במשרד החינוך גינו את התנהגותה של המורה, שקראה לאחד התלמידים אנטישמי במהלך דיון ביום השואה. זה קרה בכיתה י"ב בתיכון חדש בתל אביב, מחר המורה אמורה כבר להתנצל בפני התלמיד


הערה : בגוף הסרטון מסופר שהמורה גירשה את התלמיד מהכיתה ומיד לאחר מכן אמרה "בל אחד מאיתנו יש נאצי קטן" .
http://www.mako.co.il/news-channel2...736df721004.htm

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

ואני חושב שדווקא המורה היא שונאת ישראל.

Programming today is a race between software engineers striving to build bigger and better idiot-proof programs, and the Universe trying to produce bigger and better idiots. So far, the Universe is winning. -Rick Cook

אגב, כל מה שהיא קריבלה על זה - במקום בעיטה באזור רך - זה נזיפה שתרשם בתיקה האישי.

בוז

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

העונש שנתנה לתלמיד בוטל והיא תאלץ להתנצל בפניו בנוכחות כל הכיתה. זה מאוד משפיל ופוגע מאוד בסמכות של המורה מול התלמידים. לא ברור לי איך בכלל תוכל להמשיך ללמד אחרי זה.
האמת ששמעתי מורים אומרים לתלמידים דברים חמורים לא פחות (לפעמים הרבה יותר) רק שלא היה להם גוון פוליטי (בדרך כלל-גם כאלו שמעתי בכיתה) ומעולם הם לא נשאו בתוצאות. מאוד מדאיג אותי לשלוח את ילדי לבית ספר כשאני זוכר את ההתיחסויות המשפילות של חלק מהמורים לתלמידים. מורים לא מודעים לפעמים לכח שיש להם או שהם מודעים ופשוט הם חלאות. בעיני לומר לתלמיד תיכון (שיש בשולחן לידי) "אתה לא חייב ללקק" גרוע יותר ממה שאמרה המורה במקרה נידן, שלא לדבר על מקרה אחר שבו מורים פצחו בנאומי השפלה ארוכים (שבאותו רגע כמובן שיעשעו מאוד אותי ואת חבריי) כלפי הקורבן המסכן שכשל בבחינה או משהו מעין זה.

http://www.psakdin.co.il/fileprint....te/ver_dlkl.htm

בחודש אוקטובר 2000, כחודש לפני יום הזיכרון לראש הממשלה המנוח, יצחק רבין ז"ל, הפיץ העותר מכתב בקרב מורים, מנהלים ואנשי חינוך, במטרה שיוגש כעצומה לשר החינוך. במכתב הביע את השקפתו החולקת באופן נוקב על דרכו הפוליטית של יצחק רבין ז"ל והשלכותיה עד ימינו וביקש להפריד בין הנצחת יום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל ודיון חינוכי ברצח ראש הממשלה והשלכותיו לבין הנצחת "מורשת רבין" - משנתו הפוליטית.

דבר העצומה הועבר לאמצעי התקשורת. המשיב 4 ומנכ"לית משרד החינוך דאז הורו על השעייתו של העותר מכל תפקידיו החינוכיים בכלל ובבית הספר שבנדון בפרט וכן אסרו על כניסתו לכל מוסד חינוכי שהוא. לטענת העותר, עמותת בית הספר פנתה למשיב 4 והבהירה כי אין כל מניעה שהעותר ימשיך בעבודתו החינוכית, אך מכתבה לא זכה למענה. העותר טוען עוד כי המשיבים פעלו להצר את צעדיו של העותר, התנכלו לבית הספר ואף נקטו איומים של ממש נגד הנהלת בית הספר והכפישו את שמו של העותר.

http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...l?itemNo=379306

השופט דוד מינץ קבע כי "השעיה היא סנקציה קשה וחמורה שאין להקל בה ראש מבחינת הנפקויות המוקרנות על המושעה. פוטנציאל הפגיעה של השעיה בכבודו ובחופש עיסוקו של המושעה הוא רב, ולכן גם השעית מורה אינה סנקציה נפוצה". השעייתו של שירן, קבע השופט, היתה פסולה גם בשל מחסור בבסיס חוקי לסמכות להשעות, וגם בשל אי מתן זכות הטיעון לשירן קודם להחלטה. עם זאת, טענותיו בדבר לשון הרע נגדו, בראיונות של אנשי המשרד בתקשורת, נדחו.

http://www.reader.co.il/article/139...ן-נ-משרד-החינוך

http://www.news1.co.il/Archive/001-...ml?tag=23-33-46

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

המורה במקרה שהבאת לא פגע באף תלמיד באופן אישי וההתנכלות לו היא על בסיס המסרים שהוא רצה או לא רצה להעביר בבית הספר.

איכות המורים בארץ מדרדרת מרגע לדודלי. מה עכשיו המורים צריכים גם לדחוף את הדעות הפוליטיות המטונפות שלהן לתלמידים שלהם? גם בבצ'פר שאני למדתי היה ככה, במקום ללמד אותנו להפעיל שיקול דעת ולחשוב בצורה עצמאית, המורים תמיד דחפו לנו את הדעות הפוליטיות שלהם וזוה..

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://i22.photobucket.com/albums/b326/Swinger7714/Swinger-1.png?t=1268825224]


בין אם אתה חושב שאתה יכול או לא יכול, בכל מקרה אתה צודק.

הבלוג של הכלב של פבלוב

שוב, לאזרחות, יכולה להשעות תלמיד לכל השנה על שהביע את דעתו (שהיא אגב, דעת הרוב) ועוד לקרוא לו נאצי ולקבל רק נזיפה והתנצלות - אז משהו בהשקפה שלך על חינוך ודמוקרטיה לקוי.

אתה שואל איך היא יכולה להמשיך ללמד אחרי שהתנצלה בפני כל הכיתה? התשובה ברורה - היא לא יכולה ללמד - היא לא צריכה ללמד , צריך להוציא אותה ממערכת החינוך.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

הכיתה איננה ולא אמורה להיות מיקרוקוסמוס של המערכת הפוליטית במדינת ישראל. בוודאי שאין חופש דיבור מוחלט בבית הספר, גם לא בשיעור אזרחות. אם התלמיד היה אומר משהו בסיגנון של "כל הערבים זונות", אני בהחלט חושב שהיה מקום לכך שהמורה יזרוק אותו מהכיתה.
בתור בן של מורה בתיכון ומי שבעצמו עסק ועוסק בהוראה במסגרות שונות, אני יכול לומר לך שמדובר בעונש קשה מאוד ויש לא מעט מורים שבעקבות זה יסיקו את המסקנות בעצמם ויעברו למוסד חינוכי אחר או יעזבו את המקצוע שגם כך שיעור הנשירה מימנו גבוה. זה מספק ויותר נבון מפיטורים.

המורה היא שיזמה דיון בסוגיית ענת קם ואז - מנעה ממנו להביע את דעתו שהיא הדעה הרווחת בציבור. לדעתי, זה שמורה לאזרחות יוזמת דיון ומשתיקה דעות שלא מוצאות חן בעיניה - זה חמור אפילו יותר מהנאצי הקטן (שנאמר אחרי ההשעייה) וזה מלמד שהיא לא צריכה להיות מורה ובטח ובטח שלא לאזרחות. מורה לאזרחות במדינה דמוקרטית חייבת לשמור על חופש הביטוי של הכיתה, בטח בדיונים פתוחים. אני לא מתפלא כלל שזה קרה בתיכון חדש בת"א, אבל יש גבול לכל תעלול.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

הכוונה היא מורה בהחלט אמור להגביל את חופש הדיבור בכיתה ולא רק אם מדובר בגידופים.
המעשה של המורה היה פסול אבל אני לא בטוח שהתיאור שלך מדויק. בוודאי שאין קשר לזה שמדובר במקצוע האזרחות. אני חושב שזה עוד פחות רלבנטי מקריאה לפטר מורה שעישן בשטח בית ספר בניגוד לכללים משום שהוא מורה לספורט וככזה אמור להעביר מסר של אורח חיים בריא.

משתמע מהדברים שהיה דיון בפרשת ענת קם והמורה אפשרה רק לצד אחד להשמע ואף השוותה את הצד השני לנאצי קטן (גם אם בצורה מתוחכמת) . אם העובדות לא היו כפי שמובא בכתבה, לא הייתה השעייה ולא היה גידוף - ממילא המורה לא עשתה כלום ואין להעניש אותה כלל...

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

ללא ספק מדובר בהתנהגות לא נאותה, אבל לא צריך גם להגזים בחומרת המקרה. טעות בשיקול דעת ואיום בעונשים חסרי פרופורציה אינם נדירים במיוחד כשמנסים לחנך ולהציב גבולות, כל הורה וכל מורה היה בסיטואציה כשנציג דור ההמשך דרך לו על איזה עצב חשוף. כשיודעים לתקן טעויות, ללמוד מהן וגם להתנצל זה נסלח. אם המורה מכניסה תכנים שנויים במחלוקת לכיתה דרך קבע, ומנצלת את מעמדה באופן לא ראוי, אז צריך לשקול צעדים נגדה, אבל אם המעידה חד פעמית אין צורך לקרוא למשטרת המחשבות.

מה שכן, לאור מה שכתבת על המחסור במורים וכיו"ב אולי אפשר להעביר אותה ללמד מקצוע שאינו ערכי - נגרות, כלכלת בית - כל דבר שבו היא לא תוכל לגרום נזק.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

בתור בן אדם ללא סמכות, ושקול דעת אין היא יכולה לשמש כמורה.

ציטוט:

העונש שנתנה לתלמיד בוטל והיא תאלץ להתנצל בפניו בנוכחות כל הכיתה. זה מאוד משפיל ופוגע מאוד בסמכות של המורה מול התלמידים.

יסבך אותך בהליכים משפטיים וכו'.
אם גם מאלצים אותה להתנצל ולחזור בה מהעונש כדי לשמור על משרתה, וגם היא מגלה שעכשיו קצת יותר קשה לה ללמד והיא מתפטרת בסוף, הרי שהרווחת מכל הכיוונים.

יש מיקרים בהם שווה לשלם את מחיר ההסתבכות המשפטית. לדעתי זה אחד מהם.

העניין המשפטי הוא רק גורם אחד במכלול שגורם לי לחשוב שפיטורים לא היו צעד נכון כאן. למרות שבהחלט זה מקרה גבולי. אם למשל היא הייתה קוראת לתלמיד "נאצי" במקום מה שאמרה, הייתי קורא לפיטוריה לאלתר. כנ"ל אם הייתה מבטאת בזכות מעשה הבגידה/ריגול.

