודם אלה כמובן חלומות באספמיה.

בעיני כאזרח קטן בארץ קטנה פעולות הקרן הזו מתחילות להראות כמו הצד הלכאורה 'לא אלים' של המאבק הערבי בקיומה של ישראל.

סחטיין על המאבק והתתמקדות בארגון השטני הזה!

"לא ישנה שבוע כבר.... חשבתי אולי לפנות לרחל ליאל, או לאליס לוי".... מעורר גיחוך ורחמים. החינוך הפוליטי הקנאי והפרימיטיבי שקיבלה מבוסס על "אנחנו הטובים" והיא רק שלשום בבוקר התעוררה עם כמה פקפוקים בקשר ליושרה של הסביבה בה היא חיה. גילגול העיניים לשמיים עם השאלה (שממש גרמה לי לצחוק) של "האם להתקשר לרחל ליאל? אליס לוי?" מזכירה לי את הסצנה הצפוייה בכל סרט הוליוודי אודות משטרה ושחיתות: ישנו הקטע שבו השוטר הקטן והישר מגלה שיש כמה שוטרים מושחתים. הוא כמובן הולך לממונים עליהם, להתלונן לפי הספר, ואתה כצופה רוצה לצעוק לו "מה , לא ברור לך שהפקד הוא בכלל ראש הקומבינה של המושחתים?". על טיפוסים כמו הכותבת פה השחיתות חוגגת. גם התוכן המשני של מה שהיא כתבה מעיד על כך שאפילו את העקרון של "עסקי דם שלום" המניע ארגונים כאלה, היא פספסה ("אם הם מוציאים עלי 5000$....!!!"). בקיצור, מאחר ואת הקרן כקומבינה כבר חשף ימיני, ואחרים, אני בכתבה/פוסט הזה מוצא רק משהו אחד מעניין: (לכאורה) וידויה של פעילת שמאל, שבלי כוונה חושפת את עובדה שמדובר על אנשים הוזים, תמימים באופן מסוכן, ובעלי נטייה ברורה להיות עיוורים לעבירות על אתיקה, יושר ואפילו מעבר לכך.

.

אלא לחנווני שמשלם דמי חסות לבריון השכונתי מטעם המאפיה וכשמעלים לו את המחיר פונה ל'דון' במכתב נרגש.

["דון קורליאונה הנכבד! מזה שנים אני משלם לארגונך בנאמנות, מתייצב לפקודתך בכל עת בה אני מצטווה ללא תמורה או שכר ובפעם בה אחרתי בתשלום אפילו עזרתי לשליחיך לשרוף את חנותי כדי להביע את נאמנותי לך ובטחוני בצדקת דרכיך..."]

ההגיון של 'עמך' ממוצע שמביט בשוט אחד המראה מאות ערבים מחלקים סוכריות אחרי פיגוע או מתלהבים בלינצ' ברמאללה [נתקלתי פעם ברשת בתמונות שלא יעשו טוב לשיחות הקירבה] - כנראה שונה מההגיון של זו שלא עשתה שום חיפוש גוגל על ענת סרגוסטי בטרם 'קיבלה מלגה של 5000 דולר'. אבל מודה ועוזב ירוחם.

ראוי לצטט שוב את דבריו של בן דרור ימיני לגברת: את עומדת לעבור ימים קשים. יהפכו אותך לפשיסטית ימנית וסהרורית. לבוגדת במחנה. עברתי את החוויה הזאת. זו השיטה שלהם.

זו אכן אחת השיטות שלהם. אדם צריך לשלם מחיר בעבור היותו יהודי חופשי בא"י. חלק מהמחיר הינו במגננה מפני אויב מחוץ וחלק כנגד בני בריתו של האויב מבית.

אני ימני קיצוני כל חיי, סהרורי ופאשיסט משהו כמו עשור (פשוט לפני זה מטבעות הלשון האלה לא היו נפוצות) ואף פעם חיי לא היו קשים בגלל זה, פרט אולי לכמה אנקדוטות, שגם היו צפויות.

.

[הקתדרה ע"ש סר מוחמד וליידי דף]

ואתה צריך להתפרנס בכוחות עצמך...

אבל כשהייתי ילד פעם ישבתי בבית של ההורים שלי עם חברים מהשכונה ועשינו "טוטו שכונתי": סבתא שלי, אחרי זה, אמרה לי שאנהם היו כל מיני דברים כאלה גם כשהיא הייתה ילדה, אבל לטובתי כדאי לי לזכור שכסף שלא בא מעבודה, הוא לא כסף שמביא ברכה. די עמדתי מאחורי זה, ככשנים מאוחר יותר התחלתי להעריך את העצה. אני חייב לציין שהמציאות די חייכה לי בנושא זה. לי אין פחדים לגבי פרנסתי, גם אם יקום לו איזה מקרטיסט. לקומיסרים של האקדמיה, לעומת זאת, יש גם יש.

.

לא היו לי מילים.

אני באמת מקווה שיום אחד אנשים מהקרן הארורה הזאת יועמדו לדין, בבלוג של בן דרור ימיני יש את תגובה מס' 62 ומפורטים שם מיטב מעלליה של הקרן להשמדת ישראל.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

מילא, במקרה זה אני לא דורש קרדיט ומכון שכולם יפיצו.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

עם כל הכבוד לך לא מכיר תכנים של היסטוריאוגרפיה גיאו פוליטית. האם הכוונה לשכתוב ההיסטוריה שבאזור שלנו על פי תכניהם של אוהבי הקרן החדשה?

מעבר לכך, תמים מי שחושב שהקרן לא תמשיך להתקיים.
אם פעם היו ארגונונים קטנטנים שעסקו בהטפה לשנאת ישראל, קם היום לו ארגון גג שמאחד את כל שונאי ישראל.

אני לא הייתי מוותר על הופעה בכנסים שלהם ועושה בדיוק את מה שהם עושים בכנסים של אוהבי ישראל:
המון רעש, קריאות ביניים, שלטים וכו'.
אני יודע שאזרק על ידי הסדרנים החוצה - אבל את דקות החסד הללו בתקשורת ארוויח וזה מה שחשוב.

ותתן לרובם מין פוש למחשבה שישראל צריכה מנה של "מתינות מערבית". בעולם הרדיקלים כל דבר הוא מטבע עובר לסוחר ומישהו שיצעק עליהם (רצוי גם יאיים) זו הופעה ששווה כסף. מה שאתה כן יכול לעשות זה להציף באי מיילים/מכתבים אישים ציבוריים בקהילות חו"ל ובנימוס, ובין השורות, לשים עליהם תווית של מי שמשתפים פעולה עם קעקוע המדינה שלנו מאחר והם שותקים לנוכח מעבר מימון ל"קרן שהיא מכבת כספים למימון חתרנות פוליטית ממדרגה ראשונה". מי שמכיר היסטוריה של חתרנות פוליטית במימון סיאיאי וכו יכול לתבל באנלוגיות שלמעשה שמות דגל שחור מעל הקרן לישראל חדשה. חלק נכבד מהתורמים לא רוצים ששמם יקשר בפעילות בעל תג של חתרנות. זו למעשה השיטה בה עובדים ישראלים מן השמאל הקיצוני, ואני לא רואה סביה של לאמץ אותה.

.

מי שלא מכיר אותך, כמובן שלא יקשיב לך.

.