האשכול הקודם בו עסקתי, על לֶחָ"י, אברהם שטרן, והרציחות ב"בית יאיר" (אשר נכון לעכשיו מנוחתו כבוד בעמוד הבא של הפורום, ולכך המתנתי), כלל בתוכו נושאים רבים. בחלק מהם נראה שהדיון נסתיים והמסקנה פחות או יותר ברורה, בעוד האחרים נותרו פתוחים, אם משום שלא הספקתי להעלות את החומר השייך להם, אם משום שאני בעצמי מסופק בכיוון שיש להמשיך בו. בכוונתי עוד לשוב עליהם.

מפני כמה סיבות, ינסה האשכול הנוכחי להתמקד בנושא אחד, אף כי ייבנה על כמה מן הנושאים שלכאורה כבר לובנו בקודמו. הוא יהיה מורכב מהשאלות הבאות:

עד כמה השפיע רצח שטרן על צמיחת הלח"י?

עד כמה שיער א"ש מראש שכך יהיה?

עד כמה צפה את הרצח?

האם בכלל איים – קודם הרצחו כמובן – עם אירגונו המצומצם על האימפריה הבריטית?

אם לא, מה היה המניע לרצח?

וגם: האם בפרסומי הלח"י מודגש המניע הזה?

ישנן עוד כמה שאלות מתבקשות, אך לעת עתה די באלו.

מטבע הדברים, כדי להגיע למסקנות יש צורך בהעלאת כמה שיותר חומר, ממקורות שונים ומגוונים. כך ניסיתי אמנם לעשות באשכול הקודם, שכאשר מצאתי חומר ממקור כלשהו, הזרזדתי להעלותו, ולא נמנעתי מלהעלות שוב חומר דומה ממקור שונה, שכן ברוב הפעמים ניתן להבחין בשינויים תוכניים בין המקורות. היות והעלאת החומר בצורה שכזו נראית כ"הצפה", אסמוך הפעם על המעיינים לראות בעצמם את המקורות שכבר העליתי, ולחילופין, לסלוח לי על שבהמשך לא ארבה לגבות את העובדות בכל המקורות ובפירוט.

כדי "לפתוח" את הנושא, אסתפק כאן בציטוט קצר (שכבר הופיע בהודעה באשכול הקודם) מפיו של אחד המעורבים בפרשה:

מספר הסמל דיי: "נשק לא מצאנו באותו מקום ומן הסתם היה שטרן יוצא זכאי מחוסר הוכחות במשפט פלילי, או שהיה נעצר במחנה עצורים ובורח משם עד מהרה. אני מסכים בהחלט לגירסה שהפתרון לבעיית שטרן וארגונו באותם הימים היה בהריגתו במקום. ידענו ככלות הכל ששטרן היה אחראי להריגתם של גולדמן ושיף".

ועוד משהו. באשכול הקודם הירבתי בהעלאת תמונות שונות, שמצאתים קשורות לנושא הנידון. הדבר הכביד (תרתי משמע) על האשכול. בנוסף וכחלק מזה, העליתי למקום אחד מספר רב של תמונות דיוקן של א"ש (ברשותי עוד כמה שטרם העליתי). אכן, ברשת לא נמצאו בעמוד אחד אוסף תמונות כאלו, אך לא את החסרון הזה באתי להשלים, אלא:

בכוונתי, בהמשך (לא באשכול הנוכחי), לשוב ולבחון את הגרסאות השונות על האופן בו התגלה מחבואו של א"ש, ולהוסיף עליהן גם תיאוריה משלי. אוסף התמונות הללו קשור בעקיפין לתיאוריה זו. באשכול זה אשתדל להימנע מצירוף תמונות, אך מאחר ופטור בלא כלום אי אפשר, אסתפק לפחות בידיעה פותחת זו בצירוף תמונה אחת, די ברורה, שאמנם הופיעה (יותר מפעם אחת) באשכול הקודם, אך לא בבהירות שכזו. כמדומני שאף לא תמצאוה – בבהירות שכזו – בפירסומי הלח"י. ולא בכדי. אף תמונות נוספות מאותו מקור נעדרות, כנראה שלא במקרה, מפירסומים אלו (להוציא תמונה אחת שנדפסה לראשונה באותו מקור, ואכן נעשה בה שימוש בפירסומי הלח"י).

אכן, מיוחדת תמונה זו לתיאוריה שתובא כאמור רק בהמשך.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שמואל'ק עד כמה צפה את הרצח?

מספרו 'סיכומו של דבר' (ספר זכרונותיו, נדפס ב-94'). ההדגשות שלי:

למרות הקרבה בין יאיר וביני, לא הרבינו להפגש. בראש ובראשונה, מפני שפעלנו במחתרת וכל פגישה היתה כרוכה בסיכון מסוים ...
פגישה אחת, סמוך למעצרי הראשון בידי הבריטים, נותרה חקוקה בזכרוני ... יאיר דיבר בקול נמוך, בלחש, אך מלותיו היו ברורות, בהירות וקשות ... הזכיר את האפשרות שהוא עצמו ייעצר באחד הימים. הוא היה בטוח, כך אמר לי, שהמעצר הזה לא יהיה ממושך – מפני שהבריטים יירו בו וירצחוהו בו במקום. הוא דיבר על כך בקור-רוח גמור, בלי שמץ של רגשנות, ובלי שום פחד מפני החזות הזאת. הוא הסביר לי שרציחתו תביא למחתרת הרבה מצדדים ולוחמים, והוסיף אזהרה: כשיקרה הדבר הזה נצטרך להימנע ממעשי נקם ולהתמקד בהעמקת המחתרת, בייעול פעילותה ובהמשך המלחמה הבלתי-מתפשרת נגד השלטון הזר.
הדברים נאמרו בביטחון מלא. יכולתי לדמות לעצמי שיאיר מספר לי על מעשה שכבר היה. לרגע נזכרתי גם בעלילות שמשון בספר שופטים, שהגדיל להפיל חללים במותו יותר מאשר בחייו. היה קשה להתווכח אתו. הצעתי שנארגן בשבילו כמה דירות-מחבוא בטוחות, אבל הוא לא השתכנע. נפרדתי ממנו באותו לילה בלב כבד. עם זאת הייתי חדור רצון נחוש למנוע מהאיש שכה הערצתי את התגשמות הקץ שתיאר באוזני.

