06-02-2010, 14:27
|
מנהל צו"ב
|
|
חבר מתאריך: 02.05.02
הודעות: 7,828
|
|
|
נא להכיר: אלינור ג'וזף, לוחמת ערבייה בצה''ל
היא מורעלת על הצבא, שרה את ההמנון, מתרגשת לראות את הדגל מונף וגאה להיות ערבייה. "אם אצליח להיות רמטכ"ל – למה לא?"
בארנק של רב"ט אלינור ג'וזף יש פתק ירוק עם ציור של מגן דוד והכתובת: "אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת". בכתב יד. את הפתק קיבלה רב"ט אלינור ג'וזף, הלוחמת הערבייה הראשונה בגדוד קרקל של צה"ל, גדוד החי"ר שמשלב לוחמים ולוחמות כחלק מתפיסת צה"ל לשלב בנות במערך הלחימה, ממפקד המחלקה שלה. עכשיו היא לוקחת אותו איתה לכל מקום, כמו קמע.
"משפט שמחזק אותי", אמרה השבוע, כשנשאלה איך היא מתחברת לדברים שכתב אהוד מנור. "כל פעם שקשה לי, אני קוראת אותו. כי נולדתי פה. האנשים שאני אוהבת חיים פה. ההורים שלי, החברים שלי. זאת מדינה יהודית? נכון. אבל זאת גם הארץ שלי. אני לא מדמיינת את עצמי גרה בשום מקום אחר. אני חושבת שכל אדם צריך להתגייס. אתה חי פה, גר פה? לך תגן על המדינה שלך. אז מה אם אני ערבייה?".
לפני כמה שבועות, בצעד חריג, התיר צה"ל לרב"ט אלינור ג'וזף להוריד את המדים בדרך מהבסיס הביתה ולעלות על אזרחי. ג'וזף גרה בלב שכונה ערבית, צמודה לוואדי ניסנס בחיפה. בבקשה שהפנתה למש"קית הת"ש כתבה: "המבטים שהשכנים הערבים שלי מפנים אליי כל פעם שאני מופיעה עם המדים, לא נוחים לי". היא גם ציינה: "אני מרגישה מוזר". המילה "פחד" לא נאמרה מפורשות.
רב"ט אלינור היא בחורה שמתנסחת בזהירות. היא לא מביעה דעה פוליטית, וכל ניסיון לגלות משהו על העמדות שלה נהדף בביטול. צה"ל, על כל פנים, בדק ונעתר. "אני היחידה שחוזרת על מדים לשכונה הזאת", אמרה השבוע. "וזאת שכונה של ערבים. אז אני מרגישה שכולם מסתכלים עליי. סוג כזה של מבט. אין לי איך לתאר אותו. הלם, שוק. כאילו עשיתי משו לא בסדר.
"זה לא שזורקים עליי אבנים. אני גם לא מתגרה בהם, אז אין להם סיבה לזרוק עליי אבנים. אבל נועצים בי מבטים. עומדים ומסתכלים. אני גאה במדים שלי. לקח לי הרבה זמן להשיג אותם. אני לא פוחדת. פחדתי רק פעם אחת. חזרתי בלילה מהצבא, וחשבתי איך אני מסתובבת, חיילת, על מדים, בתוך שכונה של ערבים, כשיש את כל האירועים של חטיפות חיילים. זה מסוכן".
להמשך הכתבה:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/050/556.html
|