אני כותב פה חפירה רצינית, לא יודע מה איתכם אני לפני הגיבוש חיפשתי את המאמר הכי מפרט שקיים אז בסה"כ אני מתאר לעצמי שיש אנשים שגם ירצו לקרוא את זה בצורה הכי מפורטת שיש.
עצות והסברים בסוגריים.
הגיבוש הוא גיבוש שונה מגיבושים שקראתי, נראה שהוא שודרג ונהיה קשה יותר.
היום הראשון:
אחרי נסיעה של 45 דקות ברכב עם חבר הגענו לתל השומר, באנו להיכנס לפרגולה א' אך התקיים שם טקס, במקום זאת המשכנו קצת ישר ונכנסנו דרך עמדה של ש"ג, ראינו התקהלות גדולה של ילדים על המדרגות, ישבנו שם וחכינו.
לאחר זמן מה הסתדרנו בתור בשביל להרשם אצל מדור סיירות ולקבל טופס שאלון עצמי.
מי שקיבל את השאלון מתיישב ומתחיל למלאות אותו (חשוב מאד למלא את זה בכתב קריא ובכנות מוחלטת), תוך כדי המילוי הגיע הרופא הראשי, הסביר שביום הראשון אפשר ליפול על רפואי ולקבל גיבוש שני, לעומת היום השני שכבר שם ברגע שקורה לכם משהו רפואי ונשרתם, הלך הסיכוי להיות צנחן.
וגם הגיעו שני בחורים אחרים עם טופס של יחידות מובחרות שבמידה ותנשרו/לא תתקבלו לצנחנים תנסו את מזלכם שם.
אלה היחידות המובחרות:
עוקץ (כפיר)
יהל"ם (הנדסה קרבית)
פלס"ר שיריון (שיריון)
מורן (תותחנים)
עכשיו תקראו טוב טוב את מה שאני כותב פה: זאת דרך של הצבא להשביח את החילות הפחות מבוקשות, במידה ונשרתם/נפלתם יש סיכוי גבוה מאד שתלכו לאחת החטיבות ואין זה אומר שתתקבלו לסיירת שלהם, זה אומר שנכנסתם לחיל ותצטרכו לעשות גיבוש בתוך החילות כדי להתקבל לסיירות ואם לא ניגשתם לגיבוש/נשרתם/לא התקבלתם, אתם נשארים בחיל! (הרי ברור שמי שרוצה צנחנים אלה האנשים שמעוניינים בשירות קרבי ואפילו יתאמצו בשביל זה, אז הם נחשבים איכותיים)
לאחר מכן, מגיע בחור אחד עם 10-8 סדירניקים מאחוריו, והוא מתחיל להקריא שמות, ברגע שקראו בשמכם אתם עומדים מאחרי הסדירניק שעומד בצד.
(הייתי בצוות 4 ביום הראשון) כשתעמדו שם בשורה יביאו לכם טופס רפואי קטן, עם הכתב הכי קטן בעולם, אני פשוט סימנתי "לא" בהכל וחתמתי, טיפשי ואל תלמדו מזה, זה חשוב מאד לנסות לקרוא, גם אם תשברו את הראש!
המפקדים הסדירניקים בהתחלה יהיו קשוחים, כל מילה שתצא להם מהפה תהיה בטון גבוה, אל תתרגשו, תכלס לא יכולים להשפיע לכם על הגיבוש, הם איתכם בשביל לדאוג לכם לשטויות שמסביב לגיבוש כמו אוכל, מדים וכו'.
הולכים אחרי המפקד הסדירניק בשני טורים, ומתחילים הטרטורים, הוא לקח אותנו לראות חובש, הולכים לראות חובש יושבים ומתייבשים וכשנכנסים פשוט מביאים להם את השאלון הרפואי מהבית+הטופס הרפואי הקטן שקיבלתם, הם בודקים לחץ דם (יצא לי 78 [יחסית גבוה]) חותמים לכם וטיפה יורדים עליכם, אל תתרגשו. אני באתי עם חולצה שכתוב סוף מסלול מרץ 01' גדוד 202 צפע של אחי הביכור, הם אמרו לי שאם המגבש יראה את זה, אני אוכל הרבה חול, ונראה לי שמשם הגיע הלחץ דם הגבוה חח.
יוצאים החוצה, המפקד שלנו לקח אותנו סתם למקום וישבנו במעגל, כל אחד סיפר על עצמו, תזרמו עם זה אל תתביישו, הכי כיף להכיר אנשים שהם במצב דומה לשלכם, לחוצים לא פחות, הרבה יותר קל להעביר חוויות כאלה עם אנשים אז תנו מאמץ. צחקנו בעיקר, אני אמרתי שאני מנס ציונה ואז המפקד אמר לי אתה מכיר משהי בשם קרן גדולה ממך בשנתיים בערך? מסתבר שהמפקד שלי זיין את השרמוטה של העיר, טוב לפחות היא עלתה בדרגה, משרמוטה בנס ציונה לשרמוטה חוצת ישראל.
אחרי זה הולכים לחתום על מדים, תהיו מוכנים עם ת"ז בחוץ.
