החלום בלהות, הנורא מכל התממש.
מעדתי ונפלתי לתוך תהום עמוקה.
כמעט ולא היה שם אור
כל הצבעים שהרכיבו את האור, לא רצו להכנס לשם חוץ מצבע אחד
השמיים, האנשים וכל בעלי החיים עטו גווני מונוכרום
העולם היה מלא
באנשים שליליים, קטני אמונה
ומלאי שנאה
מוחם כל היום התרכז
בייאוש
בחוסר תקווה
והסתכלות על חצי הכוס הריקה

התעוררתי, לאחר תקופה ארוכה
מזל שהכל
היה רק חלום
התעוררתי לתוך מציאות אחרת
מציאות שונה
ראיתי את קרני השמש חודרות
וצובעות את העולם בכחול ובירוק
כשנשמתי הרגשתי אוויר נקי שחודר לריאות
שוב את הדם שזורם בעורקיי
ומנקה את גופי
ידעתי שוב מהי שמחה
ידעתי מהי משמעות
ידעתי מהי
תקווה.

סחתיין, הצלחת להעביר כאן תחושות באופן חזק מאוד. אני חושבת שלכל אחד יש את הDown שלו, וכל אחד יכול להתחבר ליצירה שלך בדרך כזו או אחרת.

התיאור שנתת כאן יכול להיות גם תיאור מזווית ראייתו של מאני-דפרסיבי (אל תבהל). שמת דגשים חזקים על הצבעים, וזה אכן סממן מובהק לירידה לתהומות וחזרה משם- במצב רוח עצוב או בדכאון הגוונים בעולם נוטים להתערבב לצבע אחד חדגוני. כששמחים/ מאושרים- כל הצבעים מקבלים חדות.

יש כלל: קודם גורבים גרביים ואז לובשים את הנעל, וההפך חולצים את הנעל ואז פושטים את הגרב.

הקטע הזה מאוד מתאים לכלל הזה, בחלק הראשון התקוונה נעלמת והפחד ממלא את מקומה,
הצבעים הפכו כהים, והחושך השתלט על האווירה.
בחלק השני קורה ההפך כשהצבעים חוזרים לפשות בעולם, הפחד נמוג והשמחה מגיעה.

יופי של קטע!

תודה לכם על התגובות.
הסיפור אכן מבוסס על תקופה של דאון רציני, וצמיחה מחדש.