נָחָה בְּשַׁלְוַת נֶפֶשׁ
בֵּינוֹת רַגְלָיו הָאֲרֻכּוֹת
שֶׁל אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים.

לוֹטֶשֶׁת מַבָּט מְאֻכְזָב
בָּאַפְלוּלִית הַמְּחִישָׁה צְעָדֶיהָ,
מֵרָחוֹק מְבַצְבְּצִים טְלָלִים.

נְכֵה רוּחַ הַלַּיִל
גּוֹרָלִי נֶחְרָץ
גַּחֶלֶת עֵינַי כָּבְתָה.

יש!

יונית, איזה תענוג שחזרת לפרסם אצלנו!
התגעגעתי לסגנון הכתיבה המהוקצע שלך, שמעביר סיטואציות בדרך יפהפיה ומרומזת.

מצויין

תודה רבה שמחה לחזור מידי פעם בפעם...

וואו,
איזה יופי..
האסוציאציה שלי (ואני חושב שלא לכך התכוונת) היא שזה מבט על העולם (היקום),
כפי שמשתקף בבית הראשון - יש רמז לשבעת ימי הבריאה, הכל הולך על מי מנוחות.
בבית השני כבר צופים אל העתיד - שנראה אפל ולא מזמין (מזכיר את נבואות הזעם של הנביאים/ או את הפסימיסטים).
בבית השלישי העתיד שהיה הוא ההווה, יום הדין הגיע.

תשע שורות, הצלחת להכניס בתוכן עולם ומלואו.
שמח ששיתפת,
בהערכה,
marin

תודה רבה

לא ממש לכך התכוונתי אבל זה היופי שבכתיבה
שכל אחד רואה משהו אחר...

למעשה, אני דווקא רואה פה אירוטיקה (ממש הפוך לארמזים התנכיים שלך )- היא נחה אצל אהובה לאחר מעשה אהבים סוער, ומספרת לנו על אהבתה אליו בעוד היא נרדמת בחיקו. מאוד אירוטי.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."