המפקד הוא גם הטען ?

זה מעניין

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

היתה בטנק הזה מערכת טעינה אוטומטית

מעניין, אנ זוכר שאחד ה- T 62 או 72 היה גם הוא עם שלושה אנשי צוות ומערכת טעינה אוטומטית אבל נמצא שהיא איטית יתר מטעינה ידנית

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

לטי 62 עדיין היה תותח 115 מ"מ שירה תחמושת אחודה לעומתו תותח ה 125 מ"מ שכמותו מותקן ב טי 72 ובדגמים שאחריו כבר התבסס על תחמושת חצי אחודה.

נראה לי שהאיטיות של המערכת הרוסית נובעת מעצם העובדה שתהליך הטעינה של תחמושת חצי אחודה לוקח יותר זמן מלטעון תחמושת אחודה וקלה יחסית של 75 מ"מ.

נדמה לי שה115 גם הייתה חצי-אחודה, לא?

בAMX-13, אם אני זוכר נכון, היו פשוט מין שתי "מחסניות" גדולות - אחת של ח"ש (או חלול?) והשנייה של נפיץ.

אנסה לבדוק מחר.

מבנה הצריח ב- AMX 13 הוא יחודי בזה שזה צריח "נדנדה" (OSCILATING TURRET), שבו התותח מקובע בצורה קשיחה לחלק העליון של הצריח, וחלק זה, בשלמותו, מגביה ומנמיך על גבי ציר הקבוע בחלקו התחתון. זה מאפשר טען אוטומטי פשוט ויעיל, הניזון משתי קסטות גליליות באחורי הצריח. הבעיה היא שברגע שגמרת את התחמושת הזמינה, צריך לצאת החוצה, ולטעון את הקסטות מבחוץ, בפגזים הנשלפים מבטן הטנק. ברור שזה חיסרון רציני ביותר, וזו גם הסיבה שסוג זה של צריח לא זכה מעולם לתפוצה משמעותית.
הסיבה לאיטיות של המטען הרוסי נובעת לא רק מהיות התחמושת לא אחודה, אלא מהגיאומטריה של המערכת. המטען צריך לשלוף תחמושת ממגוון שלם של מקומות שונים, ולהביאה אל התותח שיכול להיות במצבים שונים של צידוד והגבהה. פתרון חלקי לכך הוא הבאת התותח לזוית הגבהה אחידה לטעינה והחזרתו למצבו הקודם לאחר הטעינה. בכל מקרה - זה דורש זמן. בניסויים השוואתיים עם מטענים אוטומטיים רובוטיים, נגד טענים אנושיים - עדיין אין תחליף לאדם. לא אכנס כאן לויכוח (שבוודאי כבר נדון כאן בעבר), על השיקולים בעד או נגד צוות של שלושה או ארבעה בטנק.

איך התבצעה הפלטת התרמילים בAMX 13, אם בכלל?

לאחור, בין שתי המחסניות. כל מחסנית - שישה פגזים, ועוד 12 בבטן - סה"כ 24.

האם לטנק הזה היתה יכולת תנועה / ציפה במים?...

לא, הוא מעולם לא תוכנן כטנק אמפיבי. משקלו ערוך לקרב עם תותח 75 מ"מ היה 14.5 טונות. זה כשלעצמו הישג רציני, כי התותח הוא תותח הטייגר הגרמני, וזה שקל כמעט פי שלוש מה- AMX 13. השריון של הטנק היה די סימלי, ולמעשה הגן על הצוות רק כנגד אש נק"ל, וגם זה רק בקליברים בינוניים ומטה. כל פעם שניסו לשפר את כוח האש של הטנק, ע"י התקנת תותח 90 מ"מ, ואח"כ - 105 מ"מ, היו צריכים לנקוט בפשרות. מצד אחד היה צורך לחזק את הצריח, אך מצד שני וויתרו על שיריון כדי שהמשקל הכללי לא יעלה. כמו כן "סרסו" את ביצועי התותח, עד כדי כך שה- 105 מ"מ היה בעל ביצועים דומים לתול"ר 106 מ"מ. במקור - לא נועד הטנק הזה לקרבות שריון בשריון, אלא לסיור בלבד. בתור שכזה, היה ניסיון להרכיב את הצריח שלו גם על רכב VBR הגלגלי, שלו כזכור היה נהג בכל קצה (!). העבירות שלו לא הייתה יותר טובה מזה של ה- AMX 13 בשטח, והוא נזנח. המלעיזים אמרו שזה כלי צרפתי אידיאלי: כשאתה נתקל באוייב, אתה יכול לברוח במהירות שיא אפילו מבלי הצורך להסתובב!

