16-06-2010, 15:48
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
אבל... בניגוד לבלגים והצרפתים
(במיוחד הראשונים) שמעשי הזוועה שלהם די מוכרים, ויותר מכך: נחשבים כדבר שבשגרה, לבריטים יצא שם של כובש נאור והגון/הוגן, כמו גם לוחם הגון/הוגן - רושם שאני יכול להבין מדוע קשה יחסית לקעקע אותו (הם באמת נראים נחמדים יותר מאחרים במבט שטחי).
אין לי אמנם בסיס נתונים "מדעי", אבל מהמקורות שאני עברתי עליהם עולה שיש פער מאוד גדול בין התדמית ובין המציאות. זה כולל הרג שבויים, "הרג סתמי" של בלתי מעורבים, ביזה ופשיעה שלא על בסיס של "לקחתי טבעת מגופה" וכו'.
מה שכן מסיבות משמעתיות הבריטים הענישו יותר על מעשים כאלה, גם אם ממש לא מתוך תחושת צדק שמתעלית על זו של אחרים.
יחס הבוז לכל מי שלא היה אנגלי, אבל כן שירת במסגרת בריטית (אירים, סקוטים, וולשים, אנז"ק, וכמובן יחידות "לא לבנות") הוא מאוד נפוף בכתבים שאינם היסטוריה רשמית, או בספרי היסטוריה מדרגת היקף נמוכה (היסטוריה גדודית/רג'ימנטאלית) בעוד שבכתבים הרשמיים של ההיסטוריה הצבאית הבריטית אין ולו זכר לדעות כאלה - ללא ספק לא יד המקרה. "היסטוריה רשמית" ממדינות אנז"ק שנכתבה עד שנות ה 60/70, לעומת זאת, כתובה ללא שמץ פוליטיקלי קורקט.
וכן, מדובר כמובן על אוולין בארקר (ואהובתו הנוצריה מזרחית קאתי אנטוניוס): למיטב זכרוני הוא לבסוף עזב את הארץ מאחר והיה חשש לבטחונו. גם בריטים זוטרים הרבה יותר שעברו עבירות פשעי שנאה כנגד יהודים, הוצאו מהארץ מחשש לבטחונם: מעניין שחלקם מוכרים בשמם (מה שאומר שלהגנה/אצ"ל היו מקורות מודיעין טובים) כולל אלה שהחדירו את מכוניות הנפץ לרחוב בן יהודה או בניין הפלסטיין פוסט, מי שעצרו צוות אנשי הגנה והסגירו אותם ללינץ' בשייח גראח' ולדעתי גם אנשי הדיוויזיה המוטסת שכנקמה על רצח כמה חיילים בריטיים בבית קפה ברחוב הירקון (בידי לח"י), ביצעו מסע הרג מצריפין, דרך ראשון לציון ועד צפון ת"א (אני חושב שהם נשפטו מנהלתית, אבל לא נענשו קשות).
העובדה שאיש בישראל מעולם לא האשים ברצינות אנשים אלה, די מוציאה כל עוקץ מנסיון "לרכב על הגל" הזה היום.
_____________________________________
.
|