להפיץ ולהעביר הלאה...
זה מראה של אחדות בעם שאין שני לו ולא קיים בשום מקום בעולם. בואו נראה להם עם איזו מדינה יש להם עסק.
כי למרות כל הלכלוך מסביב בסופו של דבר, מכל מדינות העולם, אין כמו ישראל.
בהודעה האחרונה בבלוג שלו כתב סמל אנדריי ברודנר ז"ל: "הרבה חוזרים עם דם על הידיים (ועכשיו הם סלבס כי רשמו עליהם ב-ynet). וויש מי לאק. פיס". שבועיים אחר כך הוא נהרג בלבנון וידע: "את הראשון כולם זוכרים, כשיהיו עוד הם כבר לא יהיו שמות, יהיו מספרים". אבל את שמחת החיים שלו יהיה קשה לשכוח: "יש אנשים שלא יודעים ליהנות מהדברים הקטנים והפשוטים כמו לנשום, כמו להתעורר, כמו לחיות"
"היום אני יהיה שם, אולי תקראו על זה בחדשות. זה יימשך כמה ימים, יכול להגרר יותר, אבל לנו יש ציוד שיכול להספיק להרבה זמן. הרבה חוזרים עם דם על הידיים (ועכשיו הם סלבס כי רשמו עליהם ב-ynet). וויש מי לאק. פיס" - זוהי לשון ההודעה האחרונה שכתב סמל אנדריי ברודנר מראשון לציון בבלוג שלו ב"תפוז", רק שבועיים לפני שנהרג בקרב בכפר רג'מין בדרום לבנון. כעת, המילים הפשוטות "אחלו לי בהצלחה" והאיחול המקובל "שלום" מקבלים משמעות טרגית וכואבת במיוחד.
את ההודעה האחרונה כתב ברודנר ז"ל, בן 18 במותו, עוד כשנכנס ללחימה ברצועת עזה. אלא שעד מהרה הועבר ללחום בחזית הצפונית - שם ספג טנק המרכבה בו שהה פגיעה ישירה של טיל נ"ט. יחד עמו נהרגו סמל איתמר צור, בן 19 מבאר טוביה, וסמל אלון פינטוך (19) מקריית חיים.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי e8mile שמתחילה ב "רגע ישראלי, האיילון עוצר בצפירה"
כל מה שזה מראה זה קונפורמיזם פבלוני,
כמו שמאלפים כלב עם משרוקית לעמוד עפ"י פקודה.
אני לא באמת בטוח שכל אלה שחונכו לעמוד ככה מגיל 0 מתוך אינסטינקט מותנה, באמת מתייחדים בדקה-שתיים האלה עם זכרם של הנופלים,
משפת הגוף שלהם (ואני מקפיד להביט על שפת הגוף של העומדים בצפירה),
רואים שהם רק מחכים שזה ייגמר, כמעט כמו מישהו שממתין במעלית צפופה שהיא תגיע לקומת הכניסה.
זה כן.
הוא עמד בצפירה, פיזית.
הוא עמד, בזמן הצפירה.
פשוט לא עשה מה שאמורים לעשות - להתייחד עם ההרוגים.
ואני בטוח שרבים נוספים מהחברה שלנו לא עושים כך, אז אין מה לבוא אליו בטענות.
התייחדתי עם הנופלים כל רגע ורגע ביום הזה, חוץ מבצפירה. מה שכתבתי היה אמור להביע את דעתי על הצפירה. כל היום ראיתי סרטים בנושא, קראתי סיפורי גבורה, נכנסתי הן לאינטרנט והן לטלויזיה ועשיתי כל מה שבן אדם יכול לעשות ביום אחד כדי להתחבר יותר טוב לקטע הזה של יום הזיכרון. אבל בצפירה פשוט לגמרי לא הייתי מרוכז, המחשבות שלי נדדו לכל עבר וכששמתי לב לזה כבר היה מאוחר מדי. מה הקטע של הצפירה הזאת...?!
ראשי
צ'אט
19-04-2010, 16:48
מצב כלאיים
