בית משפט השלום באשדוד קבע כי קריאת 'נאצי' לעבר שוטר נכללת בעבירת העלבת עובד ציבור. ההחלטה ניתנה במסגרת תיק על העלבת עובד ציבור, תקיפת שוטר ואיום שנפתח נגד אילן שמחי.

שמחי נעצר במתחם ה"הום סנטר" באשדוד בשל עבירת תנועה שביצע ברכבו, עוכב ע"י השוטר מייק דוד, ונתבקש על ידו למסור רישיונותיו. לאחר שנרשם לו דוח תנועה החל להעליב את השוטר באומרו: "תביא את הרשיון שלי י'בן זונה, בטח אנסו את אמא שלך". עוד איים על השוטר ואמר: "יא בן זונה, אני עוד אדאג שיפטרו אותך, יא בן זונה אני יכול להיות אביך" וזאת בכוונה להקניטו ולהפחידו. אחד משיאי ההתפרצות של שמחי היה כשאמר: "מה אתה יכול עוד לעשות, זרע של גורבצ'וב, אתה פשוט נאצי, אני אדאג שיפטרו אותך יא בן זונה".

בהמשך תקף שמחי את השוטר, ושוטר נוסף בשם ישראל בן גיאת, בכך שדחף אותם, והתנגד למעצרו בכך שהשתולל וסרב לאיזוקו. בתחנת המשטרה באשדוד, איים הנאשם על השוטר באמרו לו: "אל תדאג, אחי עו"ד, אני עוד אדאג שיטפל בכך עד הסוף ויפטר אותך".

http://www.news1.co.il/Archive/001-...ml?tag=13-06-25

-----------------------------
S e g m a n y

איכס.
חבל שאין עונש מלקות בארץ. זה היה מועיל לטיפוסים נאלחים כאלו.

ולמתושלח: אין אומנם עונש מלקות אבל אם אומרים דברים כאלה באוזני יס"מניק יתכן ויש.

ציטוט:

"לטעמי, דווקא מתן אפשרות לאזרח להגיד דברו מבלי לסתום פיו- יש בו להוות שסתום ביטחון שישחרר לחצים ומתחים מובנים בהיתקלות הבלתי שוויונית שכזו, וייתכן ובכך ימנע הסלמה שעלולה להידרדר גם לשימוש בכוח כלפי השוטר.

אמירה אומללה לדעתי. אין שום סיבה שהשוטרים יצטרכו ליהיות המטרה לשיחרור הלחצים האלה ואין שום סיבה שאנשים ישתמשו בכוח נגד שוטרים. אם האנשים שנתפסים ע"י המשטרה רוצים לשחרר לחצים שילכו לחדר כושר או משהו בסגנון אבל אין שום סיבה שהם יקללו או יפגעו בשוטרים שעושים את העבודה שלהם.

נו, אז הרשיע, אז מה ?
יקבל של"צ על תנאי לשלושה חודשים......
בחמור שכזה יש רק דרך אחת לטפל, כמה חבל שהיא לא חוקית....

עכשיו כבר אפשר לספר

ציטוט:

במקור נכתב על ידי 760 בחמור שכזה יש רק דרך אחת לטפל, כמה חבל שהיא לא חוקית....

(* אין לראות בהודעה זו משום המלתה משום סוג שהוא)

.

יש לי בעיה עקרונית עם חוק אי העלבת עובד ציבור. למה החוק מתיר לדבר כך לאדם פרטי (לא העניין של האיומים, אלא הקללות) ואוסר אם מדובר בעובד ציבור? או ששוללים מכולם את אפשרות הקללות או מתירים לכולם.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