ב"ימי" ראיתי מורים (מכובדים ומבחינה פדגוגית בהחלט מתעלים ב"רמתם" על אלה שלכאורה נכנסים למערכת היום) שבאופן שיטתי וכמעט מערכתי "מיררו" את החיים לכמה תלמידים מכיתה א' ובמשך שנים: זו הייתה התעללות מובהקת בחלש, דיכוי והשפלה מתמידים שבהם נעלם כל היבט ממלכתי ובמקומו הופיע יצר אכזרי שאופייני יותר לילדים: גרוע מכל – היום די ברור לי שבחלק מהמקרים הם נגררו אחרי הילדים הדומיננטים שהם אלה שמלכתחילה היו אלה שהחלו במסע האכלת המרורים לאותה ילדה או ילד (לרוב עניין שהתחיל עוד בימי הגן, כאשר אותו ילד/ה אומללים איתרא מזלם להיות שכנים של 1-2 ילדים כריזמטיים, שגם עברו אתם לכיתה א' אחר כך ו"הפיצו את הבשורה"). אין דבר שיותר מזעזע אותי, מבחינת הניסיון האישי בחיים, מאשר הזיכרונות של איך אני רואה מהצד את האמא של אותה ילדה, חסרת אונים לחלוטין נגד המערכת, כשהיא מנסה איכשהו להלחם נגד קואליציה רחבה של ילדים ומורים אכזריים וחזקים, ועוד הרבה יותר ילדים ומורים "נגררים" שכמעט לאיש מהם אין שום רגש ביקורת עצמית ש"אולי משהו פה לא בסדר". אני זוכר איך אמא שלי הייתה שואלת אותי, בטיול שנתי כמלווה, שאלות שמהן השתמע שהיא לא ממש מבינה "מה הולך פה" עם הילדה הזו ואיך יכול להיות שכולם כ"כ מתאכזרים אליה כולל המורים בחלקם, אבל כילד אתה לא תמיד מבין עד כמה זה לא בסדר, ונע בין רגעים של סיפוק אכזרי כשאחד חלש "נזרק" לזירה אל מול חיות הטרף, ובין רגעים שבהם אתה מגלה רחמים שאתה עדיין מנסה להדחיק מפחד ה"חברים".



היו 2-3 ילדים כאלה, לכל היותר, בכל השכבה. מלבד העניין הזה (שבשבילם אני מניח שהוא לא פחות מאשר אסון אישי וגזל הילדות) אני אסיר תודה למערכת שבה גדלתי – בטח כשאני מסתכל על מקומות מקבילים – שהייתה נדיבה ובהחלט עם מידת טוב לב מובנה שלא פגשתי בעוד הרבה מקומות. במקום להשחיר את כל האנשים ההם, אני הגעתי מתישהו למסקנה שהתעמרות בחלש הייתה למעשה חלק בלתי נפרד כמעט מכל חברה, או יותר נכון דחיקתו לפינה מוגדרת (שבה הוא חי, ואפילו ראוי לרחמים, אבל לא ניתנת לו הזדמנות) ושהטמעת הרעיון שכל בני האדם שווים גל בשוויון ההזדמנויות שלהם, לא רק בעצם זכותם לחיות, היא משהו שעדיין בהתפתחות גם בימינו.



היום, לשימחתינו, דווקא יש שיפור עצום בתחום המסוים הזה : בהרבה בתי ספר ישנו שילוב של ילדים מחינוך מיוחד, או ילדים עם מוגבלויות קשות, במידה חלקית או מלאה בכיתות ה"רגילות", מה שמביא לכך שתופעות של התאכזרות מערכתית לחלשים הופכות נדירות יותר, שיטתיות פחות וקיימות בעיקר מצד גורמים שהתנהגותם למעשה פלילית (גם אם הם קטינים). בסניף ארומה ומקדונלדס שבהם אני אוכל תדיר מועסקים צעירים הלוקים בתסמונת דאון בתפקידי ה"פיקולו", ואפשר לראות שהצוות מאוד מאוד חיובי כלפיהם, וכן חלק נכבד מהסועדים (ותאמין לי שאיפה שאני גר לא חסרים אנשים שאפילו לילדים שלהם אין להם סבלנות בגרוש) אם לא כולם. את אחת מהן ראיתי עושה "חפיפה" לעובד חדש (נער, "רגיל" כמובן) בעניין תפעול אזור ההסעדה, והוא הלך אחריה ולמד – מצב שלדעתי לא היה אפשרי ב"זמני" כלפי האדם הממוצע, משום שהיה גורר צחוק או לעג או חוסר הבנה.



מצד שני: בעניין הרדיפה הפוליטית, ויותר נכון ה"מיני טרור" אידאולוגי שמפעילים אנשים בודדים כמו זו הנידונה פה, לדעתי תמיד מתוך ידיעה ברורה שהמערכת תפחד מהם, התופעה הולכת ומתרחבת, וכבר הזכרתי פה איך גם אני נקראתי לבית הספר בשביל הערות שלי שבני ציטט, "אבל רק בשביל לבדוק שאלה רעיונות שלי, לא של הילד". כ"העמדתי במקום" את הפונקציונרית החביבה, מאוד בנימוס ובלי להתרגש, אז פתאום הייתה לי תחושה שרוחו של "מיסטר הייד" מתעופפת ממנה החוצה והיא כמו הבינה שמדובר פה על חריגה חמורה מכמה כללים, חריגה שככל הנראה מראש לא הייתה על רוחה, אלא שכל אחד מפחד מאיזה "אח גדול" (לא קיים) שיתעורר בדיוק כאשר הוא לא "יעמיד במקום" איזה "עשב שוטה" פוטנציאלי. אני שומע "כל הזמן" על אנשים מזרמים שבעיני הם מתונים מאוד, ואשר מפחדים להגיד את אשר על ליבם משום שהתגובה תחריד ממקומה את מפלצת הרדיפה, ותשלול מהם את אחת מזכויות היסוד של האזרח הקטן: שיניחו לו לנפשו.



מי שמתפעל את כל התופעות הללו הם חבורה לא גדולה, וגם לא מתואמת, של קומיסרים מטעם עצמם שלכל היותר ניזונים מכמה ערוצי תעמולה פוליטית שנותנת להם את המוטיבציה "לקחת את כללי האתיקה לידיים". מן הצד השני ישנה שתיקה של שאר המערכת – גם השמאל המתון והמרכז, וגם הרבה מן הימין שכל אחד מצידו מפחד מסיבה אחרת (חובש הכיפה אומר תודה על דקה בין חילוניים שבהם לא מצביעים עליו ואומרים לו "נו, ולך יש כיפה ואתה לא קם לאישה זקנה באוטובוס?!", המזרחי עם התלתלים התימניים לא רוצה להיות מתוייג, וגם ה"רוסי" לא ממש רוצה שיעשו עליו חיקוי גס שהוא "ליברמן", רק בגלל שהוא דיבר על נאמנות למדינה).



לא מאותן סיבות, אבל אני מניח שאני מסכים אתך שמערכתית לא נכון "לטפל" בה בצורה של פיטורין (היא מיד תעשה קריירה מוצלחת בהדרכה/לימוד במוסד הרבה יותר הומוגני פוליטית, ואפילו תרוויח יותר כסף) : ברור לי שהיא תנצח את המערכת, או שהמערכת תנצח נצחון פירוס. דרך הטיפול היחידה בקומיסרים מטעם עצמם היא להפנות נגדם את אותו נשק שחביב עליהם : מקרתיזם פרטי – לא רק ההשפלה שבהתנצלות (שאני מקווה שתתועד ותקבל תפוצה), אלא נגזרת של אחד מכלי הנשק החזקים ביותר של היהדות הטרום מדינית: "חרם היישוב". יש להציק לאנשים כמותה כל הזמן וב"קטנות" כך שיוכלו לבחור בין 2 ברירות: לסתום את הפה עם הדיעות הפוליטיות הפרטיות שלהם כאשר הם בתפקיד, או להתמיד בהן, ואז מהר מאוד להפוך לדמות מגוחכת. מאחר ורבים פוחדים, או לא חושבים שהם יכולים, "לנטרל" את הקומיסרים האלה, לפעמים אני לוקח את התפקיד על עצמי : כשבית הספר החליט שאחר הבנים שלי ישולב במסלול חינוכי מיוחד לבעלי כישורים של רטוריקה והנהגה, הגעתי לאסיםפת הורי המועמדים, ואחרי שראש היחידה החינוכית (הוא מין פרי לנסר שעובד עם משרד החינוך) גמר את הנאום והמצגת שלו, אמרתי במילים מאוד ברורות וברהיטות שאני מקווה מאוד שמדובר אכן על הכשרה נטו, ולא חינוך פוליטי כי "אם יסתבר לי שמדובר על מעבר לכך אני אדאג ששום הורה לא ישאיר את הילד שלו בבית הספר הזה בתוכנית שלכם, כי לכולנו נמאס לשמוע על כל מיני אייטולות שמתגנבים לתוך תוכניות חינוכיות במסווה של חינוך לערכים". מאחר ואני עמי ושכונתי אני מכיר (לא הייתי עומד ואומר את זה בנוסח זה בביה"ס ברמה"ש, אני מניח) המסר המאוד מוקפד עבר היטב, ומייד קמו הורים אחרים ותמכו במה שאמרתי. אין לי מושג מה הייתה הכונה של ראש התוכנית, אבל היה אפשר לראות שהוא לא רגיל לשמוע הערות כאלה ובהחלט לקח לתשומת ליבו. כמובן שאין לי כוונה להשפיע על התוכנית, ואולי סטטיסטית בכלל סביר שמדובר על משהו תמים, אבל הרעיון הוא לעורר אצל האזרח הממוצע את המודעות לכך ש"לא בושה לעמוד על שלך ולדרוש שהילדים שלך יקבלו את החינוך הנייטרלי שאתה רוצה". אני לא חושב שאני יכול לבטל תוכניות שלא לרוחי, אבל אני בהחלט יכול לגרום להם "לפחד" מהורה כמוני (שמעורב בבית הספר, מכיר מערכות חוץ חינוכיות, ולכן עקרונית "מכבדים" את מה שיש לי להגיד ובפועל "מפחדים ממני") וכתוצאה מכך לכבד קצת יותר את המערכת שלפי חוקיה הם אמורים לפעול. פה בדיוק אני נחלק על חלק נכבד מאנשי הימין (גם פה) – אני לא חושב שאפשר "לכבוש את המערכת" מפני שהמערכת מוטה עקב אותו פחד שיש לרובינו מקומץ אנשים כריזמטיים ובעלי תחושת שליחות משיחית. אם אתה רוצה להתמודד עם אמנון יצחק, אל תעשה את זה מתוך הטריבונה בהיכל נוקיה כשהוא מוכן עבורך, תעשה את זה כשהוא מדבר דווקא במקום שבו הוא לא מצפה לפגוש אותך. ואם יהיו שמונים כמוך, אתה תראה שאתה יכול לקצץ לו את העוקץ הרבה יותר טוב מאשר 10 חוקים.

