|
09-04-2010, 00:49
|
|
|
|
חבר מתאריך: 07.12.09
הודעות: 7,072
|
|
ועדיין אפשר לשפוט אותה בבית דין צבאי.
ציטוט:
פרק שני: תחולת החוק
תחולת החוק עד לשחרור מן הצבא
4.
מי שנתקבל כדין, או דימו בתום לב שנתקבל כדין, לכוחות הסדירים של הצבא או לשירות בכוחות המילואים של הצבא, יחול עליו חוק זה כל עוד לא קיבל שחרור מן הכוחות הסדירים או מאותו שירות מילואים.
תחילת שרותו של מתנדב בכוחות המילואים
5.
הנמנה עם כוחות המילואים על פי התנדבות שנקרא להתייצב לשירות מילואים מסויים בהתאם להתנדבותו, רואים אותו לענין חוק זה כאילו היה בשירות מן הזמן שנקבע להתייצבותו לאותו שירות.
תחולת החוק על מי שחדל מהיות חייל
[תיקון: תשל"ח-2, תשנ"ג, תשנ"ח-2]
6.
(א)
אדם שעבר עבירה בהיותו חייל ולאחר ביצוע העבירה חדל, לחלוטין או לשעה, מהיות חייל, יחול עליו חוק זה בכל ענין הנוגע לאותה עבירה.
(ב)
לא הוגש כתב אישום לבית דין צבאי על עבירה כאמור, תוך מאה ושמונים יום מהיום שבו חדל להיות חייל כאמור, והיא אינה עבירה לפי סעיף 43, 92, 98 או 99, יחדל חוק זה לחול עליו לגבי אותה עבירה.
(ג)
על אף האמור בסעיף קטן (ב) תפקע התחולה האמורה בסעיף קטן (א) לגבי עבירה מן העבירות המנויות להלן אם לא הוגש כתב אישום עליה לבית דין צבאי תוך שנה מהיום שאדם שעבר אותה חדל, לחלוטין או לשעה, מהיות חייל:
(1)
עבירה צבאית שענשה מאסר שנתיים ומעלה;
(2)
עבירה שאינה צבאית שהיא פשע וכן עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, או עבירה על סעיף 64 לפקודת התעבורה.
(ד)
על אף ההגבלות האמורות בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג), כאשר בוצעה עבירה בידי חיילים שותפים לדבר, שהינם צדדים לעבירה, כאמור בסימן ב' לפרק ה' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, כל זמן שחוק זה חל על אחד מהם הוא יחול על כולם.
(ה)
אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מדיני ההתיישנות לפי חוק זה או לפי חוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה-1965.
תחולת החוק על מי שנמסר לו נשק מטעם הצבא
7.
מי שנמסר לו נשק מטעם הצבא כדי להחזיקו לפי תעודת הרשאה כאמור בסעיף 5ב(ג) לחוק כלי היריה, תש"ט-1949, ועשה בו או לגביו מעשה המהווה עבירה על הסעיפים 45(3), 76(ג), 78, 79, 80, 85 או 133 לחוק זה, יחול עליו חוק זה בכל ענין הנוגע לאותו מעשה.
תחולת החוק על בני אדם הנתונים במשמורת הצבא או עובדים בצבא
8.
גם על אלה יחול חוק זה, אף אם אינם חיילים כהגדרתם בסעיף 1:
(1)
הנמצא כדין במשמורת הצבא;
(2)
העובד בשירות הצבא, או העובד במפעל המשרת את הצבא וששר הבטחון קבע אותו בצו כשירות צבאי לענין סעיף זה;
(3)
העובד בשליחות הצבא.
התאמת מונחים לענין עובד במפעל המשרת את הצבא
8א.
לענין תחולת חוק זה על עובד במפעל המשרת את הצבא וששר הבטחון קבע אותו בצו כשירות צבאי לפי סעיף 8(2), "צבא" – גם מפעל כאמור במשמע.
הודעת הצו
9.
(א)
צו כאמור בסעיף 8(2) יכול להיות כללי, מסוייג או אישי, ואין חובה לפרסמו ברשומות.
(ב)
תחילת תקפו של צו כאמור יהיה כתום שני חדשים מיום נתינתו, אולם לא יחול על אדם אלא משהודע לו; ולגבי מי שהיה בשירות שעליו חל הצו בזמן נתינתו – לא יחול הצו אלא כתום שני חדשים מיום ההודעה.
תחולת החוק על שבויי מלחמה
10.
חוק זה יחול על שבוי מלחמה בהתחשב עם כל הוראה שנקבעה בתקנות שהותקנו על ידי שר הבטחון, בהסכמת שר המשפטים, לשם התאמת הוראות חוק זה עם האמנות הבינלאומיות שישראל התקשרה בהן.
תחולת החוק על איש מילואים שאינו בשירות
[תיקון: תשכ"ד, תשס"ד-4]
11.