מעניין שצריח AMX13 הותקן גם על שרמנים של הצבא המצרי. טנק מוסב כזה מוצג במוזאון בלטרון.

ד"א, תותח ה-75 מ"מ המקורי של ה-AMX התבסס על התותח KWK 42 L70 של הפנתר ולא על תותח ה-88 מ"מ של הטייגר.

הצדק איתך!
הצרפתים ביססו חלק ניכר מהתעשיה הצבאית שלהם בשנות הארבעים והחמישים על זו של הגרמנים. זה עוד יותר בולט בתחום האווירי. פרט למטוסים גרמניים שפשוט המשיכו לייצר (למשל "פיסלר שטורך" שכונה "קריקט"), או מטוסי שלל שונים, הם המשיכו לפתח תכניות מתקדמות למטוסים ומנועי סילון גרמניים. אפילו הווטור הזכור לטוב, יכול להראות את שורשיו הגרמניים הן במבנה המטוס, הן במנועים והן בתותחים שלו.

בשנות המלחמה הגרמנים מסרו לידי חברות צרפתיות תוכניות פיתוח וייצור רבות של מטוסים על מנת לפנות נפח ייצור גרמני. לצרפתים נמסרו בד"כ פרוייקטים של מטוסי קו שני, אבל חברות צרפתיות עסקו גם בפיתוח מטוסים חשובים ומורכבים כמו מטוס הסיור הימי FW 300 והמפציץ הכבד Ju 488. לאחר המלחמה נותרו בידי הצרפתים ידע רב, מספר פסי ייצור ומספר אבות טיפוס טסים. מלבד הקריקט, יוצרו בצרפת לאחר המלחמה גם ה-Ju 52, ה-Me 208 (שנקרא נורד 1101) ומספר קטן של FW 190.

יחד עם זאת, לא הייתי מגזים בהערכת תרומתה של הטכנולוגיה הגרמנית לפיתוחים הצרפתיים בתחום התעופה לאחר המלחמה. מנוע ה-BMW 003 אמנם השפיע על פיתוח מנועי סילון בצרפת ונתוני מחקר גרמניים בנושא כנפיים משוכות לאחור וכד' סייעו למתכננים הצרפתיים, אולם בדומה למנצחים האחרים, גם הצרפתים עלו מהר מאוד על נתיב של פיתוח עצמי.

M4 הוא סימונו של הטנק, FL10 הוא סימונו של הצריח.


חיילי צה"ל בודקים טנק M4/FL10 מצרי נטוש בצפון חצי האי סיני, נוב' 1956. מקור: הספר Egyptian Shermans מאת Christopher Weeks


M4/FL10 מצרי פגוע ונטוש, מזרחי לעיר אל עריש. התמונה צולמה לפני עשור או יותר, מאז הטנק פונה מהמקום - כנראה לצורך שיפוץ והצבה באנדרטה.

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

ציטוט:

במקור נכתב על ידי DZZ זה כשלעצמו הישג רציני, כי התותח הוא תותח הטייגר הגרמני, וזה שקל כמעט פי שלוש מה- AMX 13.

לא, זה התותח של הפנתר (PzKw V). לטייגר (PzKw VI) היה תותח 88 מ"מ (קטנוניות, אני יודע, אבל השטן נמצא בפרטים, לא? ).