.

בגדול, יש פואנטה בדברים שלך.
באופן מעשי - נאצי זאת לא קללה, אלא מילה בסלנג הישראלי וטבועה עמוק בהוויתו ובתרבותו.
קח למשל את אוהדי בית"ר שזועקים חמאס על השופט וקוראים לו "יא נאצי" - הם בטח לא מתכוונים שהוא טהור גזע, עיניים כחולות ושער בהיר.
קח לדוגמא חבר כנסת שמכנה את יריבו "גזען נאצי", הוא לא מתכוון כי אותו חבר כנסת שייתכן והוריו ניצולי שואה, גודל בהחבא כגרמני והלך לכנסייה מדי יום ראשון.
קח לדוגמא את מר ישראלי שאומר לשוטר עברי "אתה נאצי" - האם הוא באמת חושב שאותו שוטר למד את השוטרות בגסטאפו?

בקיצור לא צריך לקחת את זה כל קח קשה, בכל אחד מאתנו יש נאצי קטן שצריך רק שיימצא בן הזוג לעימות שיגלה אותו.

גם המורה לא התכוונה בכינוי נאצי לאותו תלמיד, שהרי הוא בן דור רביעי לכאלה שאולי ניצלו מהשואה. הוא בסך הכל ילד חמוד שלומד סוף סוף כיצד יש להגיב במקרה של כעס ובמקרה שאתה פוגע באושיות הדמוקרטיה ומבקר את מי שלוחם למען חירותה הדמוקרטית של מדינת ישראל.

גם בגלל שאני שמח שהמצב השתנה מאז שהיינו ילדים (דומני שאנו באותו גיל בערך) וגם משום שניסחת את מחשבותיי הרבה יותר טוב ממה שאני מסוגל.
ורק הערה לגבי המעורבות ההורית-קראתי לא מזמן ספר שנקרא outliars (אין לי מושג אם תורגם לעברית) שמנתח את הסיבות להצלחה או כישלון של בודדים ידועים או קבוצות אוכלוסיה בתחומים מוגדרים. אחת המסקנות שלו היא שאלו שמצליחים בחיים נהנים בין השאר מהורים בעלי רמת התערבות גבוהה בבית הספר ומקומות אחרים. הילד לא רק מקבל בזכות זה את הצרכים שלו בצורה טובה יותר, אלא גם לומד שיעור חשוב על איך לעמוד מול המערכת, לדרוש את שלו וגם לקבל.

במיוחד מאחר ורמת ההתערבות שלי לא עקבית או סדירה, אבל יש לה דגם חוזר על עצמו. אני בטוח שישנה השפעה רבה להתנהגויות ברורות לכוון מסויים, אבל למדתי (מהילדים) לא מעט גם על עד כמה שישנם דברים שהם הרבה מעבר לשליטתנו - בין השאר ע"י תצפית של שניים מהם שהם תאומים.

.

אישתי בשלבים מוקדמים מאוד ובעבר ביטאה רצון עז לתאומים. צרף לזה את ריבוי התאומים במשפחתי ותבין מדוע אני מתעורר בלילות שטוף זיעה קרה מחלומות על לילות נטולי שינה שבהן האחד מעיר אותך בדיורק כשהשני נרדם...
לא יודע איך שרדתם את השנה הראשונה, אבל מראש אני אומר כל הכבוד...

הם אך ורק (אם בכלל) תוצר של נטיית האשה, כך שלתאומים במשפחתך אין השפעה על כך. זו בסך הכל נטיה לשחרר צמד ביציות. אתה את שלך תשחרר במליונים עם או בלי נטיה ותמיד יהיו מספיק בשביל שתי הביציות.

עם תאומים, כמו עם כל דבר שהוא לא צרה עצובה, מתמודדים בכיף, רוגע והלוואת מחזור משכנתא "לכל מטרה". העניין היחסית מעיק היחיד שאני יכול לחשוב עליו, "פוסט" ההריון והלידה הקשים, זה שבערך כל אדם שני חייב לשאול אותך שאלות בלי בושה (כולם נועצים מבטים, שזה ניחא). לפחות אני נהניתי/נהנה. אחרים (בין השאר כל ה"לגיסתי/אחותי/שכנתי גם יש תאומים"), ככה נראה, חוו משהו כמו שנה של סיוטים.

.

כלומר, לא מספיק שהאישה תשחרר 2 ביציות, צריך גם שהזרע יהיה מסוגל לחדור לשתיהן. כידוע, במקרים רבים הוא לא מצליח לחדור אפילו לאחת בגלל מאפיינים כאלו ואחרים שלו. נכון שזה קשור יותר לשאלת הפריון הכללי מאשר לשאלת התאומים במשפחה ובכל זאת...
ויודע מה? האמת שגם לפני הבת הראשונה היו רבים שטרחו להפחיד אותנו מהקושי שבהורות לתינוק וכשהגענו לזה הסתבר שלפחות עבורנו זה היה הרבה פחות קשה והרבה יותר מהנה מתיאורי הזוועה על "טירונות שנייה" וכו'. אני מתאר לעצמי שגם לגבי תאומים זה כך.

משפיעים על ההסתברות לקבלת תאומים, יותר מאשר באופן מאוד שולי. בטח לא מעלים את הסוכי לתאומים רק כי במקרה גם יש תאומים במשפחתך. לא ששאלתי את שלל המומחים שמדי פעם התעניינו בהריון (כי אשתי שיתפה פעולה), אבל אני די בטוח שנעשו מחקרים שבדקו האם ישנן "משחררות צמדי ביציות סידרתיות" או שבעצם כל אשה מדי פעם "עושה את זה" והשאלה רק האם במקרה באותו החודש היא נכנסת להריון. בעצם כשאני חשוב על זה אז פעם בתור לאיזו בדיקה הייתה ליידנו אחת שאמרה שהיא כמעט קבוע "מבייצת כפול" מאחת החצוצרות. בקיצר: צריך אשה כזו, ולא משנה פה מה עושה הגבר. בעצם אם יש לך ספירת זרע "על הפנים" האירוניה היא שיש יותר סיכוי לתאומים מפני שבהפריה מלאכותית נהוג "ללכת על תאומים" (ולכן השאלה שבמזן ההריון אתה יודע לענות על אוטומאט בכל כמה ימים אצל הרופא היא "ס-פ-ו-נ-ט-א-נ-י", ואחרי הלידה, ואז השואלים הם אנשים ברחוב, "לא זו לא הפריה מלאכותית דווקא" (וכמעט כמה פעמים יצא לי "זו הפריית &*ן", אבל תמיד אני חושב חיובי שהיא לא בעצם דבק חצופה, אלא סתם שמחה בשבילנו).

מחקר אחד שלמיטב הבנתי לא מצליחים לקדם הוא הקביעה ה"סופית" ושאלת מליון ה-$ בענייני תאומים: "מה יותר משתלם? CS או וגינאלית???". נאמר לי, אאל"ט, שאפילו במדינות כמו דנמרק שמלאות בנשים שמוכנות להקריב עצמן למדע, אי אפשר להרכיב קבוצת דגימה שתעמוד בסטנדרט מדעי.

.

"קיסרי".

("וגינאלי" = לידה בדרך הרגילה).

.

לא התנסנו בקיסרי אבל ממה שראינו אצל חברינו, הלידה קלה בהרבה אבל ההתאוששות לוקחת יותר זמן.

לא נראה לי קל בכלל: מפחיד - כמו ניתוח חירום שרואים בסרטים (צוות גדול, ביצוע מהיר ולחוץ) - והכל בהכרה די מלאה. אשתי (וכמובן אני, אבל לא שדעתי חשובה) לא האמינה שיש אשכרה נשים שבוחרות באופציה זו "סתם" מסיבות לא רפואיות.

.

ממגוון סיבות. שמע, אנחנו בילינו בחדר הלידה 26 שעות מסויטות עם כאבים לא קלים (לא לי...) למרות האפידוראל. לשם השוואה, ידידה שלנו ילדה לפני מספר שבועות ועברה קיסרי בגלל מצוקה של העובר. היא שוחחה איתי בטלפון בזמן שעשו לה את הפרוצדורה...מהבחינה הזו זה נראה קל יותר ובוודאי מהיר יותר.
אבל, היא עד עכשיו מתקשה לתפקד באופן מלא מבחינה פיזית ומדובר בבחורה מאוד ספורטיבית וקשוחה.

אז נראה לי שזה מין קטע של "להראות מה זה". הניתוחים האלה קצרים (הניתוח עצמו. להערכתי משהו כמו 15 דקות, וזה במקרה של תאומים) והאשה לא אמורה לראות דבר כי יש מין "פרגוד" מעל החזה שלה. בהרבה מקרים היא גם מקבלת איזשהו חומר הרגעה, בנוסף להרדמה האפידורלית.

אני מניח שכשאתה אומר "הרבה" על תפוצת קיסרי "שלא לצורך" אתה מדבר על אזורים עירוניים מרובי נשים קרייריסטיות. הרצון לשלוט בלו"ז עד לרמת הדקה הוא חולני לפעמים, ולכן הקיסרי נראה פתרון טוב. אלה גם הרבה פעמים נשים שיש להן 1-2 ילדים (מבחירה) ולכן השלכות הניתוח על ההריונות הבאים לא נראות חשובות.

.

מה שממש לא נראה לי. מה גרם לנה לענת ולא לתת לבעלה לענות? "בשביל הקטע" מן הסתם.
ולגבי המספר הגבוה של הבוחרות בקיסרי-יש כל מיני סיבות, מעבר לתיזמון. כולן סיבות גרועות מאוד לדעתי.
ואגב, התו"ל לפיו אחרי ניתוח קיסרי כל לידה תהיה גם בקיסרי כבר לא כזה נפוץ בארה"ב.