שמיר אינו מנסה להסביר לקורא מדוע היה א"ש משוכנע שברגע שיפול בידי הבריטים הם ירצחוהו בו במקום (טוף, הוא גם אינו מפרט על "הקירבה" – אותה הזכיר בתחילת הקטע המצוטט – שהייתה בין א"ש ובינו).

מישהו יודע את התשובה לשאלה זו?

מחר תתקיים אזכרה במלאות חיי"ם שנה לנפילת "המנהיג והמפקד" (מקור; השערה).
כה לחי (השערה).

תמונות משנה שעברה, ומהשנה?

באתר ה"משודרג" (lehi.org.il - שבגוגל הוא רשום כאתר המסקר את פעילות התנועה הליברלית ציונית ואנשיה) עדיין חסרות העדויות המצולמות. מעניין למה.

אפרופו, אתרם של הסבוראים ירד מהרשת לפני זמן רב. חבל. השנים עושות את שלהן. נאחל להם כל טוב ובריאות.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://img2.tapuz.co.il/communafiles/4418617.jpg]

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שמואל'ק אזכרה ... תמונות משנה שעברה, ומהשנה?

תמונות מהשנה כנראה עדיין לא הועלו לרשת, ואסתפק כעת בתיאור שכתב שלשום קלמן ליבסקינד במעריב:

יאיר שטרן במקום יונה וולך

אתמול אחה"צ לקחתי את ילדיי לטקס האזכרה במלאות 68 שנים להירצחו של מפקד הלח"י, אברהם שטרן יאיר. בעיתון 'הארץ' ממליצים אמנם בזמן האחרון שלא להטריד יתר על המידה את הדור הצעיר בגבורתם של מי שמסרו נפשם למען המולדת, אבל אני בחרתי לשם כך אפילו לשחרר את הקטנים לפני תום הזמן החוקי של הלימודים. נדמה לי שלפעמים יש בחוויות מהסוג הזה השלמה נחוצה ומתבקשת לתכנית הלימודים הרשמית. כמה הזדמנויות עוד יהיו לילדים שלי לעמוד לצידם של הלוחמים האמיצים שעוד נותרו עימנו, שעונים על מקלותיהם, נעורים לחיים כשהם שרים עם הקהל כולו "חיילים אלמונים...רצוננו להיות לעולם בני חורין"? בכניסה לרחוב הקטן בנחלת יצחק אפשר היה לחשוב שמדובר בלווייה של חייל שנהרג רק הבוקר. מאות אנשים זרמו בדרך אל בית העלמין. מכיוון שרובם המכריע לא זכו להכיר את האיש, הופך הטקס הזה משנה לשנה לאירוע חינוכי בעיקרו. דווקא משום כך מרנין לראות את מעגל הנוכחים ההולך ומתרחב. חיילים, צעירים חובשי כיפות סרוגות וזקני הלח"י. איזה חיבור נפלא. בחוץ, עם תום האזכרה, שמעתי כמה חבר'ה סביב גיל העשרים, שהרהיבו עוז וניגשו אל כמה מלוחמי חרות ישראל וביקשו לדבר, לשמוע סיפור, לשאול כמה שאלות. כשדן כנר וגאולה כהן הקריאו משיריו של יאיר המשורר חשבתי על שתי פרשיות מתחום החינוך שהתרגשו עלינו בשבוע האחרון. קודם היה זה מנהל הגימנסיה הרצליה שסרב להכניס לבית ספרו קציני צה"ל. אחר כך הסבירו לנו כמה "תרבותניקים" שבלי שירי הזימה של יונה וולך הילדים שלנו לא יגדלו כמו שצריך. טוב היה עושה שר החינוך, גדעון סער, שעמד ליד הקבר, לו היה מזמין את תלמידיו של בית הספר היוקרתי לאזכרה ובמקביל עורך לילדי ישראל הכרות עם כמה משיריו של יאיר, על חשבון כמה מאברי המין של יונה וולך. הילדים היו לומדים אז, שניים במחיר אחד, גם שירה נפלאה וגם אהבת מולדת שקשה למצוא כמוה.

מי שמבין מה אנחנו מחפשים בפיסת האדמה הזו יודע שבית ספר שסגור בפני מפקדי צבא ההגנה לישראל הוא בית ספר שיש לו בעיה קשה של ערכים.

לפיכך, אני מקדיש למנהל הגימנסיה הרצליה, ד"ר זאב דגני, את הבית הזה משירו של יאיר, אודות השילוב הארץ ישראלי הבלתי ניתן לניתוק בין השירה והחינוך מזה, והמלחמה על המולדת מזה. בין חדר המורים לחדר המלחמה. ספרא וסיפא.