ולא לעשות מה שאני עשיתי כשהייתי מדריך בחוגי סיור, וזה להגיד שבשביל שאנשים קטנים (הורים של ילדים שהיו דווקא חמודים מאוד ברובם) יתנשאו עלי, יצעקו עלי ויחפשו להוריד לי את המוטיבציה, אני יכול לגשת למחלקת הארנונה ולבקש הנחת סטודנט - אני לא צריך לנדב את עצמי בשכר סמלי בשביל לתת לילדים האלה ערך מוסף חשוב. לא יכולתי לעמוד ביחס הזה (נחש באיזה חלק של רישון?) ובחרתי לא לכבול את עצמי יותר לשום עבודה למען הציבור שהקשר שלה הוא מחייב מעבר לנוכחות רצונית בחמש הדקות הקרובות. זה הבדל מאוד מאוד גדול ממקרים שבהם סתם מישהו מקלל אותך ברחוב: מצב שאתה יכול להמנע ממנו/להגיד עליו בלי שזה פוגע במעמדך או יכולתך לבצע תפקיד. אני מכיר עובדי ציבור (או עובדים מול הציבור) שפיתחו ממש טראומה, מצאו לעצמם עבודת משרד ללא קהל, וחרדים שמא יום אחד יתחלף המנהל האדמיניסטרטיבי ויחזיר אותם לסידור הרגיל (אחיות/מורות/שוטרים). אתה יכול לזלזל ולהגיד "אז שיחפשו עבודה אחרת" ואז אתה לא מציאותי כי לוואקום הזה יכנסו אנשים שאולי החוק יאפשר לך לקלל אותם, אבל בם גם לא יתנו לך שום שירות (ואז תקלל יותר). אני באמת חושב (וכך נאמר לי) שהקבוצה שהדרכתי בחוגי סיור הפסידה מדריך מעולה. נאמר לי שלא מצאו מחליף ראוי והיא התפזרה. והכל בגלל 3-4 הורים אידיוטים, נובורישם קטנים.

.

אני מבין ומסכים, רק שב"עובד ציבור" נכללים גם חברי כנסת ושופטים, לא ממש אוכלוסיות חלשות, בעבודה לא רצויה עם תגמול נמוך.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

לעניין מעמדו של שופט, אני מניח שלא צריך להוסיף. אני גדלתי בבית של "עובדי ציבור", ומבין המבוגרים שהיו קרובים אלי היו לא מעטים כאלה (רופאים, אחיות, מורות). בגיל 8-18 הייתי מהבודדים שלא הייתה לו תשובה ל"מה אתה תעשה כשתהיה גדול", אבל אני כן זוכר את עצמי חושב (בהתבסס על ההשוואה בין מאמץ VS תגמול של אותם מבוגרים, לעומת מה שראיתי לגבי מקומות עבודה של הורי חברים שהיו אנשי סקטור פרטי) ש"כשאני אהיה גדול" אין סוכוי בעולם שאכבול את עצמי אי פעם למסלול הכשרה שבפועל, או על פי חוק, יחייב אותי להיות נותן שירות בישראל. זו הסיבה שלא יצאתי לקצונה, למרות לחצים שאף אחד מסביבי לא עמד בהם, וזו הסיבה שלא היה סיכוי שאי פעם אעבוד במקצוע המחייב הכשרה ארוכה ויקרה, ואשר מחייב אותי ל"קוד" מסויים מבחינה אתית/חוקית שבמסגרתו אני חייב לעמוד בשורת כללים/חוקים, בעוד שכלפי איש לא חייב דבר. כל ההתנדבויות/פעילויות שלי "למען" תמיד היו כאלה שאינן מחייבות התחייבות ארוכת טווח: הייתי מש"ק בכיר בשירות צבאי שתפקד "על תקן" מעבר למה שהיה מקובל, התנדבתי והדרכתי והובלתי, אבל תמיד במסגרת כזו שניתן יהיה לעשות "פוס" בכל רגע בלי לזרוק לפח שום הכשרה יקרה, או זמן יקר שלי שהוקדש להכשרה זו.

.

כי אין ולא יכול להיות שיוויון בין מעמדות, בין אנשים בעלי תפקידים שונים, בין בני אדם באופן כללי. וגם לא אמור להיות, כאשר אנו חיים לא בתנאי מעבדה.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?