אתה מדבר על ענף רווי אגו ומשחקי כבוד בין מומחים. ראיתי כבר איך מומחה X הפך דעתו ב 180 מעלות רק כי התחוור לו שבינתיים גם מומחה Y אמר כמוהו אותו הדבר. יש שלל מלחמות ומשחקי כבוד, כולל גם בין מיילדות (נשים) ובין גניקולוגים (גברים) שרואים דברים הפוך (ומאחר ובמיילדות יש 2 פציינטים שהרבה פעמים צרכיהם הפוכים, יש 2 דרכים להיות 100% צודק כמעט בכל דבר). בכל מקרה אני זוכר שהוזכר לנו סיכוי סביר ללידה קיסרית עתידית, אבל בשום אופן לא קרובה לוודאית.

.

היא הייתה הופכת בעצמה לשאהיד. ומה קורה למי שנחשב שם "בוגד".

היו סוקלים אותה למוות או גרוע מזה בכל מקרה, היא לא הייתה יוצאת מזה בחיים.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

לא להיות כמותם בדיוק, אבל לפחות שיהיה לנו את הכבוד שיש להם. זו לא בושה שיש לך כבוד. השמאל בארץ עובד קשה מאוד כדי לנכס את ה"רשות" לשינאה ולכבוד רק לערבים, ומנסה "לשלוח אותנו לפינה" בכל פעם שמתעורר אצלנו רגש כזה, חס וחלילה.
רק חבל שאין שום פסול בלשנוא את האוייב ולרכוש מעט כבוד עצמי - אלה הם רגשות טבעיים של אדם ואף חיוניים ביותר לעיתים, אז כן. הייתי רוצה להיות כמותם לפעמים, לפחות חלקית.

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

היכן נמצאות רוב החברות בעולם שבו ערך ה"כבוד" כל כך מרכזי?
אני חושב שכוחנו במתינותנו. אני חושב שאותו בסיס ערכי שבשלו אנחנו נוזפים במורה ומאלצים אותה להתנצל בפומבי ולא עושים בה לינץ, הוא זה שבשלו אנחנו מובילים במדע, בטכנולוגיה וכו'. יש קשר ברור בין סובלנות, מתינות ופתיחות ובין יצירתיות, יוזמה ונועזות מחשבתית.
אז לא, אני לא חושב שיש שום דבר ללמוד מהפלסטינים. אולי לא היה מזיק לנו קצת מה"צומוד" שיש להם לפחות ברמת המיתוס (בפועל רובם כמובן מיהרו לברוח מהארץ לפני שירו עליהם אפילו יריה אחת).

יש מה ללמוד מכל אחד, ולא יעזור כלום. גם על הכבוד שלך בתור אדם ושלנו בתור מדינה צריך לשמור, ולו ברמה המינימלית. כל מדינה עושה זאת, והפלא ופלא - רק אנחנו צריכים להתבייש כשרומסים את כבודנו.
לא.
אני חושב שצריך שיהיה לנו מעט יותר כבוד ממה שיש לנו עכשיו. יש אינספור מקרים בהם הייתי רוצה שההתנהלות של המדינה תהייה שונה ממה שבוצע בפועל, כשכבודנו נרמס ברגל גסה והשמאל מיהר להצדיק הרומסים, או שסתם המדינה לא נקפה אצבע.
זה כמובן מה שמתקרא wishful thinking, אבל אני עדיין לא חושב שאני מבקש יותר מדי...

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

יש הבדל בין מי שלא נותן שיפשיטו אותו באמצע הרחוב ובין מי שדוקר את מי שהסתכל על החברה שלו.
הפלסטינים כמו אחרים באיזורנו ניכונו בחוש "כבוד" מפותח הרבה יותר מדי שבסופו של דבר בעיקר דופק אותם. אני חושב שיש מקרים שבהם אנחנו באמת (כמדינה) מוחלים יותר מדי על כבודנו (למשל, בהתנהלות מול הטורקים) אבל הרבה מאוד פעמים אנחנו כן מגיבים באופן ראוי. במקרה של המורה הנ"ל, היו כאן דיבורים על תגובות מופרזות מאוד.
בקיצר, הכל שאלה של מינון, והפלסטינים, כמו רוב התרבויות המזרחיות, מצטיינים במינונים מופרזים של "כבוד". בוא נאמר שאנחנו הרבה יותר קרובים ל"שביל הזהב" מהם.

לעולם לא טענתי אחרת - למעשה מה שכתבת היא בדיוק עמדתי, אבל חשובה לא פחות העובדה שאנחנו כמדינה ועם צריכים שגם את כבודנו לא ירמסו, על אף שיש לא מעט גורמים שמנסים פעם אחר פעם - כשכבודנו נרמס - לטפוח לנו על ראשינו בחביבות ולומר שזה בסדר ושככה זה צריך להיות.
אותו הדבר גם לרגש השינאה - אם לא שמת לב, זה כמעט בקונצנסוס שרק לפלסטינאים מותר לשנוא אותנו, ואילו לנו "אסור" לשנוא אותם, וכל גילוי שינאה כלפיהם מייד מתפרש כימניות קיצונית וה"שונא" מייד מוקצה מחמת המיאוס.
ציטוט שאני לא זוכר מי אמר אותו במקור (למיטב זכרוני גנרל יפני), אומר פחות או יותר שכדי שתוכל להתגבר על האוייב שלך, אתה חייב להטמיע שינאה כלפיו אצל החיילים שלך. עכשיו, מה זה אומר לגבי המאמצים שתיארתי לעיל, "לאסור" עלינו לשנוא את האוייב?

בדיוק.

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

קיבנימאט, שוב נמחקה לי הודעה שעמלתי עליה קשות! אין לי כח לחזור עליה ולכן רק אמליץ לקרוא את הספר על הלוחם האגדי יצחק בן מנחם ("גוליבר"). יש שם שיחה בדיוק בנושא זה.

כשאתה גר במזרח התיכון אתה צריך להתנהג כמו שמתנהגים
במזרח התיכון (ולמען הסר ספק אני מדבר על "הכבוד הלאומי"
ולא על המורה הזו). במזרח התיכון מי שנותן את הלחי השניה
מקבל בעיטה לביצים, אפשר לראות את זה קורה פעם אחרי פעם.

אנחנו רוצים להיות במקום קצת יותר טוב משכנינו וזה באמת המצב. אני חושב שהסיבה המרכזית לכך היא תרבותית. בין השאר משום שאנחנו פחות עסוקים בלהעלב ולשפוך דם בשם "כבוד" ויותר בעשיה ובקיום חברה חופשית שמעודדת יצירתיות. הכבוד במקרה דנן מתייחס לטיפול ב"בוגדים" בתוך החברה (המורה בסיפורנו). לא התייחסתי לכבוד במובן הלאומי. אני חושב שמבחינה זו אנחנו בדרך כלל בסדר. לפעמים היה מוטב שפחות נמחל על כבודנו, הרבה פעמים אנחנו מגנים עליו יפה מאוד.

נכון שעניין הכבוד נראה כמו בדיחה דבילית למערבי הממוצע, ולכן אותו מערבי
ממוצע מוכן למחול על כבודו בקלי-קלות - אלא מה? הכבוד הוא בעל חשיבות
אדירה במזה"ת, ומי שמוחל על כבודו, לא נתפס רק כרכרוכי - אלא נתפש
כחלשלוש - ויש משמעות מאוד מאוד מוחשית להיתפשות כחלשלוש.

עולם המושגים הזה הוא אולי פריטימיבי, אבל הוא מאוד מאוד הגיוני. עפ"י
שיטה זו שולט סוג של ברירה טבעית דרוויניסטית, במסגרתה אלה שנחשבים
חלשים, מותקפים בידי אלה שחשים חזקים מספיק.

לא רק במזה"ת פועלים על סמך הגישה הזו, אלא גם האימפריה הרוסית
המתחדשת פועלת כך, ועד כה - בהצלחה כבירה.

עובדתית, בכל פעם שהצד השני זיהה אצלנו חולשה ורפיסות - האלימות
כאן גברה. אפשר לחפש אלף ואחד תירוצים אחרים (לא וויתרנו מספיק,
יש שם סכסוכים פנימיים והדרך להתבלט היא ע"י הקצנה ביחס לישראל,
החתול חרבן להם על שיעורי הבית, ועוד כהנה וכהנה...), אבל הסיבה
החשובה ביותר לכל סיבוב ערבי מול ישראל - הוא זיהוי חולשה, וכשישראל
מבליגה על כל דורסנות ערבית, היא נתפשת כחלשה, ועל היתפשות
כחלשים, שילמנו, אנו משלמים - ועוד נשלם - בדם.

היכן הן נמצאות? מחזיקות את המערב ובמיוחד אותנו בביצים.
לא מקום כל כך סימפתי, אבל במקרה הזה עדיף להיות האוחז מהאחוז...

אף לא אחת מאותן מדינות מצליחות ומיתקדמות איננה מתאפיינת באותה תרבות "כבוד" פרימיטיבית נוסח המזרח התיכון. אז נכון, המוסלמים מגנים לתפארת על כבוד הדת שלהם והורגים כל מי שמעז חלילה לומר שמדובר בדת שמעודדת אלימות, וזה באמת גורם לרוב הגורמים במערב להזהר מאוד, אבל כך נוהגים בכל ילד מופרע שמבסס בבוץ כשאתה נוסע לידו בBMW.

בינתיים איראן שמאיימת כמו הביריון השכונתי על ישראל ועל כל מי שינסה לפגוע בה, ממשיכה בשלה
ואף יורה פרובוקציות לכל עבר ומה עושה העולם החופשי? "המעצמות" שוברות את הראש בין עצמן
על: "לתקוף?, לא! להטיל סנקציות? לא יודע, לדבר? מה נראה לך?!".

זה מציק, כי המנהיג האיראני מחמוד אחמדינג'אד הוא אידיוט ממדרגה ראשונה או שהוא גאון על. הוא
אידיוט כי דבריו לא מראים על חוכמה יתרה והוא בעצם חושף את מערומיו ברבים. אם הוא דווקא גאון,
זה כי הוא יודע שהמערב יותר טיפש ממנו. המערב מתחבט בשאלות של סנקציות, עיצומים, חרם, משא
ומתן, או"ם, הוועדה לאנרגיה אטומית, ובינתיים השמוק מכין פצצת אטום תוך שהוא בכל נאום קורא
להשמדת היישות הציונית בפרהסיה.

אז כבוד או לא - בינתיים המערב לא מוכיח חוכמה גדולה, בטח לא כשדבר דומה לזה כבר קרה לא
לפני אלף שנים. אותם נאומים, אותה התנסחות, אותה שנאה, והפעם יש לחנטריש יכולת ליצור פצצת
אטום. ואחת הוא צריך, לא יותר. אחת כדי להרוס את כל החלום הציוני.

