פה:
שופטי בית המשפט העליון רצו למנות את עדנה ארבל כשופטת בביה"מ העליון. הסיבות היו מקצועיות
לחלוטין, וכמובן נטולות כל קשר להיותה חברתה האישית הקרובה של הנשיאה הבאה...
כדי למנותה התכנסה וועדה שאין בה פרוטוקול, ישיבותיה סגורות לתקשורת, והיא כוללת 3 שופטי עליון
(שמתחייבים מראש להצביע יחד), שני ח"כים (שהצבעת לפחות אחד מהם עם שופטי העליון מובטחת),
שני שרים (שאחד מהם, שר המשפטים, לרוב סוגר על מינויים עם שופטי העליון, עוד בטרם התכנסה
הוועדה), ושני נציגי לשכת עורכי הדין. הרוב עבור עדנה ארבל היה מובטח מראש, אבל כדי להגדילו,
הובטח לח"כ דתי מינוי של שופטת דתייה בסבב הבא במינוי בפועל, וגם הוא הצביע בעד. הכל נסגר
מתחת לשולחן ללא פרוטוקול וללא תיעוד.
איש לא יכול היה להופיע בפני הוועדה, וכל שיכלו לעשות היה לשלוח מכתבים ובהם הבעת עמדה לגבי
כשירותה או אי כשירותה לשמש בתפקיד. מכיוון שאין פרוטוקול - לא ברור אם בכלל נקראו המכתבים,
וודאי שכותביהם לא הופיעו בפני הוועדה...

שם:
נשיא ארה"ב החליט למנות את ג'ון בולטון לתפקיד השגריר באו"ם. מכיוון ששגריר באו"ם הוא תפקיד
רגיש, מחייב מינויו את אישור הסנאט, אחרי תחקור של הוועדה הרלוונטית. מסיבה זו התכנסו 18
חברי הסנאט (עשרה רפובליקנים ושמונה דמוקרטים) מול מצלמות הטלוויזיה וביקשו מכל אדם שיש
לו עמדה בנושא, לפנות אליהם, ואם יש בעדותו משום חשיבות - אף לזמנו להופיע בפני הוועדה,
שישיבותיה, כאמור, פתוחות לציבור.
בישיבות אלו הופיעו לתת עדות, אנשים רבים שציירו תמונה קשה של עבד כי ימלוך. אדם המלקק
למעלה ובועט למטה. לעובדה שהעדויות ניתנו בפורום רחב הייתה השפעה דרמאטית על הסנאטורים,
שהיה צפוי בתחילה שיצביעו בהתאם לקווי המפלגה (כך שלמינוי היה צפוי רוב בוועדה, ורוב גדול
עוד יותרבמליאת הסנאט, שהיא הגורם המכריע - אם הוועדה המליצה לאשר את המינוי), וכעת כבר לא
ברור כיצד יצביעו (אחד מהם, הסנאטור ווינוביץ' מאוהיו, כבר ציין שיהיה לו קשה לתמוך במינוי, לאור
העדויות ששמע). יש לציין שהמינוי עוד עשוי לעבור, אבל כעת פתאום העסק נדחה עוד ועוד, וכבר אינו
בטוח כפי שחשבו בתחילה. החשיפה אפשרה יציאת מידע, וגרמה לסנאטורים להיות זהירים יותר בקשר
להצבעה אוטומטית, עבור מי שנתפס כבר כ"לא כ"כ יציב"...

מה לומדים מכך? מסתבר שכאשר הופכים את המינוי לשקוף, יש יותר אופציות לדעת על המועמד, ופחות
אופציות לסגור דילים אפלים של "מינוי היום תמורת מינוי מחר". למה לא עושים זאת גם בארץ? כי אנ"ש
לא יוכלו להכניס את אנשיהם למנגנונים באותה הקלות...

לשרים ולמשרות אמון.

אצלנו היום דוקא מנסים ללכת בדרך ההפוכה ולחזור לימים ה"חשוכים" של שלטון מפא"י בהם המנוי היה מבוסס על ה"פנקס האדום" או במקרה הטוב על חלוקה יחסית בהתאם להרכב האוכלוסיה כפי שמתבטא בכנסת כולל הגבלות חמורות על מצביעי חירות ומק"י.

אני מקווה מאד שנגמלנו מזאת ונאמץ את שיטת המנויים האמריקאי. כשהציבור רואה כיצד המועמד מזיע ומתפתל עקב השאלות הנוקבות המוצגות בפניו הוא ראשית מכיר טוב יותר את בעל המשרה, מודע למה שניתן לצפות ממנו ומחייב את הממנים בבחירת מועמדים ראויים יותר.

יחד עם זאת גם הפיכת המנוי לשקוף, איננה מונעת דיליים והסכמה מוקדמת על המנוי. עד כמה שאני יודע, מעט מאד מועמדים "כשלו" במהלך השמוע ולא קבלו את התפקיד - בחזקת שמור לי ואשמור לך.
אך בכל מקרה עדיפה השיטה השקופה האמריקאית על שיטת הדילים שלנו.