כן, גם אני חייל ומשורר!
היום אכתוב בעט - מחר אכתוב בחרב
היום אכתוב בדיו - מחר אכתוב בדם
היום - על הנייר, מחר - על גו אדם
שמים נתנו הספר והחרב.
גורל חרץ: חייל ומשורר.

אמש הוסיף וכתב שם אראל סג"ל:

בשעת בוקר בכ"ה בשבט תש"ב, 12 בפברואר 1942, השבוע לפני 68 שנה, פשטה הבולשת הבריטית על דירה ברחוב מזרחי 8, שכונת פלורנטין, דרום תל אביב. מקום המסתור של יאיר, אברהם שטרן, מחולל תנועת לוחמי חירות ישראל. השוטרים הסיטו את הווילון [לפרט זה אין כל בסיס] בארון ומצאו את יאיר. חייל בלי מדים, יחף [לא נכון. א"ש נעל נעלי בית כחולות] בגופייה [לא נכון. א"ש היה לבוש]. הפחד זחל בגרונו אך הוא לא ביקש על חייו. אפוף אימת סוף, פיו יבש, לשונו סדוקה, פניו חיוורות, אך הוא אינו מתרפס בפני אויבו. את ידיו כבלו באזיקים וכך המתין לקץ. בודד, נרדף ומנודה, נרצח "יאיר".

על ימיו האחרונים כתב נתן ילין-מור [בספרו, עמ' 19], מי שלאחר מותו הפך לאחד ממנהיגי הלח"י: "תל אביב הגדולה, עיר ואם בישראל, נהפכה למחנה אויב. לא היה בית אחד בכרך שעל דלתו יוכל יאיר להקיש ולבקש מחסה מרודפיו. לא היה איש בת"א ובנותיה, שיאות להלין אותו אפילו ללילה אחד, שיציע לו כוס מים ופת לחם...[הנקודות כסימן להשמטה, מיותרות. אין כאן השמטה] הרוב הגדול הוסת... [כאן השמיט סג"ל, ואיני יודע למה: "עד כי מוסר היה ללא היסוס את יאיר למבקשי נפשו.] אחרים רעדו כעלה נידף".

על ראשו הוכרז פרס בסך 1,000 לא"י. הסטודנט המצטיין ללימודים קלאסיים, המשורר יפה התואר, הוא עתה שנוא ורדוף. שמו נודע לשמצה כמעט בפי כל. תמונתו מתנוססת על לוחות מודעות ובעיתונות העברית. כחיה ניצודה הוא מדלג, מתחמק בין פח למוקש, הבולשת אחריו, גם הש"י - שירות הידיעות של ה"הגנה". רעל נשפך בגנותו על דפי העיתונים, מנודה ומגונה. "גיס חמישי" זועקת כותרת, ואחרת עונה "מנהיג כנופיה". חייו היו למשיסה. שנים קודם לכן כתב ועתה חש את הדברים על בשרו: "אלוה, רחץ בדמנו צואת לשונם הנואפת: המורד - מטורף, וגואל דם עברי - עבריין!".

לאילו תעצומות גוף ונפש נזקק מהפכן עברי נרדף? ודאי לא כוחות היונקים ממקסם שווא של רגש מצועצע ומאלחש היגיון או קיטש מלודרמטי, אלא תעצומות הנובעות מבהירות ההכרה והתבונה. כוח עמידה שנבע לא מרומנטיקה זולה והיסטרית, מפכפוך ערגת מוות, אלא מאמונה הצרובה בליבת ההוויה היהודית וכי הגיעה שעת הגאולה. שעת המרד בגורל הסביל, בזמן שמחוץ לזמן.

והנה מפרק חיים קצר עד כדי כאב, לא פסיק היסטורי, מהדהדת אחת הדמויות המרתקות בתולדות עם ישראל של הזמן החדש, אייקון כמו קדמוני, מיתי בחייו ובמותו. אישיות מורכבת, רבגונית, ענפה, רבת רבדים. משורר ומלומד, מהפכן ולוחם. אתאיסט שהיה למאמין, מורד בחליפה, נאמן לאמת עד מוות. אפשר שהיה נעשה למלומד בעל שם בתרבות הקלאסית, אך הוא בחר בחיי המחתרת, "בטחב אפלת מרתף, שבו מנורה תבאש חיוורת". אולי היה הופך למשורר חשוב ונערץ, כמו אותם שתיינים ספוגי קיא בבתי הקפה הבוהמיינים של תל אביב. מופקר ומתהולל בלילה, לאומי ביום.

לא יאיר. הוא ושירתו היו לגוף אחד אמנם את ספרי ההיסטוריה כתבו עסקני המפלגה המנצחת, לבלריה השכיחו שהיה זה יאיר, הראשון להכיר בשלטון הבריטי כשלטון זר. כאויב. וכי מלחמת השחרור לא פרצה בתש"ח.