איראן לא פוגעת בכבוד של אף אחד. הבעיה איתה היא שהיא מפתחת נשק גרעיני ולמערב או שאין רצון מיוחד או שאין אפשרות ריאלית לעצור אותה. היחידים שיש להם רצון (חלקי) וגם יכולת הם האמריקאים והם כבר שקועים בשתי חזיתות אחרות שהם נכנסו אליהן מרוב פחדנות. לישראל יש הרצון ואין (כנראה) היכולת המודיעינית-מבצעית. איך כל זה קשור ל"כבוד"? אולי אתה יודע, וגם בזה יש לי ספק קל. אתה מערבב פה המון דברים שקשורים בקושי, אם בכלל, זה לזה.
בשורה התחתונה, אירן למרות כל המשאבים הטיבעיים שלה, הגודל והמיקום האסטרטגי היא עדיין במקום נחות מאוד בהשוואה למדינות המערב. מדוע? אני לא הראשון לטעון שהסיבה לכך היא בראש ובראשונה תרבותית.

איראן לא פוגעת בכבוד של ארצות הברית שהיא מצפצפת על דרישותיה\בקשותיה של
מזכירת המדינה עם הבלונד הצבוע?! איראן לא פוגעת בכבודה של ישראל בכך שקוראת
להשמידנו יום יום? איראן לא בזה לכל נציגי המדינות בבניין האו"ם כשאחמדינג'אד שטח
את נאום השטנה שלו שבעקבותיו קמו ממקומם רוב נציגי המדינות?

המערב גם הוא פועל ע"י כבוד, ולא מעט כפי שאתה אולי חושב. מלחמת לבנון השנייה
פרצה בגלל אסטרטגיה?! היא הייתה מוגדרת כאסטרטגית אילו הייתה פורצת חודש
אחרי פעולת החטיפה של חיזבאללה, אבל היצר המיידי הזה של "להיכנס פנימה ולז**ן
להם ת'צורה" זה אך ורק כבוד, שאולי חשבו שיוסיף אח"כ יתרונות אסטרטגיים - מה
שלא בדיוק קרה והתבדינו.

אתה חושב שמלחמת עיראק השנייה הייתה קשורה לאסטרטגיה?! יש הטוענים שבוש
עשה הכל כדי להשתלט על שדות\בארות הנפט, אבל מדובר בקונספירציה לא מוכחת.
עיראק כאמור, לא הייתה קשורה לאל קאעידה, לטאליבן, אבל אליה פלשה ארצות-
הברית ראשונה אחרי 9 בספטמבר. למה, אסטרטגיה? לא - כבוד זאת המילה. יותר
מזה, יש אנשים שטוענים שבוש הבן רצה לסיים את עבודת בוש האב (וזה האמ-אימא
של לפעול בגלל הכבוד).

קודם כתבת שאנחנו לא שומרים על כבודנו ועכשיו אתה טוען שמלחמת לבנון השניה פרצה בגלל שיקולי כבוד. צריך להחליט. אני חושב שאתה מבלבל בין כבוד ובין יכולת הרתעה. לא שאין קשר בין השניים, אבל שיקולי הרתעה הם שיקולים אסטרטגיים שיכולים להתקבל ביישוב דעת. ואגב, אני בכלל לא בטוח אם במלחמת לבנון השניה היה מדובר בפגיעה בכבוד, דאגה ליכולת ההרתעה של ישראל או שילוב של השניים.
לגבי עירק-עם בוש באמת קשה לדעת, אבל דומני שהשיקול המרכזי ליציאה למלחמה שם היה בהחלט אסטרטגי.
ובכלל, עניין ה"כבוד" הוא הרבה פעמים פרשנות מוטעית שאנחנו נותנים להתנהלות של מדינות אחרות. אני מתייחס לכבוד יותר כעניין של מדיניות פנים, למען האמת.
לגבי אירן-אני באמת לא חושב שהיא פוגעת ב"כבוד" של אך אחד. אתה באמת מרגיש מושפל כשאחמיניג'אד מדבר בפורומים השונים? אני לפחות מרגיש משהו בין גיחוך לחשש. לא השפלה. אני כן מרגיש השפלה מול ההתנהלות של טורקיה ובעיקר ארדואן מול ישראל. אני גם חושב שזו דוגמא לא בהכרח מייצגת של חוסר עמידה על הכבוד שמזיק למדינת ישראל.

אכן, לאורך טווח ממושך לא שמרנו\שומרים על כבודנו, ונתנו לכל פישר "לאיים" על עלינו.
זה לא סותר לאפשר לאחרים לזלזל בנו ולפגוע בכבודנו אך גם לפעול ע"פ כבוד לעיתים.
זה שפגעו בכבודנו אין אומר שעל כל "פגיעה בכבוד" אנחנו נגיב.

ושוב, המלחמה כיכולת הרתעה לא סותרת את עניין הכבוד. חטפו לנו לוחמים, וארבעה ימים
לאחר מכן פרצנו במתקפה כוללת על לבנון. לא הכנות מראש, לא צעדים חכמים (האמת
שאני לא בהכרח מאשים את אולמרט. היה לו רמט"כל שאמר: "אנחנו יכולים לקרוע אותם"
אז הוא כאיש פוליטי הקשיב לאיש הצבאי, שאמור היה להבין).

אם היה שיקול אסטרטגי במלחמת לעיראק השנייה, אזי אני לא ממש רואה אותו (מה הוא?).
חוץ מתאוריית הנפט, לא ראיתי הצלחה במלחמה העיראקית. הרבה טרור יש עכשיו, כאוס
בלתי נסבל, ועדיין לא מצאו שום נשק כימי (בין אם היה או לא - אנשים אוהבים עובדות,
אוהבים לחוש ולהריח).

לגבי שיקול הכבוד, גם מנהיג הוא בנאדם, ולמרות שהוא צריך להתעלות על היצר הנקמני
הזה, זה לא תמיד פועל. אני מאמין בלב שלם שיש הרבה פעולות שאינן נטו אסטרטגיה\
חשיבה קרה - לדעתי יש פעולות רבות של ממשלים וצבאות שדווקא פועלים מרגש (בעיקר
נקמני).

אני לא מושפל מאחמדינג'אד, אבל בהחלט, הציפצוף המתמשך הזה על מלך העולם החדש
והשחרחר, זאת פגיעה בכבודו (בייחוד כשאחמדינג'אד משתמש בביטויים כל כך סרדוניים
וש"אצלם" הכבוד והזלזול הם דברים מאוד קריטיים). כשמונתזר אל זיידי זרק נעל לעברו
של בוש זה לא כי ניסה להרוג אותו, אלא להביע את חוסר הכבוד ואת הזלזול כלפי הנשיא.

לגבי ארדואן, האיש דביל. נכון, ישראל קצת פיפצפה עליו. שבוע לאחר ביקורו של אולמרט
באנקרה בעניין שיחות עם סוריה, פרץ מבצע "עופרת יצוקה" ושרף הכל. ארדואן לקח את
זה קשה אבל הכבוד הפגוע שלו דופק לו את כל המדיניות. עכשיו הוא חבר של סוריה ואיראן
במקום של ישראל וארצות הברית. האיש התחרפן וזה לא עניין אסטרטגי לדעתי. אולי אני
שוגה (אני לא רואה את הגיגיו של רג'פ).

ארדואן פועל כמו דביל בגלל שהוא מכניס שיקולי כבוד שמנחים אותו לדרכי פעולה שסותרים את האינטרסים של טורקיה. בכלל, דומה שמהדוגמאות שאתה נותן (עירק של בוש, מלחמת לבנון השניה) שגם אתה מאמין, אולי אפילו יותר ממני, ש"כבוד" זה עניין די מזיק. ההבדל בעיני בין הרתעה לכבוד הוא שביחס להרתעה אתה מפעיל שיקולים קרים בעוד ש"כבוד" בדרך כלל מנחה לשליפות וחוסר חשיבה שקולה. דומני גם שכושר ההרתעה של ישראל מבוסס יותר על "בעל הבית השתגע" כשכלים כל הקיצין (וככה נתפסות ההפצצות בעזה ובלבנון) ופחות על רגישות לכבוד.
לגבי מלחמת לבנון השניה כבר כתבתי בעבר שהצבא נושא באחריות כבדה לתוצאות, ובכל זאת אולמרט הוא בעל האחריות הסופית למחדלים. אני חושב שהוא היה צריך לצאת למתקפה משום שלמה שהתרחש היו השלכות חמורות על יכולת ההרתעה הישראלית. מאידך, ההחלטה שלו לצאת למבצע קרקעי הייתה כושלת ביותר-לא ממש ברור לי מה בדיוק הדרג המדיני רצה להשיג ואיך רצה להשיג זאת, ובוודאי שהוא היה מנותק לחלוטין מהבנת היכולות של צה"ל. ולא צריך היה להיות גאון או נביא להבין שצה"ל היבשתי לא התאמן שנים ולא היה ערוך ללחימה כזו. בוודאי לא צבא המילואים.

אורי כתב בפורום שחיסולים של בכירים (סיכול ממוקד) זה סוג של נקמה. יכול מאוד להיות
שאותו חיסול סייע אסטרטגית לבטחון (ע"ע חיסול יחיא עייש ב-96' וחיסול עדנן אל -ע'ול ב-04'),
ויש חיסולים שהם נקמות גרידא. יש מחבלים שאין בהם צורך מודיעיני והם מקבלים עונש צבאי
ללא משפט - ובצדק. זאת נקמה? זאת הרתעה? זה צדק? זה כבוד?

לבנון השנייה "בעל הבית השתגע" זה שילוב של אסטרטגיה (שיפחדו) וכבוד ("הם ילמדו בכוח
לכבד אותנו כי אנחנו משוגעים"). ככל הנראה מדובר כמעט תמיד בשילוב של שניהם, ואם כבוד
היה יוצא מהמשוואה, אז רוב מדינות העולם המסוכסכות היו היום בשלום.

לגבי אולמרט - אכן שליחת הכוחות האחרונה לשם "השגת יעדים" הייתה טיפשית ביותר, ועל
אף אחריותו הכבודה - אני מאשים בראש ובראשונה את הרמטכ"ל המעופף (תרתי משמע).