מקבלים את המדים (תבדקו טוב טוב שיש לכם שם הכל [מימייה, חגורה, כובע, מכנס, חולצה]) ואם יש משהו שלא במידה שלכם, אל תתביישו לדבר עם הצוות לראות אם יש מישהו שירצה להתחלף, למזלי - הכל היה במידה שלי, ומקבלים אוהל. עצה ממני - תפסו מקום אמצעי באוהל, תהיו שותפים לכל הצחוקים שמעבירים בגיבוש, תהיו מרכזיים כמה שיותר, לזרום עם אנשים ולצחוק איתם, רק טוב יעשה לכם, סמכו עלי. אחרי שהשארתם באוהל את כל הציוד שלכם והמדים בתוך התיק, תתייבשו קצת, ואז תלכו לאכול. לכל המפונקים, האוכל הוא דיי סבבה, אני אכלתי רק קצת קוסקוס וקצת סלט כי אני רגיש בכל הנוגע לתזונה וספורט (מקיא בעת מאמץ פיזי), הבראור הוא היה 3 שעות אחרי האוכל (בערך ב3 וחצי יצאנו לבראור), אז תעשו את החישוב שלכם בעצמכם.אחרי האוכל, חזרנו לאוהלים, התייבשנו שם קצת, הלכנו לעשות מסדר מימייה, קחו את זה בסבבה, סה"כ 750 מ"ל זה בקטנה, יהיו לכם עוד כמה מסדרים כאלה, זה נורא חשוב, תשתו ואל תשפכו כלום, זה רק לטובתכם ואל תדפקו את האמינות של עצמכם. אצלי במסדרי מימייה אני סיימתי ראשון, ולקחתי את זה בסבבה, היו כאלה שרצו להקיא וממש בכו... המפקד שלי זרם איתנו ושתה איתנו מימייה, הוא תופס בשיא של הגיבושים (14 שניות לשתיית 750 מ"ל) מדדנו לו, ווואלה הכריש שתה הכל.
מסתדרים בשעה 3:15 ברחבה, בראור חבר'ה.
תקראו את זה טוב טוב:
כדי לחסוך לכם כאבי וניחושים, הבראור בגיבוש שלי היה אך ורק 2000, בלי שכיבות שמיכה ובלי כפיפות בטן, גם אני לפני הגיבוש שברתי את הראש אם יהיה לי או לא.
המפקד יאיים עליכם שאם אתם עוברים את ה10, אין לכם מה לחפש פה, 10 זה גבוה מאד, אצלי בבית הייתי עושה 8 וחצי.
מתיישבים ברחבה ומחולקים לצוותים (40 בכל צוות) אך ורק בשביל הבראור (צוות 2 מס' 71), לאחר מכן יוצאים החוצה דרך שער, צוות 1 כבר עבר חימום והיציאה בין הצוותים היא הפרש של 3 דקות.
קיבלנו חימום ע"י מד"סניקית בלונדינית קטונטנת כזאת, איך ריחמתי עליה, 40 חבר'ה בני 17, מסתכלים עליה מעבירה חימום ועושה פוזות מגרות, יש כאלה שזה יעזור לכם מבחינה מנטלית בכל ה2000 רק יחשבו עליה, אני אישית הייתי ממליץ להתמקד בריצת 2000 ולא בבחורה, לא נוח לרוץ עם זקפה חבר'ה.
הסתדרנו בהתחלה.
המפקד אומר 10 שניות ויצאתם. מחכים ואז הוא אומר 3... 2... 1... צא!
וכולם בראבק מטורף, פה חבר'ה חשוב שתתפסו מקום אמצעי מקדימה. אתם תאכלו הרבה מרפקים ומשיכות, אין מה לעשות, גם אתם תשחררו אבל במידת הצורך אל תהיו מניאקים, אחרי איזה 10 מטר שיצאנו מישהו נפל וכמעט נדרס, חחח אחרי זה ביררתי מה שלומו, אל תדאגו הוא סיים את הגיבוש. אחרי כמה מאות מטרים תשימו לב לשקי חול שחורים, בינתיים התעלמו מהם, אתם תעשו איתם הכרות יפה יפה יום למחרת אל דאגה. לכל אורך הדרך יש סדירניקים של צנחנים, בערך ב300 מטר וב600 מטר, הם צועקים לכם ומכניסים לכם ראבק, תסתכלו על המניאקים האלה, נעליים אדומות וכומתה אדומה, לא יודע מי איתכם אני כשראיתי אותם קיבלתי תמריץ רצח...
מגיעים לקצה מקבלים קישקוש אמנותי על היד וחוזרים.
בחזור אני רץ ולקראת ה300 מטר האחרונים אני קולט איזה שלושה אנשים דיי שמנים, הולכים, עקפתי אותם בריצה, פתאום שניים מהם פתחו ספרינט ועקפו אותי, דיי ביאס אותי, אבל לאחר הריצה התברר שהם בכלל מהצוות הראשון (הייתי ביתרון של 3 דקות עליהם).
הערות חשובות:
זאת ריצת 2000, אבל זה לא 2000 מטר, אני מבטיח לכם, לא רק שזה מרגיש הרבה יותר, המון סדירניקים שבבסיס אמרו את זה, ומעבר לזה, יש בחור שהייתי מתייעץ איתו המון לקראת הגיבוש שהוא בפלנ"ט צנחנים ואמר לי שזה 2000 ולא להלחץ, אז קחו בחשבון. אני בטוח גם הדרישה של ה10 דקות ומטה היא לא נכונה, היא סתם בשביל להלחיץ, המון חבר'ה מהצוות שלי שלקחו סטופר - הוסיפו לעצמם דקה. המסלול מעבר לזה שהוא ארוך יותר הוא גם קשה מאד, יש לו עליות וירידות, חולות וצמחים באופן רנדומלי, זאת אומרת אם אתם רצים בצד הימני של המסלול פתאום יהיה לכם המון חול או פתאום יהיה לכם צמחים וכנ"ל לגבי כל המסלול,וחבר'ה, אסור להשבר! לא נשברים! לא יקרה לכם כלום אם תתנו את הראבק של החיים שלכם במשך 7-10 דקות! והכי חשוב שתגיעו לקצה תצעקו את המס' שלכם בכל הכח כדי שיעצרו לכם את הסטופר.