והנה כמה תמונות משנים קודמות והועלו לרשת:

הצלם אבינעם צילם ופירסם, לפני שלוש שנים, את התמונה הבאה, בה נראית צדודיתו של משה סבוראי ליד קברו של א"ש:



וזו תמונת אשתו, טובה סבוראי, שצולמה אשתקד, ליד קבריהם של אברהם אמפר וזליג ז'ק. פורסמה באלבום נוער ביתר:



באותו בית קברות, בנחלת יצחק, קבורים זה ליד זה שני יהודים, שלמה שיף ונחום גולדמן, שגורלם קשור היה בגורל א"ש וחבריו, אף שאני מסופק האם ותיקי הלח"י פקדו אי-פעם את קברותיהם של אלה, אשר "המנהיג והמפקד" אישר את גזר דינם. התמונה דלהלן היא מאתרו של יעקב מרקל:



אגב, התאריך שעל מצבתו של גולדמן, מוטעה. הפיגוע היה אמנם ביום ג' שבט, אך גולדמן נפטר מפצעיו רק למחרת, בבוקרו של יום רביעי ד' שבט. כך דווח בעיתון 'דבר' בעמוד הראשון של מהדורת הצהריים מיום רביעי ד' שבט, וכך גם במהדורת הבוקר של יום חמישי ה' שבט, ראו בצילומים הבאים: עמוד ראשון. עמוד אחרון - ובו מסופר שליד קברו ביקשה אשתו: "יש לנקום", ואף קצין משטרה יהודי נשבע לעשות כן אף אם יעלה הדבר בחייו:

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.jpress.org.il/Default/Layout/Images/TAUHe/Elements/empty.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.jpress.org.il/Default/Layout/Images/TAUHe/Elements/empty.gif]


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.jpress.org.il/Repository/getimage.dll?path=DAV/1942/01/22/4/Img/Ar0040003.png]


ידיעות נוספות ב'דבר' על הפיגוע הנ"ל:

כותרת במהדורת הצהריים של יום שלישי ג' שבט.

מהדורת הבוקר של רביעי ד' שבט: דבר היום. הידיעה בהרחבה. כאן פורשו שמותיהם של שלושת הפצועים היהודיים: זאב דיכטר,שליין (שלאין), ליסוגורסקי [האחרונים לא ידוע שמם הפרטי. והם "שני השוטרים הארצישראליים" שהזכיר מורטון בספרו. מישהו יודע פרטים נוספים על השלושה? ב'דבר' מיום י"ב אלול תש"ג, 12 בספטמבר 43', דווח כי דיכטר חזר לתפקידו (בידיעה הקצרצרה הזו נפלו שלושה שיבושים: הפיגוע היה ב-20 לינואר, ולא ב-21; הכתובת הייתה: יעל 8, ולא יעל 6; ושמו הפרטי של גולדמן הוא נחום, ולא שלמה)]

תגובה במהדורת הצהריים של יום רביעי ד' שבט, ועוד אחת.

ידיעה על מותו של הבריטי טורטון, במהדורת הבוקר של יום חמישי ה' שבט, ועוד באותה מהדורה: גילוי-דעת של עיריית-ת"א, וידיעה על מכתבו של משה שרת בשם הנהלת הסוכנות.

במהדורת הצהריים של אותו יום התפרסמה ידיעה על מצב הפצועים.

גם במהדורת הבוקר של יום שישי ו' שבט הוזכרה הפרשה: דבר היום, ולוויית הבריטי טורטון.

מהדורת הבוקר של יום ראשון ח' שבט פתחה בכותרת:

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.jpress.org.il/Repository/getimage.dll?path=DAV/1942/01/25/1/Img/Ar0012100.png]


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.jpress.org.il/Repository/getimage.dll?path=DAV/1942/01/25/1/Img/Ar0012101.png]


במהדורת הצהריים של יום שלישי ט' שבט, תחת הכותרת "3000 לירה פרס למאסר מנהיגי הכנופיה", דווח:

"פלשתין פוסט" מודיע שהמשטרה אומרת להכריז על מתן פרס של 1000 לירות למי שיביא למאסר אברהם שטרן, המקובל כמנהיג כנופיית סוחטים ושודדי בנקים. פרס אחר של 2000 לירות יינתן למי שיביא למאסר מניחי המוקש שגרם למות הקצינים שיף, גולדמן וטורטון. כפי שאומרים, אחראית כנופיה זו לכמה התנקשויות בירושלים ובתל אביב.


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.jpress.org.il/Default/Scripting/ArticleWin.asp?From=Archive&Source=Page&Skin=TAUHe&BaseHref=DAV/1942/01/22&PageLabelPrint=&EntityId=Ar00121&ViewMode=HTML]

הטובה ביותר את האידיאולוגיה וההתפתחות הרעיונית של לח"י) הוא טוען שאין קשר בין עיקרי התחייה של יאיר לדעות של ילין מור. יתרה מכך. ילין מור לא הסכים לכתוב פרוש על עיקרי התחייה (אינני זוכר עם יאיר בקש זאת ממנו) ונתן את הכבוד לאלדד.