אאל"ט (מספרו של עמיעד ברזנר, "סוסים אבירים"), רכישת האמכס נבעה מרכישת טנקי צנטוריון ע"י מצרים - עסקה שהקנתה לשריון המצרי עדיפות מכרעת ע"פ הישראלי, שהתבסס עדיין על טנקי שרמן יוצאי מלה"ע 2 (מהדגם שכונה בארץ M1). מאחר ותותח ה-M50 הצרפתי היה מסוגל לחדור את השריון הזה, הוחלט בצה"ל על הצטיידות באמכס, כמו גם על הסבת שרמנים לנשיאתו (ורכש טנקי "סופר שרמן", M4A3E8, חמושים בתותח 76 מ"מ מצרפת). מאותה סיבה נרכש מספר קטן של משחיתי טנקים מסוג "אכילס" (הגרסה הבריטית של ה-M10 Wolverine), שנועד גם הוא לשאת את התותח הצרפתי.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

להלן - עוד מובאה מאחד מספרי ההדרכה הישנים של צה"ל: השיריונית הצרפתית EBR עם צריח של AMX 13, פרטים על מת"נ M-10 וכן תמונה שלו מלטרון.

ביחד עם הטנק הגיע גם תומ"ת 105 מ"מ. ב"קדש" השתתפה סוללה של גדוד 404 במסגרת חטיבה 27 של חיים בר לב.
במלחמת ששת הימים השתתפו 2 גדודים במסגרת עוצבת "עמוד האש" (אוגדת טל). היה זה תומ"ת עם עבירות גרועה מאד. לאחר המלחמה הוצא מן השירות.

https://2007-uploaded.fresh.co.il/2...25/64080063.doc

הטנק דוקא נחשב לבעל עבירות טובה ובעל מהירות גבוהה. מעניין שעבירות התומ"ת לא היתה גבוהה.

התומ"ת הוסיף לכלי עוד 2 טון משקל, והוסף על כך את ה"בטן" של הארטילריה ששם פגז הוא יותר כבד.
תקבל את התשובה.

https://2007-uploaded.fresh.co.il/2...25/31914358.ppt https://2007-uploaded.fresh.co.il/2...25/43090449.doc

נראה שהכלי הזה גם לא זכה לעדנה במסגרת גדודי המילואים, שכן , לפחות בגדוד 647 הוא הוחלף, לאחר מלחמת ששת הימים ב-M52, שלל המלחמה (105 מ"מ אמריקני, בעל צריח). אף זה הוחלף, תוך זמן קצר ב....רומח.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי b.a נראה שהכלי הזה גם לא זכה לעדנה במסגרת גדודי המילואים, שכן , לפחות בגדוד 647 הוא הוחלף, לאחר מלחמת ששת הימים ב-M52, שלל המלחמה (105 מ"מ אמריקני, בעל צריח). אף זה הוחלף, תוך זמן קצר ב....רומח.

חידשת לי - לא ידעתי שה-M52 (מירדן?) היה בשימוש צה"ל.

על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

היה בשימוש תקופה קצרה בין המלחמות.

הוקם גדוד 647; ואז התברר שהכלי הוא בעייתי מאד; הנהג היה בסיכון מתמיד וכאשר הקנה היה במרכז התובה הוא לא יכול היה לצאת מהתא. (מה שכן הטנק היה בעל עבירות מצויינת. ואז הוחלט ללכת על ה50-M. (אם כי כמה גדודי "פריסט" נותרו עד לאחר מלחמת יום הכיפורים.

הקוריוז עם הפריסטים היה, רעיון של רפול כאשר היה אלוף פיקוד צפון. הוא הורה להוציא את חטיבת הכוח מהתומ"ת. ולהציב אותו כתותח נ"ט נייח בהגמ"ר. העיניין גווע מאליו.

647 הוסב לרומח בגלל המג"ד - זינגר - מר תותחנים

אריה זינגר, הגם שהיה איש מילואים, היה חיל בכל רמ"ח אבריו. אני זוכר שבאימון ההסבה לרומח, הוא חבש קפל"ד לראשו מהיום הראשון ולא הסיר אותו עד היום האחרון.