כשתחזרו תעשו מתיחות, תדאגו לעצמכם, למרות שכל איברי הגוף צועקים תזרוק את עצמך על הרצפה ופשוט תנוח, תעשו את זה, כי מחר תצטרכו את השרירים שלכם במיטבם, ותשתו כמו שצריך. כשהלכתי לשתות ראיתי מישהו יושב ופתאום הקיא את הנשמה שלו, חבר'ה במצבים כאלה לא בשביל הגיבוש ולא בשביל שום דבר אחר, תנו יד אל תהיו שמוקים, תנו טפיחה בשכם ותגידו משהו מנחם לא יקרה לכם כלום... אני הצלחתי להזדהות איתו כי אני אחד שמקיא מכל מאמץ גופני (משומה לא הקאתי כל הגיבוש, כנראה תיכנון נכון של אוכל).
המפקד אמר לנו להתייצב בשעה מסוימת ברחבה בשביל "מסדר דמעות" (נפרדים לשלום מכל אלה שנכלשו ב2000).
בינתיים הולכים לאוהלים וסתם מעבירים את הזמן, המפקד נכנס והתחיל לעודד אותנו ולצחוק איתנו.
אחרי זה מתייצבים בשעה שביקש המפקד, והתיישבו כל ילדי הגיבוש ברחבה. פתאום בשקט בא המפקד של הצוות שלי אומר לנו "יש פה מישהו שהוא מספר מתחת ל55?" כולנו שתקנו, אף אחד לא היה... ואז הוא שואל שוב "יש פה מישהו שהוא מספר מעל ל95?" כולנו שוב שותקים. פתאום הוא לובש חיוך הוא אומר, "כולכם עברתם! אבל שקט אסור שידעו שאמרתי!" תכלס הוא שחרר לי את כל המתח, עוד שניה הדבקתי לו צרפתית...
הגיע המפקד של הגיבוש והתחיל להקריא שמות.. זוכרים את השמנים שהלכו ועקפתי אותם ואז הפליצו עלי בספרינט? שלושתם עפו.
אני לא מסכים עם הדרך שהם מנפים ילדים, זה משפיל לשמוע את השם שלך בין ה150 ילדים, יכולים להגיד למפקדי הצוות והמפקדי צוות פשוט ילכו לאוהלים ויגידו את השמות או יסדרו את הצוות בח' ויקראו את השמות, אפשר שלא כך. בסה"כ - הופרשו 25 ילד פחות או יותר.
(לאחר מכן החזירו איזה חצי שזה היה גבולי אצלהם, כמו הבחור שנפל בתחילת ה2000 אצלי, הוא פספס שניה וריחמו עליו בגלל שהוא נפל).
חזרנו לאוהלים, התייבשנו קצת והלכנו לארוחת ערב.
בארוחת ערב הפצצתי, בלסתי, הייתי גמור מרעב... אכלתי המבורגר, שניצל, קוסקוס, סלט, תפו"א... קיצור טרפתי, לא חששתי מכלום כי אני יודע שרק למחרת יש קטע פיזי.
חזרנו לאוהלים, ביקשו מאיתנו להתייצב בשעה מסוימת ברחבה... חחח המפקד שלנו השאיר למישהו את המס' שלו ואמר לו בשעה מסוימת להעיר אותו חחח סטלן רצח... בקיצור בינתיים ראיתי שכמה ילדים מהצוות שלנו הביאו את הציוד שלנו לקראת הגיבוש: אלונקה, 5 תד"לים (תיקים עם שק חול בפנים), שני ג'ריקנים וחבלים.
התייצבנו ברחבה, ונאמר לנו שמצוותים אותנו מחדש לצוותים חדשים.
הכי התבאסתי בעולם, היה לי את הצוות הכי מצחיק שיש לא מכירים בקושי יום ועושים הכי צחוקים בארץ...
השתבצתי לצוות 2 מס' 19, מקבלים כתפיות עם המס' שלכם, כן - אותן כתפיות שהמגבשים יראו אם תעשו משהו טוב, או משהו רע. שימו את זה בכתף שמאל ותבדקו טוב טוב שזה יושב טוב וקריא.
לקחנו את הציוד לאוהל החדש עם הצוות החדש.
(נשלחו לאוהל בשעה 18:30 ואמרו לנו שבשעה 4:00 בבוקר מתעוררים)
קיבלנו אוהל עם חשמל+בית מנורה+מנורה, זהו שילוב נדיר, עוד תבינו כמה... חבר'ה אני ממליץ לכם להכיר את האנשים, אל תתביישו, אלה אנשים שלחוצים לא פחות מכם והם אלה שיעברו איתכם את הגיבוש למחרת, אז יהיה נחמד אם תכירו אותם, אפילו יעזור לכם.
יזמתי כמה שיחות עם אנשים, שאלתי כל אחד מאיפה הם, צחקנו וכו', ויאללה מכבים את האור ומנסים לישון.
איך אני ממליץ לכם להתלבש לקראת השינה? הולך להיות לכם קר רצח, אני ממליץ תלבשו את המדים, מתחת למכנס ולחגורה תכניסו את החולצה כדי שלא יכנס אוויר קר, תחליפו גרביים, תשימו עליכם גם מכנס ארוך על המכנס וחולצה ארוכה על החולצה. ואם נשארו לכם בגדים, תכניסו את הכל לתוך חולצה אחת ותעשו מזה כרית.
בנוגע לשמיכת סקביאס, כל עוד אתם מכוסים מכף רק ועד ראש ולא יהיה מגיע של עור בשמיכה, תתכסו.
לי אישית קשה לישון בד"כ, במיוחד כשיש למחרת משהו שמלחיץ אותי זה עוד יותר קשה. סבלתי כל הלילה מבחילות והרגשתי שיש לי חום, איכשהו.. הצלחתי לישון.