לא יודע אם החיסולים, כולם או חלקם, הם המנעה, הרתעה, נקמה וכו'. אני מניח שבמידה זו או אחרת הם שילוב של כל הנ"ל.
אני חושב שנכון לסכם שקשה להפריד בין איפה מתחילה ההרתעה ואיפה מתחיל הכבוד. ובכלל, אני מתדיין כאן תוך תחושת אי נוחות גוברת והולכת משום ש"כבוד" זה משהו כל כך לא מוגדר. כשאין הגדרות ברורות למושגים, אפשר להתווכח שנה כשכל אחד בכלל מתייחס למשהו אחר.
ולגבי הרמטכ"ל-ממש לא חולק עליך וגם כתבתי על זה נחרצות בעבר בויכוחים עם אורי.

עם כבוד לא הולכים למכולת, ובזה אתה צודק ב-100%, רק מה - את הגבולות וה"מחיר" של הכבוד שלך אתה קובע, ואת הכבוד שלנו בשנים האחרונות כך נראה, הצמדנו לבורסה של יוון...

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

אם אתה חושב שניתן להשוות אלפי נרצחים ואפילו את היכולת לפגוע קשות בכלכלת אותן מדינות על-ידי משחקי נפט ללכלוך של BMW בבוץ, קטונתי מלהסביר לך במה העניין פה.

הם יודעים את זה והמערב יודע את זה. מתייחסים אליהם בדיוק כמו שתיארתי, כאל חבורת ילדים ערסים פרמיטיוויים שצריך להזהר בכבודם כי הם עלולים לנשוך ואפילו לנשוך כואב ועדיין מדובר בחבורת ילדים ערסים שלא מסוגלים לתרגם את המשאבים העצומים שברשותם לכדי עוצמה כלכלית-מדינית אמיתית שיש בה כדי להתחרות עם ההגמוניה של העולם המתועש. אז האמריקאים מתחנפים לסעודים (למשל) ונזהרים מלפגוע חלילה בכבודם או בכבוד התרבות המפגרת שלהם שמדכאת נשים ומטפחת רוצחי המונים, אבל במקביל דואגים להמשך הספקת נפט זול יחסית ולכך שחלקים גדולים מרווחי הנפט יילכו לקניית מערכות נדק אמריקאיות יקרות, מתיישנות במהירות וחסרות ערך של ממש לאותם שליטים ערביים שממילא צריכים להשען על התערבות אמריקאית במקרה של עימות.

הכל נכון, אבל זה לא משנה את המצב - ה"כבוד" הזה כן מביא הישגים.
זה שהם לא יודעים (או לא רוצים) להשתמש בהישגים האלה בצורות שאנחנו חושבים שנכון זה עניין אחר.

זה מזכיר לי את אותם ערסים שקצת קינאתי בהם כשהייתי בצבא או כשעבדתי במפעל לפני שנים רבות. הם היו מתנפחים ומשתוללים כשהיו באים מולים בדרישה זו או אחרת, ובאמת לא פעם בזכות זה הם היו מצליחים לפטור עצמם מעניין זה או אחר. אבל, בסיכום הכללי ובטווח הארוך הם לא הגיעו לשום מקום. חששו מההתפרצויות שלהם אבל מאוד לא כיבדו אותם, ניצלו אותם כל אימת שאפשר וכו'. לכולם וגם להם היה ברור שהם עלובי נפש וזה שיגע אותם ותיסכל אותם. אתה בטח נתקלת בטיפוסים מסוג זה.

אני אמצא מעט מאוד נחמה אם אחרי שאנחנו נחוסל, העולם יתפכח ויעשה סוף להשתוללות הערסוואתית שיוצאת מהמזה"ת...

אודות ההתנהלות מול הערסאוות [האישי או המדיני] הן מתונות יותר. הרשה לי להיות פילוסוף בגרוש ולחשוב שדווקא אנו החנונים שהיינו צריכים לתמרן מול בריונים כל החיים [משחקי כח-מח] נאלצנו ללמוד את שפתם.

לפני מספר חודשים צעדתי עם חבר טוב [וע-נ-ק] למכוניתו. רכב שעצר לידנו ושאל אם אנו יוצאים נענה על ידי בנימוס ובחיוב. התגובה המפתיעה הייתה קול צווי שאמר: "יאללה רק תעשו את זה מהר". אני לא התכוונתי להתווכח אבל חברי על שלל שריריו וקומתו גהר אל מכוניתם וביקש לשמוע שוב את מה שהיה נדמה לו ששמע. חנה בבלי הייתה מסמיקה למראה הביישנות שתקפה את שני בחצופים.

אתה לא מפחד להתעסק עם טיפוסים כאלה? שאלתי אחרי שהצמד התנצל בקול פעמונים.

- לא, למה? הוא ענה בתמיהה. הם אף פעם לא עושים לי שום דבר....

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

עברתי לא מעט גילגולים מילד "אינטיליגנט" קטן קומה וחלש, דרך עיסוק אינטנסיבי בספורט כולל אומנויות לחימה (אני חושב שבצבא היו כאלו שראו בי מושבניק חזק ומטומטם כמו בספרים מסויימים) ומחשש להתעמת ועד חיפוש העימותים בכל הזדמנות היות ואני מתעב בריונים תיעוב עמוק. אבל, למדתי שאין מה לרדת לרמה שלהם חוץ ממקרים קיצוניים. אני בעיקר מרחם עליהם.

שזה לא מסובך, ורק צריך להוסיף/להחסיר כמה מילות קישור קצרות כדי שה"עברוסית" תשמע אמינה. זה כמו הנחשים האלה שמתחזים לארסיים - שקרנים, אבל עובד להם.

.

אתה רואה כאן בחירה של שחור-ולבן - או להיות "הערס מהצבא או מהמפעל" או להיות השכנטוז המנייאק שחוטף ממנו כאפות. ממש חנוכה ושולמן ממ.ק. 22...
אני חושב שאפשר להיות בעל כבוד עצמי גם בלי להיות הערס שכולנו מכירים מהאפסנאות בצבא.

(וכאן אני מפנה אותך לתגובתו של אורי למעלה משעה 21:58)

כתבתי כאן כמה פעמים שהכל שאלה של מינון. אני פשוט חושב שהמינון אצל הערבים מוגזם ואצלנו גם אם הוא נמוך מדי, הוא עדיין קרוב יותר ל"שביל הזהב".

להיות מוגדרים כילד הכאפות של השכונה, לעולם לא יביא לכך שמתישהו
יימאס לערס השכן להכניס לנו כאפות. מה לעשות, ערסים מפסיקים כשהם
חושבים שיחטפו יותר. רפיסות רק משכנעת אותם שזו הדרך.

זה נכון לחצר ביה"ס, זה נכון לחצר בית הכלא - וזה נכון לפוליטיקה בינ"ל.
צ'אבז, צדאם, אחמדי נג'אד, הם כולם בריונים מסוגים שונים. כשהם מרגישים
שכולם סביבם חנונים - הם מתנפחים.

העולם היה מקום טוב בהרבה אם כשהבריון הנאצי החל להתנפח, ב1935 -
היו מכניסים לו את הכאפה המתאימה. או ב-1936, או ב-1937 - או אפילו
בחודשי הזיצקריג המטופשים בין סתיו 1939 לאביב 1940.

ישראל היא ממש לא ילד כפות של השכונה המזרח תיכונית. לא היינו שורדים יומיים אם כך היינו נתפסים.
אתה יודע, זה מזכיר לי מעט את אותם נערים גדולים במושב ובאוטבוס בדרך לבית ספר שהיינו נהנים להתגרות בהם. הם בדרך כלל הבליגו וזה לא עזר להם. אבל הם היו מבוגרים מאיתנו וגדולים בהרבה וגם ידעו להרביץ וניזהרנו לא לעבור את הגבול. כשהייינו עוברים את הגבול מישהו מאיתנו היה יוצא ב(לי)שן ועין. זה לא רחוק מהמצב של ישראל מול הערבים.

מעולם לא יצאו הערבים ממלחמה בנו בשן ועין (למעט חוסיין ב1967, ובכל
מקרה לא הייתה לו ברירה, אלא להיגרר למלחמה). הם לעתים סבלו מנזק
צבאי כבד או מאובדן טריטוריה - אבל הדבר היחיד שיכול להיתפס אצלם
כשן ועין, איום ממשי על עצם שלטון החונטה השלטת, מעולם לא היה קרוב.

סוריה איימה על ישראל בה שמדה של עריה, וכאשר שר החוץ הגיב באיום
נגדי על הדבר היחיד שלאסד אכפת ממנו - קפצו אדיוטים כאן, ורצו להביע
את הזעזוע שלהם, ואת חששם מכך שהדברים יגרמו להתדרדרות. אותם
אנשים שכל פעם מופתעים שהערבים תמיד מציגים דרישותצ נוספות אחרי
השקודמות נענו, שוב הצליחו להוכיח חוסר הבנה בסיסית במה שמבין כל
ילד: חלשלושים מזמינים איומים ובריונים.
הסורים פותחים ג'ורה כי הם מרגישים שאין ממה לפחד. המדינה שרצה
להתנצל בפני ארדואן, שמבליגה על קריאת רחובות וכיכרות ע"ש רוצחי
המונים ברמאללה, היא מדינה חלשה. מדינה מותשת. מדינה שמזמינה
הצקות ולחץ.

הרבה יותר נכון להגיב כמו ערס - גם אם אלה שבין כה מעקמים אפם
באנינות כלפינו, יעשו זאת ביתר שאת. המדינה הזו לא תשרוד לאורך זמן
אם האזור יתח\זק בהרגשתו שהיא אפיזודה, ושימיה הטובים כבר מאחוריה.

בפועל הם מאוד מאוד נזהרים לא לעורר את הגבול בינינו כבר יותר משלושים שנה ואפילו לא הגיבו על העילבון הצורב שבהפצצת הכור שלהם. זה בעיני יותר משמעותי מאיזו הצהרה שטותית של אסד וההצהרה השטותית הנגדתית של ליברמן לא מעלה ולא מורידה לדעתי. לגבי שן ועין-אני באמת לא יודע מאיפה אתה מסיק שהערבים לא חשו מוכים ומושפלים מול התבוסות שלהם לישראל. לכל הפחות היית צריך להכליל את המצרים והסורים ב-1967 ואת הצבאות הערבים כולם ב-48.

"הכבוד" הזה קיים אצל כל מדינה מערבית, החל מצרפת ועד לדמוקרטיה הגדולה בעולם. לומר
שהכוח שלנו במתינותנו זה הבל הבלים, בייחוד שהמיקום הגיאוגרפי שלנו, עד כמה שאני זוכר -
הוא המזרח התיכון. "מתינות" ואיפוק במקום הזה מתפרשות כחולשה. אני יודע שזה נשמע מאוד
סיסמתי ומנטרי - אבל זאת המציאות.