איני בטוח שהבנתי באיזה הקשר כתבת את הדברים השייכים לאידאולוגיה של הארגון (ואולי הארגון הוא הקשר).
לעצם הדברים, כבר סיפר ילין-מור בספרו (עמ' 60-61): "הסכמתי למרבית העיקרים. לא נשאו חן בעיני בטויים אחדים. אחרים לא היו ברורים לי . . תוך כדי קריאה ושיחה הצעתי ליאיר שינויי סגנון, שנתקבלו על דעתו". איבינסקי בספרו (ראש עמ' 478) כותב על ילין-מור: "לא במקרה המליץ בפני יאיר, שאלדד יכתוב את "ההארות" לעיקרים..." [גם זה, אם איני טועה, כבר נדפס במקור קודם, שכרגע אינו זכור לי. אולי אתה זוכר? ייתכן ואיבינסקי עצמו מציין זאת היכן שהוא, אך ברפרוף מהיר לא מצאתי].
ובחזרה לרצח א"ש: האם אנו יכולים לשער מה היה מצב הארגון אילולי נרצח א"ש?
דומני שרובם המכריע של מוקירי זכרו אינם מודעים למשנתו האידאולוגית, ובוודאי שאינם מכירים את כל "עיקרי התחיה" שלו. דומה גם שאילו הוא עצמו היה קם לתחיה (כלומר, אילולי נרצח) והיה ממשיך לדבוק במשנתו זו, הרי שהיחס אליו בציבור, כיום, היה שונה.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי הננר בספר של איבינסקי ... הוא טוען שאין קשר בין עיקרי התחייה של יאיר לדעות של ילין מור. יתרה מכך. ילין מור לא הסכים לכתוב פרוש על עיקרי התחייה (אינני זוכר עם יאיר בקש זאת ממנו) ונתן את הכבוד לאלדד.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שמואל'ק כבר סיפר ילין-מור בספרו (עמ' 60-61): "הסכמתי למרבית העיקרים. לא נשאו חן בעיני בטויים אחדים. אחרים לא היו ברורים לי . . תוך כדי קריאה ושיחה הצעתי ליאיר שינויי סגנון, שנתקבלו על דעתו". איבינסקי בספרו (ראש עמ' 478) כותב על ילין-מור: "לא במקרה המליץ בפני יאיר, שאלדד יכתוב את "ההארות" לעיקרים..." [גם זה, אם איני טועה, כבר נדפס במקור קודם, שכרגע אינו זכור לי. אולי אתה זוכר? ייתכן ואיבינסקי עצמו מציין זאת היכן שהוא, אך ברפרוף מהיר לא מצאתי].

יגעתי ומצאתי, גם את זה סיפר ילין-מור בספרו (עמ' 139-140):

"לאחר זמן הציע יאיר, שאבקש ממנו [מישראל שייב, "אלדד"] חומר בשביל העתון הפנימי שבעריכתי. עם זאת בקש כי אראה לו את החומר, בטרם אחליט לפרסמו. עשיתי כהצעתו של יאיר. לא עברו ימים רבים ובידי היתה סדרת רשימות משל שייב. הבאתי אותן ליאיר. הוא קרא אותן בעיון, פעם ופעמים. לבסוף פסק, כי בינתים אין זה הסגנון שלנו. אין הוא רואה את החומר מתאים ל"במחתרת". זו היתה גם דעתי. אך לא הבעתי אותה בטרם הגיע יאיר למסקנתו. הוא הוסיף להרהר ואמר, כי צריך לדאוג שלא להרחיק אותו. מוטב לעשות כך, שהעלון לא יגיע לידיו ושלא ייפגע מן העובדה שאף אחת מרשימותיו לא פורסמה.

"לאחר זמן הציע לי יאיר לכתוב דברי-הסבר לעיקרי התחיה. לא נלהבתי למלא תפקיד זה והבעתי חשש שאכשל בו. הצעתי להטיל אותו על שייב. יאיר פנה אליו, וכעבור שבועים קיבלתי משייב דפי פוליו לא-מעטים, מכוסים בכתב-ידו בשורות צפופות. הבאתי אותם ליאיר. הוא עיין בהם, קרא את העמודים הראשונים קריאה אטית ויסודית, הפסיק ופנה אלי: לא, לא לזה התכוון. זה כתוב בלהט, בהתלהבות. מדובר פה הרבה על אש. לא לזה התכוון. אין הוא רוצה באש, אלא בחבור פוליטי קר ושקול, שקט ועניני. הוא רוצה הוכחות. דברים שידברו אל שכלו ואל הגיונו של אדם חושב. יש די להט בעיקרי התחיה עצמם. הפירוש וההסבר להם חייבים להיות מנוסחים בצורת הוכחה מתמטית.

"יעצתי ליאיר לקרוא את דברי שייב עד סופם, בטרם יחליט מה יעשה בהם. הוא הניח את הדפים הצדה, מוכן לחזור אליהם כשיתפנה. אינני יודע מה היתה ההשתלשלות המדויקת לאחר שיצאתי לסוריה [בסוף 41']. מתברר שיאיר שלח את הדפים לגניזה באחד ממקומות-הגנזים שלו. לאחר הרצחו, מצאו חברים את החוברת וסבורים היו, כי זאת יצירת-רוחו האחרונה של יאיר. הם הסיקו שיאיר נעשה קנאי דתי בסוף ימיו ובקש להוליך את הארגון בדרך זו. הם ראו בחוברת צוואה, ובימים העצובים שלאחר שבט תש"ב הקימו ארגון-מחתרת נפרד, בעל צביון דתי, שהתקיים עד הבריחה ממזרע. מיכאל [יצחק שמיר] הצליח להחזיר את רוב אנשיו ללח"י. אלדד עצמו לא היה ביניהם. הוא המשיך לעבוד בתור מורה, בלי שינסה להשפיע על ההתפתחויות בארגון לאחר מות יאיר. כשבקשוהו, נסח כרוזים ושאר דברים שבכתב."

לפחות על השאלה האם צפה יאיר את מותו, התשובה יכלה להיות ברורה מאד.
הוא לא רק צפה אותו, אלא שבכשרונו תיאר אותו בצבעים עזים מאד בלא מעט מיצירותיו, הנראות לעיתים כמעט "נבואיות".