היום השני:

התעוררנו ב3 וחצי, כל האוהל היה ער... מישהו מסכן אחד איבד את הכובע שלו, חבר'ה במצב כזה אל תהיו מניאקים, תעזרו לבחור... הכי באסה לאבד דבר כזה, זה פאק באחריות.
ב4 המפקד הגיע, והתחיל לתת פקודות של לסדר את האוהל, את המיטות להביא את הציוד של הגיבוש והציוד האישי ועוד...
לאחר כל הסיפור הזה, לקחנו את את הציוד לרחבה, את הציוד האישי זרקנו באיזה פינה ברחבה. עמדנו בח' כשבאמצע הציוד לגיבוש.
בא חובש, דחף לכל אחד מדחום לפה, אני הייתי פה הכי לחוץ בעולם, כל הלילה הרגשתי שאני בוער מחום, פתאום אני קולט לכל אחד מהילדים מהגיבוש יש חום 33-34 אל תלחצו, זה בגלל הקור. רק אני עם חום 36.6 חחחח כי הייתי מספיק אמיץ לישון עם מדים וסקביאס (היינו הגיבוש הראשון, תיארתי לעצמי שהיא עוד לא עברה את כל הזועות).
ואז אמרו לנו זמן מוקצב שצריך לשתות בו תה ולקחת פרוסת שוקולד.
התה למעשה הוא לא תה, הוא סוכר עם קצת תמצית... היה לי הכי קשה בארץ לשתות את זה כ"כ מתוק, זה היה מובן, סוכר יספק לכם את האנרגיה הדרושה לכם לגיבוש. לא אכלתי מהפרוסות כי לא רציתי להקיא אבל שתיתי שני תה.
ואז הגיע אלינו מישהו עם חולצה אדומה (כל המגבשים עם חולצה אדומה), עם זיפים, נראה מלחיץ.. זהו המגבש שלנו, הבנאדם שיקרע לנו את התחת בשעות הקרובות, מילואימניק של צנחנים.
הסביר את החוקים שלו:
1. חוץ מלנשום, אנחנו מבקשים רשות לכל דבר.
2. האלונקה - הדבר הכי חשוב בכל הגיבוש, אלונקה לעולם לא תהיה מאחור.
3. כשרואים שלא עומדים במשהו, מבקשים הארכת זמן.