זכורני גם שהוא סיפר כי לתומתים מסוג AMX, הם נהגו לקרוא "עגלות קרח". הגם שהייתי סג"ם טרי והמום באותם ימים והוא סא"ל ותיק, הוא תמיד ידע לתת הרגשה טובה ויחס של שווה בין שוים.

אם תקרא מה שצירפתי תמצא את המונח עגלת קרח.
במלחמת ששת הימים, אף שהיה מג"ד, הסכים להחליף קש"א שנהרג.
לפני כמה שנים אירע לו אירוע מוחי, ותקופה ארוכה היה משולל יכולת דיבור. לאחרונה התאושש. ובכנס 40 שנה למלחמת ששת הימים בא לבית התותחן. כאשר הוא מלווה בבנו - גם הוא אל"מ.
האדם הזה הוא אגדה חייה.

מספר תמונות נדירות של תומ"ת AMX-13-105 מסתתרות באוסף הצילומים הלאומי:


מראה כללי של מצעד צה"ל ביום העצמאות, באיצטדיון האוניברסיטה העיברית בירושלים. בצילום, תותחים מתנייעים 105 מ"מ עוברים ליד הצופים במצעד. צילום: משה פרידן, לע"מ 24.04.1958 D733-102


צילום: מיכה האן, לע"מ 08.06.1967 D326-097


צילום: מיכה האן, לע"מ 08.06.1967 D326-100


צילום: מיכה האן, לע"מ 08.06.1967 D326-102

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל

קישורים:
לעפר דרורי / לאתר הגבורה
לפלוגה י'/79 / לגדוד 79

להצטרפות לרשימת התפוצה של עפר דרורי, שלח דוא"ל ל:
drori-post+subscribe@googlegroups.com

להצטרפות לרשימת התפוצה של אתר הגבורה, שלח דוא"ל:
gvura+subscribe@googlegroups.com

עד כמה היתה נפוצה חבישת כובע שריון (סובייטי?) במקום קסדה? האם השילוב הזה התקיים גם בשריון?

"היטלר מת, סטלין מת ועוד כמה ששכחתי את שמם

ובכל זאת עדיין נשפך כאן דם"

זה לא כובע שריון רוסי. זו קסדת שריונר של ימי טרום מכשירי ה GRC.

.

בתמונה רואים שני סוגים - אחד נראה קשיח ומחורר - דומה לקסדת פוטבול והשני נראה רך עם "רכסים" בולטים, כנראה של ריפוד.
מישהו מכיר ויכול להרחיב על שני הסוגים, מקורם והשימוש בהם ?

הקשיח- מחורר הוא קסדת GRC. על הקסדה הזאת ניתן היה לבוש קפל"ד. הקסדה הרכה הינה קסדה מיושנת יותר מתקופת מכשיר הקשר העתיקים, שאני אישית לא הכרתי. אבל ידוע לי שזה היה הציוד התקני בטנקים עד ערב מלחמת ששת הימים (לפחות בשרמנים ואי אמ איקס.

.

נכון, אלה קסדות הטנקיסטים של האמריקאים ממלחמת העולם השניה.

כטנקיסט בעבר , אני זוכר את הקסדות הנ"ל שהרכבנו בעת לימודי מקצועות בביסל"ש

בנובמבר דצמבר 1967. וגם באימון ההקמה של גדוד 184 בסיני בחודשים פברואר - מאי 1968.

בסביבות מאי 1968 קיבלנו טנקי פאטון A3 עם מכשירי קשר חדשים VRC וגם

את הקסדות הירוקות שנקראו "קפלסטים". יש לי גם תמונות מאותה תקופה ובהן נראות קסדות

הטנקיסטים הנ"ל.

הנה תמונה של הקסדה הזאת משנת 1957:

.

לא לקסדות האלה התכוונתי, אלא לקסדות הGRC מפלסטיק עם חורים עגולים.

