29-05-2010, 15:20
|
|
|
|
חבר מתאריך: 11.08.04
הודעות: 5,005
|
|
השורש של המילה מִלָּה הוא מ־ל־ל והוא נושא משמעות של דיבור והבעת מילים ("מי יְמַלֵּל גבורות ה'?").
אבן־שושן מציין צורות קרובות במשמעות ובצליל: בארמית: מַלֵּיל (או מִלְּתָא). בערבית: "מַלַּ" (הִכתיב
מילים). מאותו שורש, התפתח השורש התלמודי מ־ל־מ־ל.
מִילָה, במשמעות של ברית־מילה (או זֶבֶד הבת), היא מהשורש מ־ו־ל.
המושג הזה הוא שם פעולה בְמשקל טִיסָה, שִׁיבָה, רִיצָה, שִׁירָה (גזרת נחי ע"ו/י). לכל השרשים הללו וי"ו (או יו"ד) באמצע.
בעבר, ספרי הלשון הקפידו על הַכְּתיב "מלה" (ללא יו"ד) כשהכוונה היא לצירוף הגאים;
ועל הכתיב "מילה" (ביו"ד) כשהכוונה היא לניתוח. גם אני נהגתי כך בעבר (גם על־גבי הפורום)
משום שלא נודע לי על ההחלטה.
כיום, האקדמיה ממליצה על "מילה" – הן לניתוח שעושים לתינוקות והן למילים במילון.
(תודה לאמיר אהרוני)
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י אור - ors בתאריך 29-05-2010 בשעה 16:07.
|