הוא הסביר שמבחינתו, כולנו לא מעניינים אותו, מי שמעניין אותו זה 3-4 ילדים, אלה שיהיו הכי טובים.

הוא הסביר איך מרימים אלונקה וכו'.
הרמתי את האלונקה ואז הוא אמר, כל הציוד עלינו, בואו אחרי.
מי שהיה איתי באלונקה לא יודע מה חשבו, החליטו שהם מורידים את האלונקה והולכים אחריו.. תיארתי לעצמי שהוא אמר משהו שהם שמעו, ואני לא שמעתי, אז זרמתי עם העניין. תוך כדי כל הדרך אמרתי למישהו שהרים איתי את האלונקה 'רגע מה עם האלונקה?! הוא יזיין אותנו!!'
יצאו מהשער לכיוון המסלול של הבראור... כולנו הסתדרנו בח' וצעקנו מספרי ברזל.
אני קולט את העיניים של המגבש רצות בין כולם ופתאום הוא צועק "איפה האלונקה?!!?' אמרנו 'ברחבה המפקד' והוא התחיל לרדת לנו על החיים, הוא אמר 4 ילדים שילכו להביא, כל השאר מחכים במצב 2. בזמן שהם רצים להביא את האלונקה אני במצב 2 יורד ועולה.
חימם אותנו קצת והלכנו לספרינטים.

