 |
22-05-2006, 10:37
|
 |
מנהלת בע"ח, מטיילים ותרמילאים
|
|
חבר מתאריך: 01.01.06
הודעות: 53,831
|
|
|
22.5.1970- ילדי אביבים- סקירונת
אוטובוס ילדי אביבים
ב- 22 למאי 1970 נורה אוטובוס של ילדי מושב אביבים בדרכו לבית הספר האזורי.
האוטובוס בו נסעו הילדים הוסב מאוחר יותר למשאית בשירות "אגד" (אתר "אגד")
במהלך ההתקפה נהרגו 9 ילדים, 3 מבוגרים (שני מורים ונהג האוטובוס- רמי ירקוני מסניף צפת) ו- 29 נפצעו.
מפת האיזור- מסלול האוטובוס מסומן בירוק
האוטובוס נורה ע"י ארגון אש"ף. לעבר האוטובוס נורו ארבע פצצות בזוקה- שלוש מהן דייקו ופגעו. מרבית ההרוגים היו בני מושב אביבים.
         
כדי לבלום פעילות זו הוחל בהקמת "גדר מערכת", שכללה הצבת גדרות, מיקוש ביניהן ודרכי טשטוש; נפרצו דרכים וקוימה שיגרה של סיורים, תצפיות ומארבים, חלקם מעבר לגבול. הפעילות היזומה כללה ירי ארטילרי ותקיפת בסיסי מחבלים על-ידי מטוסי חיל-האוויר; פשיטות של כוחות חי"ר על בסיסי מחבלים; ואף פשיטה של כוח שריון על כפרים באזור ה"פתחלנד" (במאי 1970) שבמהלכה שהה הכוח בשטח האויב במשך יומיים.
פתחלנד/ אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל, אריה יצחקי
כוחותינו השתלטו על "הר דב", נפרצה דרך אל ראש ההר, ובמקום הוקם מוצב ששלט על האזור. בהמשך נפרצו דרכים אל אזור הפתחלנד והדבר איפשר פעילות יעילה יותר נגד המחבלים. כמו כן עקב ההתקפה החל צה"ל לאבטח כל אוטובוס שנסע בכבישי הצפון.
לזכרם של ההרוגים הוקמו שתי אנדרטות, האחת בלב המושב והאחת במקום הפיגוע על כביש הצפון, כקילומטר ממזרח למושב.
רמי ירקוני
רמי, בן יהודה ומניה, נולד בב' באלול תש"א (25.08.1941) בהרצליה. למד בבית הספר היסודי ויצמן בהרצליה והמשיך לתיכון בקיבוץ כפר מסריק.
רמי היה נהג בחיל הנדסה קרבית בעת שירותו הצבאי. בשנת 1962 החל לעבוד במסגרת סולל בונה במוביל הארצי. מאוחר יותר נהג במערבל בטון. בשנת 1968 התקבל לעבודה כנהג אוטובוס באגד, בסניף חיפה והקריות. הוא עבר לסניף צפת על מנת לקבל קביעות בחברה. רמי היה אדם טוב לב וחייכן, מקובל מאד בין חבריו לעבודה.
בשנת 1962 נישא ללילי. ב- 05.03.1963 נולדה בתו הבכורה, שושי. רמי היה בעל למופת ואב מסור לבתו.
מספר חודשים קודם לאסון, הצליח רמי לנווט את האוטובוס בו נהג אל מחוץ למארב, שהכינו מספר מחבלים לצד הכביש, ובכך הציל את חיי הנוסעים.
בן 29 במותו. רמי הובא למנוחות בבית העלמין בהרצליה. הותיר אשה הרה ובת. ארבעה חודשים לאחר מותו של רמי נולדה הבת השנייה שכה ציפה לה, ונקראה על שמו - רמית.