לינץ' לא עושים בישראל (כמובן אם אתה לא מחשיב את הלינץ' שביצעו ערבים משפרעם בעדן נתן
זאדה שהיה כפות ואזוק), אנחנו לא חיות (ע"ע טלטול, מתקן 1391) וגם האמריקנים ושאר מעצמות
המערב אינם ברבריים (אבו גרייב\גואנטנמו). שורה תחתונה, אם איזו מדינה מערבית הייתה "מתונה"
כפי שאתה כותב ושואף, אזי לא מלחמת אפגניסטן, לא עיראק, שום דבר. רק התאומים היו נופלים,
הפיגועים היו ממשיכים והכל בשם "המתינות" והערך המקודש מכל! הדמוקרטיה.

ולא - כבוד לא היה מביא אותנו למה שהפלסטינים כיום. ארץ ישראל הייתה לפני שחזרו אליה יהודים
שממה נטולת בעלים, חבל ארץ נטוש - כעפרא דארעא. אנחנו תוך 60 שנה הקמנו את מה שיש לנו
פה היום, ויש לנו כבוד. אנו ברשימה הפותחת בענייני כבוד בעולם הזה.

הערבים הם שלא התפתחו וזה לא בגלל כבוד, זה בגלל רצון לסטגנציה, קיפאון, רצון להמשיך להתמסכן,
להשתעבד לאללה, ולא להיפתח לקדמה. סוריה למשל קיבלה שנתיים לפנינו עצמאות ותראה איפה היא
היום (מכיר איזה זוכה פרס נובל סורי? אני לא).

כמו שכתבתי באשכול הזה במקום אחר, הכל עניין של מינון. אני לא חושב שאנחנו מוחלים על כבודנו יותר מאומות אחרות מהעולם המתקדם. ארה"ב היא בעלת עוצמה כל כך גדולה שהיא יכולה להרשות לעצמה לעשות כל מיני דברים, וגם היא מוחלת באופן מופלג על כבודה גם בפנים וגם בחוץ.
העולם הערבי מתאפיין ברמות קיצוניות של "שמירה על כבוד" שבאה לידי ביטוי גם ברצח על רקע "כבוד המשפחה" ומעשי אלימות ורצח בתגובה לכל דבר. לאן זה מוביל אותם? לזה שהם מחניקים על התחלה של ביקורת ומחשבה חופשית ולכן מבוססים ויבוססו במי אפסיים. זה שאין כמעט חתן פרס נובל ערבי למדעים (יש דומני פקיסטני אחד ומצרי אחד) נובע בצורה ישירה מזה. מתינות נוסח המערב זה בהחלט מה שעושה אותנו ל"וילה בג'ונגל". אני משאיר לפלסטינים את הכבוד של מי שעושים לינץ במורים טיפשים בעלי דיעות מפוקפקות. כפי שכתבת בעצמך, אצלנו לא עושים מעשי לינץ (זאדה אגב לא היה החריג היחיד, היה לפחות מחבל ערבי אחד שזכה לגורל דומה אחרי שדקר ופצע 2 חיילות באיזה צומת). אנחנו קצת יותר מתקדמים.

אני לא זוכר איזה שגריר אמריקני אמר את זה, אבל הוא שוחח עם בכיר ישראלי ואמר לו: "אנחנו
אמריקה, אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים בלי לתת דין וחשבון". משמע, מדינות שונות
יעשו מעשים זהים אבל כל אחת ישפטו אחת. כל כך נכון וכל כך צבוע.

בכל אופן, אני חייב לישון, ובגלל התגובות האלה נשארתי פה עוד שעה יותר ממה שקיוויתי להישאר.
שינה ערבה.

בראיון עם עיתונאי ישראלי שעימת אותו אם כך שהוא מבקר את ישראל על אותם דברים שרוסיה עשתה הוא אמר לבסוף: יש הבדל בין מעצמה כמו רוסיה ובין ישראל!
כלומר, אין בכלל ספק שהכל, כולל מרווח הנשימה המוסרי, משתנה כשיש לך את העוצמה. זו עובדת חיים מאוד מעצבנת אבל אין כנראה הרבה מה לעשות בנידון חוץ מלהציג את הצביעות בכל הזדמנות. לפחות שירגישו בושה.
שמע, אצלי שעת ערב מוקדמת ככה שיש לי יתרון עליך. אגור כוחות למחר-אני רוצה תגובות מנומקות, עוקצניות ומאתגרות
ואגב, תעדכן בהזדמנות איך מתקדם העניין הבריאותי. לאנשים פה איכפת.

אתה טוען שאין אנו מוחלים על כבודנו יותר מאומות אחרות, אבל לא תמצא מדינה מערבית
שסבלה כל כל הרבה שנים מטרור רצחני, ואם נתייחס לשנים האחרונות - איזו מדינה ספגה
שמונה שנים רצופות ארטילריה מארגון טרור קטנצ'יק, והיא עמדה מנגד בלא להגן על אזרחיה
(אזרחים סוג ב' אבל זה לא הדיון).

אכן, ארצות הברית, רוסיה, סין, הן מדינות חזקות שלא באמת עושות חשבון לעולם. זה באמת
כואב, שמדינות כאלה עושות דברים נוראיים אבל איש לא יעז לדבר סרה עליהם. לא האו"ם,
לא ארגוני זכויות אדם, לא מדינות אחרות. דוגמה: רוסיה לא עשתה דין מאז ומעולם. ב-79
פלשה כידוע לאפגניסטן ובמשך 10 שנים מחקה שם מאוד אלפי בני אדם, יש הטוענים
שהמספר הגיע לפחות עד שני מיליון אזרחים אפגניים.

אני לא מסכים איתך בנקודה מאוד קריטית. אני לא חושב שהכבוד הוא זה שהביא את העולם
הערבי למצב עגום כפי שהוא היום. מדובר בפונדמנטליזם קיצוני וניסיון מסוכן להשתלט על כל
חלקת אדם בגלובוס, תוך הסתמכות על האסלאם שיקח אותם לגן עדן. העולם המוסלמי הקצין
את עצמו בשנים ההאחרונות יותר ויותר, ויש מחקרים מאוד רציניים שמראים זאת. כבוד יש
להרבה אנשים, עמים, אבל הטוטאליטריות הזאת היא שהביאה את המוסלמים למצבם העגום.
במקום שיורידו את הרעלה הם עכשיו משתמשים בבורקה.

אגב, לגבי זוכי פרסי הנובל - תלוי למה אתה קורא מוסלמי-מוסלמי. המצרי שקיבל פרס נובל
לכימיה הוא אחמד זוויל. בשנת 1999 קיבל את הפרס, לאחר שאת רוב שנותיו המקצועיות
הוא העביר בארצות הברית, כמובן רחוק מהפונדמנטליזם האסלאמי. הזוכה הפקיסטני היא
עבדוס סלאם, שבכלל נולד ב-1926 בהודו שהייתה בשליטת בריטניה (יחסית מפותחת).
בסופו של דבר אותו "מוסלמי אדוק" הוכרז ע"י הפרלמנט הפקיסטני כ"תאכפיר", "כאפיר",
כופר, בוגד בדת, לא מאמין. במחאה הוא עזב ב-74' את פקיסטן ועבר לאנגליה.

כן, שניהם מוסלמים, ערבים - אבל יד המקרה היא בין היותם מוסלמים וערבים. רוב חייהם
המקצועיים חיו כמערביים.

אגב, תודה על הדאגה למצב הבריאותי, אני מאוד מעריך את זה.

אין שיקולי כבוד בהגנה על אזרחיך, יש שיקולי ביטחון. אם לא נעשה מספיק להגן על ביטחון אזרחי המדינה, הרי שזה חמור בהרבה מעניין של מחילה על הכבוד. ונכון, לגבי מדינות מערביות מול טרור, אני חושב שלבריטניה היו שנים קשות מאוד, לא מאוד מזמן, מול הטרור האירי.
רגש הכבוד הוא רק אחד מהגורמים במכלול התרבותי שמשאיר את הערבים מאחור, ושהשאיר אותם מאחור עוד לפני שהאיסלם הפונדמנטליסטי החל להפיץ עצמו. כשאתה כל כך חרד לכבוד המשפחה שלך, החמולה שלך והמשטר שלך, אתה מחניק כל מחשבה חופשית ו"מסוכנת" בעודה באיבה. לך תיבנה ככה אקדמיה ראויה לשמה, מוסדות מחקר ראויים לשמם או כלכלה חופשית מצליחה. כפי שציינת נכונה, זוכי פרס הנובל המוסלמים התפתחו מבחינה אקדמית במערב, וזה בדיוק העניין. הפוטנציאל בעולם הערבי-מוסלמי הוא עצום אבל בגלל עניני כבוד ועוד גורמים תרבותיים (כולל אותה אדיקות דתית קיצונית) הם לא ממשים ולו את אפס קצהו של הפוטנציאל הזה.
לגבי בריאות-יש לי הכרות אישית מהעבר עם המצב שתיארת, לצערי עניין טרגי בגלל שהחולה לא טיפלה בעצמה כמו שצריך גם אחרי ההשתלה ונפטרה בגיל צעיר. עשה טובה ושמור על עצמך. ואחרי היציאה הפולנית, מבטיח שלא תשמע ממני יותר על זה...

אתה מדבר אל הצד השני בשפה מערבית, ומופתע לגלות שאינו מבין - או
שהוא מגלה בוז.

ההשוואה למצב בצפון אירלנד (שם ארגון הטרור החליט, שנים לפני ההסכם,
לחדול מפגיעה מכוונת, ועבר לפיגועי אזהרה לא-קטלניים) אינה מתאימה.
הלוואי והצד השני היה בעל תרבות דומה לשלנו, והולוואי ושאיפתו הייתה
שטח מוגבל בארץ. המצב שונה - כאן תרבותם שונה, וכאן הושטת יד נתפשת
כהזמנה להקצנה, שכן הופגנה חולשה.

כבר מאה שנה הצד הערבי מצטיין בהגנה מתלהמת והיסטרית על הכבוד ובפירוש כל צעד יהודי כהפגנת חולשה. כבר מאה שנה שהערבים הולכים מדחי לדחי. החולשה שהם מזהים בישראל בעשור האחרון היא לא חולשה של אי נכונות לשמור על הכבוד אלא חולשה של אי יכולת לממש את העדיפות הצבאית בעצומה בגלל לחצים בינלאומיים. על זה בונים וזה הולך להם פחות או יותר. אבל זה כבר נושא אחר. ועכשיו מן הראוי שאטפל במחשב הארור הזה.