שנים לפני אותו בקר ברחוב מזרחי ב' כתב הוא את המילים (מצטט על סמך הזכרון):

אני יודע, יבוא יום או ערב/
בו אפול בדד בשדה קרב/
ומסביבי תרבצנה חיות טרף/הרעב, הישימון והשרב/
אך מה ימתק לי מר המוות/
גם אשא ראש בגאון/
אם מול עיני הבוהות בתהום צלמוות תארנה משואות הניצחון.

לחלוטין לא רע, כשמדובר בציטוט על סמך הזכרון!
כהוקרה על המאמץ, הנה צילום המקור בכתב יד המחבר:



בכל אופן, שיר זה נכתב שמונה שנים לפני הרצח, והשאלה שלמעלה, "עד כמה צפה את הרצח?" (ולא "האם צפה"), משמעותה: עד כמה ידע שהדבר קרוב.
לפיכך הובאו למעלה דברי יצחק שמיר, המספר כי זמן לא רב קודם לכן (שמיר מספר שהיה זה סמוך למעצרו, ב-2 בדצמבר 41') כבר ידע א"ש "שהבריטים יירו בו וירצחוהו בו במקום".

נראה לי שמתאים ליום השנה שיחול מחר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי הננר מה עם התאוריה שהבטחת למעלה

אכן כתבתי:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שמואל'ק בכוונתי, בהמשך (לא באשכול הנוכחי), לשוב ולבחון את הגרסאות השונות על האופן בו התגלה מחבואו של א"ש, ולהוסיף עליהן גם תיאוריה משלי. אוסף התמונות הללו קשור בעקיפין לתיאוריה זו.

אך עליי להודות שתוכניתי השתנתה (ואם השתמע מדבריי שזו הבטחה, הנני מתנצל...), וזאת משום שאיבדתי עניין בלהיות "סולן" בכתיבה בפורום, מה גם שלא מדובר בתיאוריה המבוססת על פרטים חדשים, אלא על כאלו שכבר הועתקו על ידי במהלך האשכול הקודם. כל המעוניינים בנושא יכולים לעלות עליהם, וכמובן להוסיף גם פרשנות משלהם. אגב, בתור משתתף בפורום שניכר מכתיבתו שהוא מעורה בנושא: מהי התיאוריה המקובלת עליך?

מבוקש ביותר. תמונותיו פורסמו ואין ספק שעמד בראש סדר העדיפויות של הבולשת. ב- ללחי לא היו אמצעים להסתירו. ג- ת"א באותם ימים לא היתה עיר גדולה מאוד. ד- הוא לא הסכים להעלם מהאופק (ענין ההגנה בקיבוץ שההגנה הציעה לו.) ה- די ברור שהוא ידע שהוא הולך למותו. כלומר- היה ברור שבמוקדם או במאוחר הוא יתפס ויהרג.
את הגירסא עם הבלש האירי וסבוראי כותב מורטון רוצחו של יאיר ובעקבותיו ישקה אליאב בספרו. האינטרס של מורטון ברור. לגבי אליאב לא ברור לי מה האינטרס שלו ללכלך על סבוראי אך גרסתו די משונה. הוא כלל לא אמור היה לדעת שיאיר נמצא אצל טובה סבוראי. כידוע הייתה תכנית להעבירו לירושלים. את הגירסא עם הבלש היהודי מביאה המקשרת של יאיר שלכאורה אין לה אינטרס לא לומר את האמת בסיפור. לי אישית נראה הגיוני שעלו עליו מלשינים או בלשים. כל הראיות הנסיבתיות והנושאים שהעליתי למעלה מובילים למסקנה שזה היה ענין של זמן. קשה מאוד להתחבא ללא עזרה מבחוץ כשכל העולם מחפש אותך.
מה שעכשיו אכתוב הוא בגדר מחשבה לא מבוססת שאולי ראוי לא להעלות אך בכ"ז. (אולי נק' לדיון או למחשבה) לפי דעתי אם יאיר היה נשאר בחיים הלחי לא הייתה מגיעה למה שהגיעה. הלידה מחדש הייתה נצרכת. יאיר הלך לקראת מותו בתקווה שזה ידליק את הלבבות ויחייה את התנועה. כאמור זה מחשבה בלבד ואולי הגיגים אך מעניין אותי מה דעתך?

יש בספר קטעים שהוא קצת מזייף בהם ומטעה. לדוגמא- הסיפור עם הפדיחה שלו והאוטו של זרעוני שישקה שכח להוריד את מספר הרישוי וזה גרם לתפיסתו של זרעוני( שבספרו יורד חזק על ישקה). דוגמה נוספת- לאחר בריחתו מהכלא ישקה כמעט עזב את לחי ונשאר בגלל בחורה (אשתו אח"כ) הוא קצת מייפה את גרסתו בנושא.

אכן, כבר כתבת - כשהערת דווקא על ספרו של זרעוני - כי צריך לקרוא כל ביוגרפיה בקריאה ביקורתית מאוד. וראה גם כאן. הבעייתיות בספרו של אליאב ידועה (וראה גם כאן, מדברי אלדד: "איזה צדיק היה המחבר עצמו", וגם כאן, בציטוט מדברי אנשל שפילמן : "זה לא בדיוק לח"י ולא בדיוק האמת").