אסתר אביקזר
אסתר, בת בנימין (ימין) ועישה, נולדה בשנת תש"ז (1947) במרוקו. היו לה שמונה אחים ואחיות. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1956 וגרה בתחילה במושב גדיש בחבל תענך, משם עברה למושב צוריאל. אסתר למדה בביה"ס הממלכתי-דתי בגדיש, ובתיכון כפר אליהו בגדרה.
אסתר המשיכה ללימודים בביה"ס בגבעת וושינגטון. היא הייתה בעלת תואר בי.איי בהוראה, ומורה מוסמכת.
אסתר, שהייתה האחות הבכורה במשפחה, ויד ימינם של ההורים בכל הקשור בחיי המשפחה, בחרה להיות מורה בישוב ספר במקום להתגייס לצבא. היא שירתה כמורה בבית הספר האזורי באביבים ודובב שבגליל, ליד גבול לבנון. בימים שהתושבים ישבו במקלטים, אסתר הצטרפה אליהם ועודדה את הילדים והוריהם בחיוך ובמילה טובה.
אסתר נפצעה קשה, פונתה לבית החולים ושם נפטרה מפצעיה.
אסתר הייתה בת 23 במותה. הותירה אחריה הורים ושמונה אחים ואחיות. היא הייתה אמורה להתארס עם שמעון כהן, אך לא זכתה.
אסתר הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בגבעת שאול, בהר המנוחות בירושלים.
יהודה אוחיון
יהודה, בן סוליקה ויעיש, נולד במרוקו בתש"כ (1960). בשנת 1963 עלה לישראל עם הוריו, אחיו ניסים ושלום ואחותו שרה. המשפחה התישבה במושב אביבים שליד גבול הלבנון, יהודה למד בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי במושב דובב הסמוך.
בבוקר יום שישי ט"ז באייר תש"ל (22.05.1970) יצא אוטובוס המסיע תלמידים ממושב אביבים אל עבר בית הספר האזורי בדובב. היתה זו נסיעה שגרתית, באוטובוס היו כ- 30 ילדים מכיתות א' עד ג', מספר מורות ועוד שני מבוגרים שנסעו לעבודתם. האוטובוס נכנס לקיבוץ ברעם ויצא חזרה אל הכביש המוביל למושב דובב, ואז נורו לעברו ממארב מחבלים שלושה טילי בזוקה. כמעט כל נוסעי האוטובוס נפגעו מהירי, 12 מהנוסעים נהרגו. מרבית ההרוגים היו ילדים בדרכם לבית הספר, ביניהם יהודה, תלמיד כיתה ג'.
יהודה היה בן עשר שנים במותו. הותיר הורים, אחות ושני אחים. הובא למנוחות בבית העלמין בצפת.
יפה בטיטו
יפה, בת סימי ודניאל, נולדה בשנת תשכ"ב (1962) במרוקו, אחות צעירה לעליזה. כשהיתה יפה בת שנה עלתה לישראל עם הוריה ואחותה. המשפחה התישבה במושב אביבים בגליל העליון וכאן נולדו אחיה שלום ושמעון ואחותה נורית. יפה היתה תלמידת כיתה ג' בבית הספר הממלכתי-דתי בדובב.
ביום שישי בבוקר, ט"ז באייר תש"ל (22.05.1970), נסעו תלמידים ממושב אביבים אל בית הספר האזורי במושב דובב. זו היתה נסיעה שגרתית. באוטובוס היו כ- 30 ילדים מכיתות א' עד ג', ועימם כמה מורות ושני מבוגרים נוספים שעלו כטרמפיסטים. האוטובוס נכנס לקיבוץ ברעם ויצא בחזרה אל הכביש המוביל למושב דובב, כשלפתע נורו לעברו שלושה טילי בזוקה ע"י מחבלים. 12 מנוסעי האוטובוס, מרביתם ילדים, נהרגו ועשרות נפצעו. יפה נפצעה קשה, פונתה לבית החולים ושם נפטרה מפצעיה.
