15-02-2010, 10:43
|
|
|
חבר מתאריך: 27.02.08
הודעות: 1,137
|
|
כן אבל (2)
ברור, יש עוד מלא דוגמאות. למשל, כנף ה-F-86 סייבר היא, בשינויים מינוריים, הכנף של המסרשמיט-262. שלא לדבר על ורנר פון-בראון ואנשיו. ומצד שני, על כל פרויקט שהקדים את זמנו ואומץ אחרי המלחמה על ידי המעצמות, יש לפחות שניים מוזרים וחסרי סיכוי. הדאון המיירט BV40 ומטוס הסיור הא-סימטרי BV141 של בלום-אונד-פוס (מספנות ותיקות שבכיאוס הפוליטי של גרמניה הנאצית לא נמצא מישהו שיאמר להן להמשיך ולהתמקד בבניית אוניות וצוללות). המסרשמיט 210-410 שגם אחרי מאמצי פיתוח יקרים וממושכים לא סיפקו את הסחורה. ה-TA-154 שהיה אמור להיות חיקוי למוסקיטו, רק בלי טכניקות הבנייה המתוחכמות של המוסקיטו. ההיינקל HE-177, פרויקט ששתה תקציבים והותיר את גרמניה ללא מפציץ אסטרטגי במשך כל המלחמה.
וגם בדגמים המוצלחים, כמה טיסות ניסוי הסתיימו בהתפרקות באוויר, פרי בנייה מרושלת ורצון לרוץ קדימה עם המיזם, שמא המתחרים יקסימו במקרה את גרינג או מילך ויזכו במכרז? אני חושב שאומנם האקלים המטורף ברייך השלישי נתן ביטוי להברקות - אבל גם נתן ביטוי ללא מעט שטויות מבזבזות משאבים, והביא לכך שהיה בלתי נמנע שמההברקות האלה ייהנו היריבים.
אגב, רוב התצורות המקדימות את זמנן של הגרמנים - היו קיימות על הנייר וכאבות טיפוס אצל האמריקנים. ב-1940, לנוכח ההבנה שהביצועים של מטוסי הבוכנה הקונבנציונליים קרובים למיצוי, צבא ארה"ב (חיל האוויר עדיין לא היה קיים) הזמין את היצרנים השונים להשתתף במכרז שהגדרתו, במילים פשוטות, היתה: "יאללה, תתפרעו". התוצאה היתה XP-54, XP-55 ו-XP-56 - קנארד, כנף טסה, מדחף בתצורת "פושר" - כל חבילת ההברקות שמאוחר יותר גם צצה אצל הנאצים. אחרי בחינה קצרה, הצבא הגיעה למסקנה שנכון יותר להמשיך לייצר בכמויות ענק מטוסים קונבנציונליים, במקום לשפוך כסף על ספקולציות.
|