(א)
איש מילואים שאינו בשירות שעבר אחת העבירות המנויות להלן יחול עליו חוק זה בכל הנוגע לאותה עבירה, ואלו הן:
(1)
מעשה המהווה עבירה לפי הסעיפים 57, 94א, 99, 100, 101, 102, 104, 109(א)(1) או 131;
(2)
מעשה המהווה עבירה לפי סעיף 59 או 62, ועשה את המעשה כלפי מפקדו באשר הוא מפקדו או כלפי מי שהיה מפקדו באשר היה מפקדו;
(3)
מעשה המהווה עבירה לפי סעיף 64, ועשה את המעשה לגבי חייל הבא לשים אותו במשמורת לפי חוק זה;
(4)
מעשה המהווה עבירה לפי סעיף 65, ועשה את המעשה כלפי פקודו באשר הוא פקודו;
(5)
מעשה המהווה עבירה לפי סעיף 85, לגבי נשק שקיבל מטעם הצבא;
(6)
מעשה המהווה עבירה לפי תקנות שהותקנו על ידי שר הבטחון לפי חוק שירות בטחון, תש"ט-1949, והמטילות חובות על אנשי מילואים כשאינם בשירות.
(ב)
אדם שעבר עבירה כאמור בסעיף קטן (א) בהיותו איש מילואים, יחול עליו חוק זה בכל הנוגע לאותה עבירה אף לאחר שחדל להיות נמנה עם כוחות המילואים; אולם אם לא הוגש כתב אישום לבית דין צבאי תוך שנה מהיום שבו נעברה העבירה והיא איננה עבירה לפי סעיף 99, יחדל חוק זה לחול עליו לגבי אותה עבירה.
עבריין ששהה מחוץ למדינה
[תיקון: תשמ"ב]
12.
לא הוגש כתב אישום לבית דין צבאי מפני שהותו של הנאשם מחוץ לישראל, לא יבוא הזמן ששהה מחוץ לישראל במנין התקופות האמורות בסעיפים 6 ו-11.
סמכות שפיטה בעבירות צבאיות
[תיקון: תשכ"ד]
13.
(א)
בית דין צבאי מוסמך לדון חייל שעשה מעשה המהווה עבירה צבאית, בין שעבר אותה במדינה ובין מחוצה לה; אין הוראה זו גורעת מסמכותו של כל בית משפט אחר במדינה לשפוט את החייל על אותו מעשה אם הוא מהווה עבירה לפי דין אחר.
(ב)
מי שחוק זה חל עליו על פי סעיף 8(2) לא יישפט בבית דין צבאי על עבירות אלה:
(1)
עבירה לפי סעיף 43(1) ו-(5) ולפי סעיף 45(1), (3) ו-(5);
(2)
עבירה לפי סעיפים 65, 67, 71, 95, 96, 98, 99, 129 ו-130;
(3)
עבירה לפי סעיפים 126, 127 ו-128 אלא אם נעברה העבירה במקום שבהחזקת הצבא.
(ג)
מי שחוק זה חל עליו על פי סעיף 8(2) הרי, נוסף לעבירות הצבאיות המנויות בסעיף קטן (ב), לא יישפט בבית דין צבאי בתקופה שאיננה תקופת לחימה גם על עבירות אלה:
(1)
עבירה לפי סעיפים 61, 92, 94, 100, 101, 102, 108(3), 128, ו-132;
(2)
עבירה לפי סעיף 49, אלא אם התכוון במעשה העבירה להפגין חוסר כבוד למפקד;
(3)
עבירה לפי סעיפים 109, 111, 112 ו-113 אלא אם הוזמן או בא לפני בית דין צבאי לרגל ענין שהגיע לידיעתו בקשר עם עבודתו בצבא.
(ד)
שר הבטחון רשאי לקבוע בתקנות עבירות נוספות שעליהן לא יתן את הדין מי שחוק זה חל עליו, לפי סעיף 8(2), הכל בתנאים ובסייגים שיקבע.
סמכות לשפוט חייל בעבירות שאינן צבאיות
14.
בית דין צבאי מוסמך לדון חייל, פרט למי שחוק זה חל עליו על פי סעיף 8(2) ו-(3), שעבר בין במדינה ובין מחוצה לה עבירה כל שהיא שאיננה עבירה צבאית, אולם אם היה היועץ המשפטי לממשלה סבור שהעבירה לא נעברה במסגרת הצבא או עקב השתייכותו של הנאשם לצבא, רשאי הוא בכל עת, עד להחלטה בדבר הרשעה או זיכוי (להלן – הכרעת הדין), לצוות כי דינו יתברר בבית משפט אחר.
סמכות לשפוט עובדים בצבא בעבירות שאינן צבאיות
15.
בית דין צבאי מוסמך לדון אדם שחוק זה חל עליו לפי סעיף 8(2) ו-(3) ושעבר, בין במדינה ובין מחוצה לה, במסגרת הצבא או עקב השתייכותו לצבא, עבירה כל שהיא שאיננה עבירה צבאית, אולם רשאי היועץ המשפטי לממשלה בכל עת עד להכרעת הדין לצוות, כי דינו של האדם יתברר בבית משפט אחר.
סמכות העמדה לדין בעבירת חוץ
[תיקון: תשנ"ד-2]
15א.
הגשת כתב אישום בעבירה שנעברה מחוץ למדינה אשר בית דין צבאי מוסמך לדון בה כאמור בסעיפים 13, 14 ו-15, אינה טעונה הסכמת היועץ המשפטי לממשלה.
דין מי שחוק זה חל עליו ואינו חייל
16.
מי שאינו חייל כהגדרתו בסעיף 1, וחוק זה חל עליו – יהיה דינו, לענין חוק זה, כדין חייל; וכל מקום שמדובר בחוק זה על חייל, גם אדם כאמור במשמע; והוא, כשאין הוראה אחרת.
|
|
|