יפה הייתה בת שמונה שנים במותה. הובאה למנוחות בבית העלמין בצפת, בחלקת ילדי אביבים. היא הותירה אחריה הורים וארבעה אחים ואחיות.
אחרי מותה של יפה נולדו להוריה עוד ארבעה ילדים - יפה, שנולדה בסוף שנת 1970 ונקראה על שם אחותה, אשר, גיא וכרמית.
חביבה ביטון
חביבה, בת שלמה וסעדה, נולדה בכ"א באב תשכ"ג (11.08.1963) במרוקו. היא עלתה לארץ עם משפחתה בהיותה בת שלוש, בשנת 1966. הייתה תלמידת כיתה א', גרה במושב אביבים, שליד גבול הלבנון.
בט"ז באייר תש"ל (22.05.1970), ביום שישי בבוקר, יצאה הסעה של תלמידים ממושב אביבים אל עבר בית הספר האזורי. הייתה זו נסיעה שגרתית. באוטובוס היו 30 ילדים מכיתות א' עד ג', מספר מורות ושני מבוגרים נוספים שהצטרפו לנסיעה על-מנת להגיע למחוז חפצם. האוטובוס נכנס לקיבוץ ברעם ויצא חזרה אל הכביש המוביל למושב דובב. לפתע נורו לעבר האוטובוס שלושה טילי בזוקה. 12 מנוסעי האוטובוס, מרביתם ילדים, נהרגו ועשרות נפצעו. בין ההרוגים היו חביבה ואחיה שמעון.
חביבה הייתה בת שבע שנים במותה. הותירה משפחה. הובאה למנוחות בבית העלמין בצפת, לצד אחיה שמעון.
חנה ביטון
חנה, בת שאול וסוליקה, נולדה בכ"ו באדר ב' תשכ"ב, (01.04.1962), במרוקו. עלתה לארץ עם משפחתה בהיותה בת שנה. המשפחה התיישבה במושב אביבים שלגבול הלבנון. חנה הייתה תלמידה בכיתה א'. ילדה נבונה במיוחד, שהצטיינה בלימודים.
טובת לב ונוחה לבריות הייתה. ילדה יפה, בעלת שיער בהיר ועיניים חומות חייכניות. היא אהבה לעזור. תמיד חשבה ראשית על כולם ורק אחר-כך על עצמה. אהבה את הוריה עד מאוד, והייתה קשורה לאמה באופן מיוחד. היה לה קשה להיפרד ממנה עד כדי כך, שהיו ימים שויתרה על הלימודים כדי להישאר במחיצת האם. האוטובוס נכנס לקיבוץ ברעם ויצא חזרה אל הכביש המוביל למושב דובב. לפתע נורו לעבר האוטובוס ממארב מחבלים שלושה טילי בזוקה. 12 מנוסעי האוטובוס, מרביתם ילדים, נהרגו, ועשרות נפצעו. בין ההרוגים הייתה גם חנה, שנפצעה קשה באוטובוס ומתה בדרך לבית החולים.
חנה הייתה בת שמונה שנים במותה. הותירה הורים ותשעה אחים ואחיות. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בצפת.
אחותה רותי כתבה לזכרה, על-פי אותיות שמה:
ח - חנה, חותם הותרת בלבנו לעד
נ - נדם קולך, וחיוך שאבד
ה - הפרח נלקח נקטף, נותרנו בדד.
ב - בעודך רכה נשמה זכה
י - ידי מרצחים בנינו ניתקה
ט - טוהר וזיו מתמונה רחוקה
ו - ולא חזרת עוד, חנה המתוקה
ן - נישא תפילה, לא עוד מועקה.
מימון ביטון
מימון, בן דוד ושמחה, נולד בשנת תשכ"ב (1962). הוא גר עם משפחתו במושב אביבים שעל גבול הלבנון, היה תלמיד בכיתה א' בבית הספר האזורי.