את הקסדות שהבאת בתצלום אינני מכיר . הן מזכירות מאוד את הקסדות של הטנקיסטים הרוסים.

מסיבות טכניות איני יכול להעלות כעת את התמונות שלי.

אך הן נראות בתמונות בספר "חשופים בצריח" בין

העמודים 208-209. אלה היו הקסדות הסטנדרטיות של הטנקיסטים בצ.ה.ל. בעת מלחמת ששת הימים.

אתה מכיר את קסדות הGRC שהיו בטנקים היותר מתקדמים עם ציוד GRC. בצה"ל היו נהוגות קודם לכן קסדות עור, כנראה אמריקאיות. הנה עוד דוגגמה , לקוחה מספר יזכור של חלל מבצע קדש יעקובוביץ יצחק ז"ל- חבוש קסדת שריונאי מאותה תקופה:

.

https://www.fresh.co.il/vBulletin/s...ad.php?t=568187

באשכול זה מתוארת לחימתו של גדוד 13 שהיה מצויד בטנקיAMX במלחמת ששת הימים.

לחטיבה 60 ( נקראה גם חטיבה 27) היו שני גדודי טנקים. גדוד טנקי שרמן בפיקודו של טוביה רביב

וגדוד 13 בפיקודו של זאב איתן. מערבית לביר גפגפה הותקפו כוחותינו ע"י טנקים מצריים מסוג

טי -55 בשעות החשיכה. למיטב זכרוני נפגע אז זחל"ם שלנו ונפגעו חילים רבים.

טנקי AMX בפיקוד המ"פ אמנון מרתון ז"ל התקשו מאוד להילחם מול הטנקים המצרים,כי תותחו של

האם-איקס לא היה מסוגל לחדור את השיריון של הטנקים המצריים.

הם הזעיקו לעזרה את טנקי השרמן והמצרים נהדפו.

כמדומני כי קרב זה הוכיח כי טנקי הAMX נחותים ואינם מתאימים ללחימה בטנקים הרוסיים

שהיו אז בזירה בידי אויבינו. לאחר מלחמת ששת הימים הם הוצאו משירות ונמכרו למדינה אחרת.

מעניין שאל"מ טוביה רביב היה מח"ט 600 במלחמת יום הכיפורים ואמנון מרתון ז"ל מג"ד של גדוד 410

באותה חטיבה.

בעמודים 261-268.

ספרו של שבתי טבת ז"ל משנת 1968.

לפי פרסומים זרים טנקי ה-AMX הישראלים נמכרו לסינגפור.

גדוד 13 הא גדוד חי"ר סדיר בגולני ממלחמת הקוממיות ועד היום.

זו כנראה טעות הקלדה. הגדוד של זאב איתן היה גדוד AMX13 ומספר הגדוד הוא 19.

תיאור הקרב מופיע גם בגיליון 26 (יולי 2007) של ביטאון עמותת יד לשריון, החל מעמוד 72. כותרתו של סיפור הקרב היא "ליל הלהבות" והוא נכתב ע"י סא"ל (מיל') יעקב שילה, שלחם בקרב כסמל מחלקה.

אכן, טעיתי בשם הגדוד.

אני מצרף את הסרט "זעם" או "חימה" מ2014 על מלחמתה של פלוגת שרמנים אמריקאית

במלחמת העולם השניה. עם בראד פיט בתפקיד המט"ק. כאן הכיתוביות בתאילנדית,

אך ידוע לי שיש גם גירסאות עם כיתוביות באנגלית ובעברית. סרט קשה לצפיה אך עשוי היטב

ומעניין , לדעתי. שימו לב לקסדות הטנקיסטים אותן הזכרתי קודם

הסרט נמחק ע"י הנהלת הפורום. אין לפרסם בפורום תוכן מוגן בזכויות יוצרים - סרטי קולנוע מלאים עולים מדי פעם ביוטיוב ואתרים דומים, ונמחקים תוך זמן קצר עקב הפרת זכויות. העובדה שהם עולים שם אינה מהווה בשום אופן אישור לפרסמן אצלנו בפורום.