ציטוט:

במקור נכתב על ידי הננר מה שעכשיו אכתוב הוא בגדר מחשבה לא מבוססת שאולי ראוי לא להעלות אך בכ"ז. (אולי נק' לדיון או למחשבה) לפי דעתי אם יאיר היה נשאר בחיים הלחי לא הייתה מגיעה למה שהגיעה. הלידה מחדש הייתה נצרכת. יאיר הלך לקראת מותו בתקווה שזה ידליק את הלבבות ויחייה את התנועה. כאמור זה מחשבה בלבד ואולי הגיגים אך מעניין אותי מה דעתך?

האם תוכל להבהיר את כוונתך במילים "הלך לקראת מותו"?

את דעתי רמזתי בשאלות הפותחות אשכול זה:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שמואל'ק עד כמה השפיע רצח שטרן על צמיחת הלח"י? עד כמה שיער א"ש מראש שכך יהיה? עד כמה צפה את הרצח? האם בכלל איים – קודם הרצחו כמובן – עם אירגונו המצומצם על האימפריה הבריטית? אם לא, מה היה המניע לרצח? וגם: האם בפרסומי הלח"י מודגש המניע הזה?

בהזדמנות זו אצרף קישור לכתבה שהתפרסמה ב'ידיעות אחרונות' בתאריך 11/02/72 ע"י יצחק שרגיל - וחזרה והתפרסמה לא מכבר ב-ynet בתאריך 10.12.09 - תחת הכותרת "הרצח בדירת הגג".

וקישור נוסף, לפירסום מלפני כשנתיים, לסקר שנערך בקרב תלמידי י"א-י"ב ושתוצאותיו התפרסמו ב-ynet בתאריך 06.05.08, ובהן: 75% לא ידעו מי היה א"ש ("יאיר שטרן? זה לא ההוא מהטלוויזיה?").

תש"ע.

אחרים הוא ידע שהולך למותו. במכתבו האחרון המפורסם הוא כותב שהוא לא מתכוון להתמסר כל עוד הוא יחיה.האסוסיאציה שעולה בראשי זה דמיון חזק לעולי הגרדום שידעו שמותם יקרב אנשים לרעיון. (מעניין מה יאיר כתב או חשב על שלמה בן יוסף) יש כזכור מח' בין הלר לאיבניסקי האם יאיר היה מרטיר, כלומר שאיפתו הייתה למות מלכתחילה. נראה לי שבשלב כלשהו זה היה ברור לו שזה יהיה סופו והוא הלך לקראתו בעיניים פקוחות. כאמור אילו תחושות אישיות שמתבססות על המצב הכללי ועל דברים שכתב ולא דברים בדוקים במאת האחוזים. עוד נק' ששווה דיון היא מהן מקורות ההשפעה של יאיר והאם השפיעו על ימיו האחרונים? האם הוא הושפע מהטרוריסטים הרוסיים שעלו לגרדום מהרה והלך בעקבותיהם?
דרך אגב מהו הספר של יוסי אחימאיר שהבאת בקישור? כל הקטע עם אנשל שפילמן חדש עבורי ומרתק. (כל המסביב של משפט הדיבה) נראה לי שהיה הוגן לכתוב גם על סבלו של סבוראי ששנים הלך בתחושת אשמה כבדה.
עוד נק' מעניינת- אם מנתחים את מצב הלחי עד מות יאיר ולאחריו עולה תמונה ברורה: עד מות יאיר הלחי היה כשלון מבצעי ותעמולתי די גדול ונראה שלמדו את השיעור שלהם. (אני לא מתכוון על פעולות האצל מ-38. אלא רק על לחי). השאלה היא למה? האם יש קשר לאישיותו של יאיר? האם המציאות השתנתה? האם בחירת האנשים לתפקידי מפתח הייתה שגויה? (ביקורתו של זרעוני על יאיר שלא היה בעל כלים לקבוע ולהתעסק בתחום המבצעי). מדוע קודם לכן האצל הצליח בפעולות נגד הערבים והאנגלים והלחי לא? מעניין להשוות ולנתח בין התק' השונות.
כאמור אני מעלה הרבה שאלות בלי תשובות ברורות. יהיה מעניין לדון בהם ואולי לפתח את הנושא.

אוקיי. בהמשך (אני מקווה, לא מבטיח...) נבדוק עד כמה נכונה האמירה הזו, ובאיזו משמעות.

בתגובתך רשמת הרבה נקודות, ולא קל יהיה להתייחס לכולן בבת אחת. ברשותך אגע כאן רק באחדות:

הזכרת את המחלוקת בין יוסף הלר לזאב איבניסקי בקשר לא"ש. קח בחשבון שרוב קוראי הדברים כאן (כמה הם, איני יודע, אבל כתוצאה מחיפוש יכולים להקלע לכאן אנשים המעונינים בלימוד התקופה) לא שמעו על השניים, אינם יודעים שהם חוקרים, ובעיקר, לא שמעו על מחלוקתם ואינם יודעים על מה היא מבוססת. לכן, במטותא, טוב היה אילו יכלת לסכם בקצרה, בשורות ספורות, את הטענות לכאן ולכאן, רצוי (מאוד) בציון מקור (שם הספר, עמוד). תודה מראש!

ובמענה לשאלתך הספציפית:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי הננר דרך אגב מהו הספר של יוסי אחימאיר שהבאת בקישור?

מדובר בספרו של אנשל שפילמן, שהתפרסם בו מאמר של אחימאיר (והקישור שציינתי הוא להודעה, שקדמה לה הודעה זו).

ולכותבך:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי הננר כל הקטע עם אנשל שפילמן חדש עבורי ומרתק. (כל המסביב של משפט הדיבה) נראה לי שהיה הוגן לכתוב גם על סבלו של סבוראי ששנים הלך בתחושת אשמה כבדה.

