16-05-2010, 18:00
|
|
|
חבר מתאריך: 01.01.09
הודעות: 5,552
|
|
כמי שבוגר ישיבת תורה ומלאכה (כן פעם הייתה פעם ישיבה כזאת ששולבה עם אורט)
יכול לומר כי בשעות הבוקר חרשנו את כל רזי המקרא והגמרא ובשעת אחה"צ הקדשנו את עצמנו לעבודה שתעניק לנו מקצוע בחיים.
כן, גם זה היה דבר שלא היינו צריכים להתבייש בו שאנו אנשי הצווארון הכחול ומשלבים את תורה ומלאכה יחדיו.
אם יש כוונה להעניק לחרדים (אגב, עד היום לא הצלחתי לאבחן קבוצה כזאת), גם בני עקיבא אליהם השתייכתי הפכו לחרדים במובן המלא של המילה עם כל ההפרדות וההגבלות שהטילו על עצמם.
אז קודם כל צריך להגדיר מיהו באמת חרדי [מבחינתי אם כל כך מתאמצים ליצור סטריאוטיפ - חרדי הוא כל אחד המכריז "תורתו -אומנותו" - יש כידוע, הבדל בין אומנות- בעל מקצוע לאמנות- איש רוח/ספרות/ציור וכו']
אם שומר מצוות מכריז על עצמו כי תורתו אומנותו - הווי אומר שהוא בעצם אומר שהתורה היא מלאכתו, אזי כיצד זה יתיישב עם הסתירה שאתה מבקש ממנו להמיר את אומנותו באומנות חולין?
אם ההחלטה היא שהאיש ירכוש אומנות אחרת מעבר לתורתו, צריך לעודד אותו אבל באופן שיבין את שיטת המקל והגזר.
אם יחפוץ למצוא מקלט מאחורני תורתו/אומנותו - שיבין כי החברה לא תממן כל אחד שיוותר על חובותיו לחברה.
אם יחליט לשלב בין השניים - שיבורך.
אינני רואה כאן שום מקום להפליה מתקנת או הפליה במלוא מובן המילה. אלא למבט חד-סטרי של ציבור בחברה הישראלית שמבחינתו הוא ישב בחיבוק ידיים, לא יעבוד, אשתו תגדל את ילדיו (הרבים) וגם תצא לעבודה.
אם מדובר על הפליה מתקנת, הרי שצריך להתבונן בהיבט הזה על הנשים באותן קהילות. אותן צריך להפלות לטובה שנושאות בכל הנטל בעוד בעליהם מתבטלים באוהלה של תורה.
|