ספרינטים - יש לנו קו לבן על המסלול ספרינטים, בקצה שלו יש שק, חובה להקיף את השק ולא לקפוץ מעליו ולא לחזור לפניו. תפקידו על זה - יש שם מגבשים שרושמים.
הוא אומר אני מקציב לכם 45 שניות, הקפתם פעמיים וחזרתם.
עשינו את זה, הוא שואל 'הצלחתם לעמוד בזמן?' כולנו צועקים 'לא המפקד!'
ככה מריץ אותנו עוד איזה פעמיים, ואז במקום הפסקה בין ספרינט לספרינט, וחוטפים על הראש ממנו בזמן ההפסקה, אנחנו מרימים שקים מעל הראש, מי שמגיע ואין לו שק, אז פקל (תד"ל/ג'ריקן) ומי שאין לו לא שק ולא פקל, במצב שתיים מפמפם. כל זה תוך שהוא מזכיר לנו שהאחרונים לא מעניינים והם מעכבים ורק הראשונים מעניינים וכו'. עשינו בערך 40 ספרינטים.

זחילות - מגיעים למקום עם סרטים, צריך לעבור מתחת לסרטים.
עניין של ראבק נטו.
אני אישית טוב בזחילות, אבל שם הייתי בין האחרונים, למה הייתי בין האחרונים? כי היית לי מימייה מזדיינת תלויה לי בחגורה מקדימה ובזחילות כל הזמן הייתי צריך להוציא אותי מהביצים שלי, אז תלמדו מהטעות שלי, שימו אותה בחגורה מאחורה. המפקד לא נתן לי רישות לשים אותה מאחורה כשביקשתי.

אלונקה סוציומטרית - ספרינט עד השק מקיפים וספרינט חזרה, ה4 הראשונים לוקחים אלונקה.

תרגיל חשיבה - יש לכם שטח לעבור, לרשותכם רק בול עץ ארוך, צמיג וחבית, תנסו להתבלט ולתת דיעות ולהקשיב לאחר, קיצור תראו נוכחות.

דיון בנושא ניסויים בבעלי חיים - שוב פעם, תהיו מורגשים תגידו דברים שנראים לכם בצורה הכי חכמה שיש, אני אישית אמרתי בעד, בעד הרעיון של ניסויים בבעלי חיים, אמרתי את זה בצורה שחינו חשובים מאשר של של עכבר, בצורה כזאת נסיתי לכוון כך שיבינו המגבשים שעדיפות חיי החברים שלי היא העליונה ביותר.

מתלה שזיפים - מתח, לא משהו קשה בכלל, אסביר את זה:
המפקד אומר מספרים, כל שניה זה מספר. הוא מתחיל מ1 עד 10 ומיד אחרי אומר מ10 עד 1. זאת אומרת שאם אני עליתי בספירה הראשונה למתח ב1, אני נשאר עד שהוא אומר שוב את 1 בספירה השניה, יוצא שאני נשאר על המתח 20 שניות שזה הזמן הכי ארוך שניתן בתרגיל.
4 פעמים ככה עשינו, כל הפעמים עשיתי מ1 עד 1 חוץ מהפעם האחרונה שעשיתי מ3 עד 3. יחסית, תרגיל קל.

מסעון כזה - יש עליה קשה רצח, חורשים אותה בסביבות ה10 פעמים, מי שתופס את האלונקה חורש אותה, וכולם תומכים. האלונקה תמיד תמיד ראשונה. היו לי חבר'ה אגואיסטים הם הצליחו לתפוס את האלונקה ולא שיחררו ממנה, לא משנה כמה שאנחנו לא עומדים בזמנים העיקר שיהיו רשומים.

משימת חשיבה - לבנות מכל הציוד שיש לנו מגדל בגובה 2 מטר ו52 סנטימטר, פה הכי בלטתי שיש לדעתי... לקחתי פיקוד רציני על המשימה, הצעתי שהבסיס יהיה מהג'ריקנים, כי הרי שהם הדבר הכי קשיח שיש לנו, בניגוד לתדלים לדוגמא שאם נעמיד עליהם את האלונקה הם לא יהיו יציבים מספיק כדי שהיא תעמוד. היה חוק שאסור לבני אדם להיות חלק מגדל, אבל הצעתי שנוריד את הבגדים ונציב בראש המגדל. שזה דבר ללא משקל וקל לעיצוב וכך היינו מדויקים, החבר'ה דחו את הרעיון כי חשבו שמדובר רק בציוד של (ג'ריקנים אלונקה ותדלים), בסוף התברר מהמפקד המגבש שהיה מותר. גם פה נכשלנו.