כאמור, אין שום נחמה בכך שבסוף ירסנו את הערבים. אנחנו לא נהיה כאן
כדי לחזות בכך, כיוון שהפגנו רפיסות כ"כ הרבה פעמים, שכולם השתכנעו
שאנחנו באמת חלשים. חולשה מביאה את הצד השני לתקוף.

אי-עמידה על כבוד במזה"ת היא הזמנה לאלימות. אגב, לא רק במזה"ת.

הנחמה בכך שהערבים יישארו פרימיטיביים אחרי חיסולנו, פשוט לא עושהלי
את זה...

ראה איך אצת להגן, או לפחות בעקיפין להגן על אדם שהוא מחנך וזה מה שהוא מעביר לצעירים של
המדינה. כן, אלה הם דברי בגידה לכל דבר. לא יכול להיות שאישה ישראלית, יהודית, מחנכת - תקרא
לחניך שלה נאצי, ועוד על כך שאותו נער, ובצדק, כינה את אותה בוגדנית פישרית בשם הראוי לה.

שום כבוד לא מתווסף לך בתגובה כזאת מגוחכת. אני לא קראתי לתלות אותה בכיכר העיר, אך לצערי
בישראל לא מממשים את העונשים האמיתיים והראויים לבוגדים ולמי שמסית נגד המדינה. הדמוקרטיה
שלנו היא הדמוקרטיה היחידה שנוהגת בכל כך סלחנות אל מול הרפש הזה שקיים פה כל הזמן.

לגבי אותה גברת חמדה - את המורה העגומה הזאת היה צריך מיד להעיף קיבינימאט מכל סוג של מוסד
חינוכי - אסור בתכלית האיסור לאפשר לאישה עם דעות כאלה קיצוניות להשפיע על הילדים במדינה שלנו.
מספיק גיס חמישי משחית גדרות, תובע קצינים, זורק אבנים יש לנו פה - די והותר, לא צריך עוד.

אם זה מה שהבנת מכל מה שכתבתי, כנראה שהבגידה העיקרית של המורים במדינת ישראל איננה בביטחון המדינה או באתוס שלה אלא בתפקידם המקצועי.
איך אצת להגן, או לפחות בעקיפין להגן על אדם שהוא מ
ולא הבנתי מה בדבריה היה "דברי בגידה". להזכירך, לא דווח שהיא אמרה שום דבר. היא הגיבה באופן קיצוני ומטומטם על דברים שאמר התלמיד ושלא מצאו חן בעיניה ואחר כך אמרה משהו על זה שבכולנו יש נאצי קטן. איפה כאן "דברי בגידה"?
ואתה מבין, בניגוד לתרבות שאתה שואף לה במדינת ישראל ושמתקיימת אצל שכנינו, אין לי שאיפה לכבוד. לא מהתגובה ההיא ולא מהתגובה הזאת. אתה ואחרים כאן שהחרו החזיקו אחריך קראו לנו ללמוד משכנינו איך לעשות לינץ בכאלו שפישעם מסתכם באיזה משפט או שתיים. מה קרה כבר למען השם? היא עשתה שטות חמורה ונענשה באופן קשה והולם עבור מורה. אתה מחפש על דבר כזה לתת "עונש אמיתי"? אתה רוצה משטר שזורק לכלא או גרוע מזה רק בגלל התבטאות כזו או אחרת? אתה יודע בכלל מה קורה בדמוקרטיות אחרות?
לא מאחל לך להיות אזרח של מדינה בעלת משטר כזה. גם אותך, כן כן, אפשר יהיה להאשים באופן כזה או אחר בבגידה במדינה, הכפשה שלה או סתם אי עשיה מספקת למענה שזה גרוע יותר מכל התבטאות מילולית זו או אחרת.
ןאשאיר לך לנחש מי המורה המפורסם שאכן נאסר עליו ללמד בגלל דיעותיו הקיצוניות עד שבית המשפט הישראלי פסק אחרת, למורת רוחו של הדרג המדיני: רמז, מדובר באביו של ח"כ שאיננו בדיוק מהשמאל הקיצוני.

כנראה שיש תלמידים חכמים מהמורים שלהם אחרי הכל.
בכל הנוגע לאותה מורה הייתי לוקח לה את הזכות להיות מורה ובודק למי הנאמנות שלה באמת למדינת ישראל או לאנשים, שחשודים בבגידה חמורה במדינה כמו ענת קם.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

העניין זה לא הדעה הפוליטית שלה. העניין זה שהיא פסלה תלמיד, הוציאה אותו מהדיון וכינתה אותו נאצי כאשר הוא הביע עמדה המנוגדת לשלה.
ואח"כ מכנים אותה "פעילת שלום".

מי מכנה אותה כך?

התקשורת.
שמכנה את אנשי השמאל הקיצוני - פעילי שלום.
ולמעשה יוצרת קונוטציה בקרב העם ששמאל קיצוני=אנשי שלום, שוחרי שלום, פעילי שלום. שלום.

"פעילי שלום הפגינו בנעלין ובבלעין"
"פעילי שלום מהארגון 'אנרכיסטים נגד הגדר'..."
וכדומה..

אני לא חושב ש"העם" כל כך טיפש שהוא אוכל את השטויות האלה. חוץ מזה, לפי דעתי הם מכונים בד"כ "פעילי שמאל" או, במקרה שהם מחו"ל, "פעילי זכויות אדם". המונח "פעילי שלום" לא נמצא בשימוש כל כך נפוץ בתקשורת לפי דעתי.

רק בזמן האחרון לא, משום מה.
הייתה תקופה שאני זוכר טוב מאוד שהם כונו פעילי שלום.

ו"העם" שאנחנו מדברים עליו זה אלה שניזונים אך ורק מהתקשורת הפופולרית (ידיעות, ערוץ 2, ערוץ 10 וכו') ולא נכנסים לפורומים כמו זה שיש כאן מגוון מכל המקומות וגם לא מתעמקים במה שמעבר, הם מקבלים את הידיעות וסופגים את כל מה שהם מקבלים בלי כל ראייה ביקורתית על התוכן שהם מקבלים.

דורון, זה לא משנה כלל אם "העם אוכל את זה" או שלא - זה מחלחל לתודעה בנקודה מסויימת, ולא צריך יותר מזה.
בדומה, לעיתים אנשים מסויימים מתעקשים להשתמש במושג "זרקו עלינו קסאם" - לחלק מהאנשים זו נראית כמו סתם טעות מטופשת, אבל אם תחזור על זה מספיק פעמים ולאורך זמן, זה לא ישמע לך כ"כ נורא ש"זרקו על שדרות קסאם". העובדה היא, שאם תשתמש במונח "שיגרו", זה ישמע רציני ומסוכן הרבה יותר.
טילים משגרים, לא זורקים - והעם כן "אוכל" דברים בסופו של דבר.

"אילו שמוכנים לוותר על חירות חיונית כדי להרוויח ביטחון זמני, לא ראויים לא לחירות ולא לביטחון - ומהר מאוד חסרים את שניהם."
-בנג'מין פרנקלין

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Carl Sagan "If you wish to make an apple pie from scratch, you must first invent the universe"

אם הייתה עושה זאת, אני חושב שבהחלט היה מקום לפטר אותה לאלתר.
היא אמרה שבכל אחד מאיתנו מסתתר נאצי קטן. כל אחד מאיתנו-משמע גם היא. ואגב, האמירה הזו כשלעצמה היא לא לגמרי לא מדויקת. מי שחושב שנאצים היו מפלצות חד פעמיות תמים ולא מבין כמה מסוכן העולם שבו אנחנו חיים. הרבה אנשים יכולים די בקלות לנהוג כנאצים. בתור הקורבנות הפוטנציאלים מספר אחד לזה מוטב שנזכור את זה ונפקח שבע עיניים.

זה לא משנה שהיא אמרה זה בעידון "בכל אחד מאיתנו יש נאצי קטן".
אפשר להבין את מה שמרומז כאן בגסות, ואת הכוונה שלה כשהיא אמרה את זה.
אנחנו לא רובוטים יש לנו קוגניציה, אנחנו יכולים להבין שהיא כינתה אותו נאצי.
ברור שהיא לא חושבת שהוא אנטישמי, הוא הרי יהודי. היא כינתה אותו נאצי בגלל המאפיינים הנוספים שיש למילה הזו, מעבר לשנאת יהודים. זה אלימות, גסות, שנאת אחרים וכו'...

ברור למה היא רמזה שהנער דיבר כנאצי אבל האמירה שלה משמעה שמקור הדיבורים של הנער הוא ממעיין אפל שנמצא בנפש של כולנו כולל שלה. זאת דיעה מאוד מקובלת וצריך לפרש אותה בקונקסט הזה.
זה מאוד שונה למשל ממורה שמסלקת תלמיד מפריע (דווקא מהשקטים והעדינים ביותר בדרך כלל) מהכיתה ואחר כך מסננת בכל רם: "זה רק מראה שלא צריך לקבל צ'רקסים לבית הזה". מקרה שהייתי עד לו בגיל 10 בערך ושאני מביא על מנת להמחיש את ההבדל.

ולא כאמירה כללית \

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

לומר שממשה יצא שד שיש לכולנו לא זהה ללומר שמשה יש את השד הזה. ללא שזה לא חמור, אבל זה לא חמור באותה מידה.

מעבר לכך השקביעה ש"בכל אחד יש נאצי קטן" היא מתחסדת - היא לא
נכונה באופן מוחלט. מה לעשות, מלחמות היו הרבה - ומעשי רצח-עם
היו מעט...
אכן, באזור שלנו יש בעלי פוטנציאל להישגים נאציים, לו הייתה בידם היכולת,
אבל זה קשור אליהם - וממש לא קשור אלינו.

כאשר מתחיל מישהו להסביר שהנאצים אינם ייחודיים, אזי מעבר לזילות
שואה (שבאה כמובן מתוך יומרה חסרת בסיס לנאורות), הרי שיש כאן לקונה
עובדתית. הנאצים היו ועודם תופעה ייחודית. הם שילבו פנאטיות פסיכית, עם
הקדשת מאמץ ארגוני ותכנוני נדיר, חסר תקדים וחסר פשרות (גם כשעמדו
להפסיד, עדיין השקיעו משאבים עצומים, ע"ח צרכי הצבא בחזית, בהמשך
ההשמדה).
לא, לא בכולנו קיים נאצי קטן. במורה הזה, לעומת זאת, קיים בולשביק
גדול - וחסר מוח...