ביום שישי בבוקר, ט"ז באייר תש"ל (22.05.1970), יצאה הסעה של תלמידים ממושב אביבים לבית הספר האזורי. באוטובוס היו כ- 30 ילדים מכיתות א' עד ג', כמה מורות ושני מבוגרים נוספים. האוטובוס נכנס לקיבוץ ברעם ויצא בחזרה אל הכביש הראשי, בדרך למושב דובב. מחבלים ירו מהמארב שלושה טילי בזוקה לעבר האוטובוס, שנפגע ונעצר. בפיגוע נהרגו 12 מהנוסעים, מרביתם ילדים, ועשרות נפצעו. בין ההרוגים היה גם מימון.
בן שבע שנים היה במותו. מימון הותיר הורים ואחים.
מכלוף ביטון
מכלוף, בן יוסף וחנה, נולד בשנת תש"ב, (1942), במרוקו.
מכלוף עלה לארץ עם אשתו איטו בשנת 1963. המשפחה גרה במושב אביבים בגבול לבנון, שם היה מכלוף חבר בוועד המנהל של המושב. היה אב לשלושה ילדים: שמעון, מאיר ודינה. מכלוף עבד בנטיעות בקק"ל, והיה קבלן בהובלת נוסעים לחקלאות.
ביום שישי בבוקר, ט"ז באייר תש"ל, (22.05.1970), יצאה הסעה שגרתית של תלמידים ממושב אביבים אל ביה"ס האזורי. באוטובוס היו כשלושים ילדים מכיתות א' עד ג', מספר מורות ושני מבוגרים, שנעזרו באוטובוס כדי להגיע למחוז חפצם. אחד מהם היה מכלוף, שהיה בדרכו למשרד הרישוי בחיפה, כדי להשלים סידורים לקבלת טנדר חדש שרכש.
האוטובוס נכנס לקיבוץ ברעם ויצא אל הכביש המוביל למושב דובב. לפתע נורו לעבר האוטובוס שלושה טילי בזוקה. 12 מנוסעי האוטובוס, מרביתם ילדים, נהרגו, ועשרות נפצעו. בין ההרוגים היה גם מכלוף. בין הפצועים היה שמעון, בנו של מכלוף.
בן 28 היה במותו. מכלוף הותיר אישה ושלושה ילדים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בצפת, בחלקת אביבים.
שולמית ביטון
שולמית, בת שמעון ועיזה, נולדה בשנת תשכ"א, (1961), באיתחכים, מרוקו. עלתה עם משפחתה בשנת 1963. המשפחה התיישבה במושב אביבים שעל גבול הלבנון. שולמית הייתה תלמידת כיתה ג'.
ביום שישי בבוקר, ט"ז באייר תש"ל, (22.05.1970), יצאה הסעה של תלמידים ממושב אביבים אל עבר בית הספר האזורי. הייתה זו נסיעה שגרתית. באוטובוס היו כ- 30 ילדים מכיתות א' עד ג', מספר מורות ושני מבוגרים נוספים שנעזרו באוטובוס על-מנת להגיע למחוז חפצם.
האוטובוס נכנס לקיבוץ ברעם ויצא חזרה אל הכביש המוביל למושב דובב. לפתע ירו מחבלים לעבר האוטובוס שלושה טילי בזוקה. 12 מנוסעי האוטובוס, מרביתם ילדים נהרגו ועשרות נפצעו. בין ההרוגים הייתה גם שולמית.
שולמית הייתה בת תשע במותה. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בצפת
שמעון ביטון
שמעון, בן שלמה וסעדה, נולד בשנת תשכ"א (1961) במרוקו.
הוא עלה לארץ בשנת 1966 בהיותו בן חמש. התגורר עם משפחתו במושב אביבים שליד גבול הלבנון והיה תלמיד כיתה ג'.