הרבה כבר נכתב על כך, בעיקר בספרי סבוראי, להם ציינתי באשכול הראשון.

מהזיכרון. בכל אופן יוסף הלר הוא פרופסור באוניברסיטה העברית שכתב מחקר מקיף על הלחי. הוא בא בגישה לא כ"כ אוהדת וטוען (בין שאר דבריו) שללחי הייתה אידיאולוגיה נציונאל סוציאליסטית. לגבי א"ש הוא טוען שהיה לו רצון למות על קידוש הרעיון וזוהי הייתה שאיפתו. כנגדו כתב זאב איבינסקי, יוצא לחי וחוקר טרור מחקר שכנגד שבא לסתור הרבה מדבריו של הלר. לעניות דעתי זהו המחקר המקיף ביותר על האידיאולוגיה וההתפתחות של לחי. הוא כמובן בא בגישה אוהדת אך למרות זאת מותח ביקורת על דברים מסוימים כגון הקשר עם גרמניה הנאצית. אלו שני המחקרים הרציניים. כמו כן יש מאמר של פנחס גינוסר שגם הוא יוצא לחי אך שייך לפלג השמאלי של התנועה ובו מנסה לטעון שמאז ומעולם ללחי הייתה זיקה שמאלה. בעקבות מאמרו זה התפתח פולמוס בינו לבין יוסף הלר בנושא.
להלן המאמר-http://www.snunit.k12.il/heb_journals/katedra/64140.html
חלק שני- http://www.snunit.k12.il/heb_journa...edra/65137.html
בקורת של הלר על לקסיקון לחי-http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=856635

אגב, לפי ספר שיריו הנוסח הסופי של השיר שונה במקצת מהנוסח שצילומו למעלה:



וראו גם בקטע מהתכנית "חיים שכאלה" משנת 75', בו מקריא משה חובב שיר זה בהגייה מושלמת.

אגב, קודם לכן באותו קטע, מספרת אשתו של א"ש, רוני:
אני חשתי שאני מאבדת אותו, את היקר לי ביותר. אני ידעתי שאין כל תקוה, אני ידעתי שהוא לא יחיה.
המראיין, עמוס אטינגר: כיצד ידעת? אנשים ניצלו.
תראה, העיתונות, היישוב, הכל מסביב, היו נגדו. ידעתי שאין כל הצלה. הבריטים. ידעתי זאת.
ישנו מכתב [כאן היא פונה לעבר אחד היושבים בקהל] נדמה לי מר נדב [=מיהו? האם הכוונה למר יוסף נדבה?] אתה פעם ...[=כאן איני מצליח לשמוע את שאמרה. אולי: הראית, כן] אחד ממכתביו שהוא שמע[?] לפני הרצח הוא מתאר בדיוק כיצד יהיה הרצח.
אטינגר: מה הוא כתב?
הוא כתב כי ידובר על הרצח הזה בפרלמנט הבריטי והיה כמעט כך.
אטינגר: מה הוא כותב שם?
הוא כותב שם שהוא בטוח שיירו בו ושבפרלמנט אח"כ ישאלו מדוע ויגידו שהוא ניסה לברוח בשעת מאסר. וזה היה כמעט כך. הוא ידע.
וגם עצם הפנייה שלו אלי ביחס לילד שעתיד לבא, זה היה ברור, הוא אמר את זה במילים לגמרי, פשוט הוא אמר אני רוצה שיהיה לנו ילד כדי שתהיה לך מזכרת ממני. כך לא אומר אדם שמתכונן לחיות.

לגבי המכתב שהזכירה, מישהו יודע פרטים נוספים עליו?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי שמואל'ק ... מספרת אשתו של א"ש, רוני: ... הוא כתב כי ידובר על הרצח הזה בפרלמנט הבריטי והיה כמעט כך ... הוא כותב שם שהוא בטוח שיירו בו ושבפרלמנט אח"כ ישאלו מדוע ויגידו שהוא ניסה לברוח בשעת מאסר. וזה היה כמעט כך. הוא ידע.

וכך דיווח העיתון 'דבר' בתאריך י"ט סיון תש"ב, 4 ביוני 42':


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.jpress.org.il/Repository/getimage.dll?path=DAV/1942/06/04/1/Img/Ar0012000.png]


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.jpress.org.il/Repository/getimage.dll?path=DAV/1942/06/04/1/Img/Ar0012001.png]
ז

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.jpress.org.il/Repository/getimage.dll?path=DAV/1942/06/04/1/Img/Ar0012002.png]

מדוע ניקדת כך? (הלֶחָ"י)

יהיה משהו, כי יש משהו

ציטוט:

במקור נכתב על ידי sheep מדוע ניקדת כך? (הלֶחָ"י)

כדי לעורר את הרואים לשאול את השאלה ששאלת. התשובה מופיעה באשכול שצויין בשורה הראשונה של ההודעה הפותחת, ובפירוט ראה בו בהודעה 115 ובהודעה 151.

הדבר שייך גם לנושא הנידון באשכול הנוכחי, היות שמשמעות המילה הוא איחול לדבר טוב שיהיה עוד בעודנו בחיים - וראה באשכול הנ"ל בירור לגבי תחילת השימוש בשמו החדש של האירגון, ושם בהודעה 150 שאחר אירוע מסויים - שעליו סופר שם, ועוד יסופר - חזר א"ש והשתמש בשם הקודם, האצ"ל בישראל. ודברים בגו.