המפקד ניסע לעשות פה משהו עם, שאנחנו עוצמים עיניים ומנסים למצוא את המקומות שלנו על פי המספרים שלנו, חחח הוא ירד מהרעיון...

מסע - המגבש פשוט רץ/הולך וברגע שהוא תופס פער מאיתנו הוא מרים את היד ויש לנו 10 שניות להדביק אותו, ואנחנו עם כל הציוד אחריו. לא משהו קשה בכלל.. רק עיצבנו אותי החבר'ה שתפסו את האלונקה שהרי אמורים להיות ראשונים בטור, היו כ"כ אגואיסטים שלא הצלחנו להדביק את המפקד והם לא ביקשו חילוף כי כולם יודעים שכמה שיותר תהיה מתחת לאלונקה יותר טוב, אבל זה כבר לא התחשב בכלל בקבוצה, מצידם שכולנו נתעכב ונקבל על הראש מהמפקד העיקר שהם מתחת לאלונקה.

וזהו, חוזרים חזרה לבסיס.
המגבש שובר דיסטאנס אומר סליחה שםא מישהו נפגע וכו'... סה"כ בחור טוב.
בא חובש מטפל לנו בפצעים מהזחילות וזהו לגיבוש הפיזי.
הולכים להחזיר את המדים, מתקלחים (לא התקלחתי גם לא ממליץ לכם, כמות השתן שראיתי שהשתינו במקלחות, כבר עדיף לכם בכלל לא לחשוב על להתקלח)
לוקחים שוקו ופרוסה עם גבינה צהובה ויאללה לראיון.
מתייבשים לקראת הראיון אבל בקטנה, מתחילים להגיע המראיינים וקוראים לאנשים מסויימים. לא חכיתי יותר מחצי שעה פחות או יותר וקראו לי..
יוצאים החוצה מחכים גם שם קצת עד שמראיינים יקראו לך והולכים.

השאלות שהם שואלים זה לפי הטופס שבשאלון אישי בתחילת הגיבוש לכן חשוב שתענו בכנות גם בטופס וגם בראיון.
שואלים למה דווקא צנחנים, אם אני יודע איזה פעילות צנחנים עושים, סיטואציות שלדוגמא החברים יוצאים למועדון ואתה וחברה שלך רוצים הלצטרף אבל פתאום החברה שלך אחרי שהיא מוכנה לגמרי, לא יכולה להיכנס למועדון אז מה תעשה, תלך עם החברה או עם החברים ומצבים כאלה, אני עניתי פה שאני אצא עם החברים ובאמצע ככה אחתוך לחברה, זה מה שתכלס הייתי עושה, אני יודע שהם היו רוצים לשמוע ממני שאני אלך לחברים בכל מחיר אבל הייתי כנה. ועוד כמה שאלות כמו תחביבים, הקשר במשפחה, מה ההורים עושים, איפה האחים שלי היו, מה גרם לי לרצות צנחנים ואם נניח יוצע לי להיות מדריך צניחה ולא צנחן, ועוד...

וזהו, הביתה! 30 יום אחרי נקבל תשובות (נעדכן אותכם )

אגב - לא נשר ולא נפל לי אף אחד משום צוות שהייתי, לא מהצוות ביום הראשון ולא מהצוות ביום השני, כולם היו שפיצים תותחים!

אפשר לשאול פה כל שאלה אני מבטיח לנסות לענות

המאמר שלי התפרסם קודם באתר יחידה.

תודה רבה על ההשקעה, אוסיף את המאמר לאשכול הגיבושים שלנו

תודה רבה.

תודה רבה גם אני מנס ציונה אגב וגם אני בצנחנים (:

נו, אז למה אתה לא שואל מי זאת הבחורה הנותנת?

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

ציטוט:

במקור נכתב על ידי shruki נו, אז למה אתה לא שואל מי זאת הבחורה הנותנת?

אולי כי הוא לא צריך לשאול?