ביום שישי בבוקר, ט"ז באייר תש"ל (22.05.1970), יצאה הסעה של תלמידים ממושב אביבים אל עבר בית-הספר האזורי. הייתה זו נסיעה שגרתית. באוטובוס היו 30 ילדים מכיתות א' עד ג', מספר מורות ושני מבוגרים נוספים, שנעזרו באוטובוס על-מנת להגיע למחוז חפצם. האוטובוס נכנס לקיבוץ ברעם ויצא חזרה אל הכביש המוביל למושב דובב. לפתע נורו לעבר האוטובוס שלושה טילי בזוקה. 12 מנוסעי האוטובוס, מרביתם ילדים, נהרגו, ועשרות נפצעו. בין ההרוגים היו שמעון ואחותו חביבה.
שמעון היה בן תשע במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בצפת, לצד אחותו חביבה.
עליזה פרץ
עליזה, בת בידה ומשה, נולדה במרוקו בט' בניסן תשט"ו (01.04.1955). לישראל עלתה בשנת 1963 ביחד עם הוריה, אחיה שאול וישעיהו ואחיותיה תמר, סמדר, רחל ואפרת-סימה.
המשפחה התיישבה במושב אביבים על גבול לבנון. עליזה סיימה את לימודיה היסודיים בבית הספר במושב, ו"היתה פאר המוסד החינוכי באביבים", כדברי מוריה. היא התכוננה להמשיך בלימודים בתיכון הדתי "כפר הנוער", בית ספר חקלאי שימשיך את אווירת הכפר בה צמחה.
ביום שישי ט"ז באייר תש"ל (22.05.1970) בבוקר יצאה הסעה של תלמידים ממושב אביבים אל עבר בית הספר האזורי. היתה זו נסיעה שגרתית, באוטובוס היו כ- 30 ילדים מכיתות א' עד ג', מספר מורות ושני מבוגרים נוספים כטרמפיסטים. עליזה עלתה לאוטובוס כדי להחתים את מנהלי בית הספר היסודי על טפסי ההרשמה לבית הספר החדש.
האוטובוס נכנס לקיבוץ ברעם ויצא חזרה אל הכביש המוביל למושב דובב, אז ירו לעברו מחבלים שהיו במארב שלושה טילי בזוקה. האוטובוס וכמעט כל נוסעיו נפגעו. 12 מהנוסעים, מרביתם ילדים, נהרגו.
על שאירע באוטובוס מספרת ניצה, אחייניתה של עליזה: "אש, עשן וזעקות שבר ממלאים באותם רגעים את חלל האוטובוס. באותם רגעי אימה נסיתי בכוחות עצמי לצאת מהאוטובוס אך ממש לא יכולתי, כאב חד פילח את בטני וכמו כן את רגלי השמאלית לא יכולתי להזיז, הרגשתי ממש חסרת אונים. בשארית כוחותי הצלחתי איכשהו לצאת החוצה מתוך התופת הנוראה. בדרך אני רואה את דודתי עליזה ומבקשת ממנה לרדת. היא סירבה ואמרה: 'קודם שהילדים הקטנים ייצאו'".
עליזה שנפגעה קשה לא הסכימה לצאת מהאוטובוס ולקבל טיפול לפני שוידאה שפונו כל הילדים הקטנים, ביניהם שתי בנות אחיה שנפצעו. היא מתה לפני שהגיעה העזרה. בת 14 שנים היתה במותה. הותירה הורים, אחים ואחיות. הובאה למנוחות בבית העלמין בצפת, בחלקת ילדי אביבים.
     
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
מתוך "ישראל 50", דוד שחם
מתוך "ואלה שנות", נסים משעל
*** תמונות האירוע- מתוך אוסף התצלומים הלאומי
תמונות ההרוגים- מתוך האתר לאזרחים נפגעי פעולות איבה
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י chatulim בתאריך 22-05-2006 בשעה 10:55.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
