 |
17-10-2009, 16:27
|
|
|
|
חבר מתאריך: 04.07.09
הודעות: 109
|
|
|
גיבוש חובלים
שלום לכולם, עברתי גיבוש חובלים שהתקיים ב14-17.9.09 והתקבלתי למגמת אלקטרוניקה.
אפתח ואומר שאני לא מתכוונת לפרט פה את כל הלו"ז של הגיבוש גם מכיוון שיש מספיק מאמרים כאלה באינטרנט וגם מכיוון שזה לא יהיה אקטואלי לגיבוש בעוד שנה-שנתיים.
ניסחתי את זה בלשון פנייה לזכר כדי שזה יתייחס לשני המינים!(:
ובכל זאת אדגיש כמו כולם כמה פריטים טכניים:
אל תעזו לבוא בלי שעון, אני אומרת כי היו כמה חכמים שעשו את זה.
משחה נגד שפשפות חובה..לבנים ולבנות(כפי שחבר טוב ניסח את זה:"תגרז את העניינים לפני כל מסע ומסע" חחחח)
פנס, על אף שאצלי לא הרשו ללמוד בלילה אני יודעת שבגיבושים אחרים כן.
מגבונים, שוב מהסיבה שלא מתקלחים, זה כיף לנגב את הפנים מהמלח.
2-3 עטים, אזיקונים ואולר.
באמת שתחסכו בהרבה דברים שנראים לכם טריוויאלים כמו תחתונים וגרביים 2-3 זוגות יספיקו, כנ"ל חולצות לבנות מתחת למדים – 2,3...
עדיף שיהיה לכם קל להתמצא בתיק מאשר שתביאו דברים "למקרה ש..." גם חטיפים תביאו 3-4, אצלנו בכלל אסרו חטיפים, אחד שתפסו אותו אוכל אמרו לו להזכיר להם בערב של השבירת דיסטנס שיש לו "עודף" של 85 קלוריות ולכן הוא קפץ מול כל המחלקה איזה 10 דק'...חחחח זה היה גדול, שמעו יש גם קטעים מצחיקים בגיבוש, במיוחד ביום האחרון אבל לפעמים עדיף שלא לצחוק ואת זה תבינו בהמשך...
לפני שנתחיל קצת סטטיסטיקה לאלה שאוהבים: 112 התחילו, 59 סיימו(לא פרשו) ורק 14 עברו ומתוכם 10 לשיט 3 למכונה וסיימתי אלקטרונאית יחידה. לכל מחלקה(20-22 איש בהתחלה 10-12 בסוף) יש 2 מפקדים מילואימניקים בדרגת רב סרן שהם יחליטו מי מכם יתקבל ומי לא ועוד 4 מפקדים צעירים(סג"מים או צוערים שהם יהיו איתכם רוב הזמן, יטרטרו אותכם ותשנאו אותם).
----------
אז ככה, הנושא החשוב ביותר, שלא מצאתי הרבה התייחסות אליו באינטרנט הוא המנטליות, ההתמודדות עם המפקדים, החברים והכי חשוב עם עצמך.
לפני הגיבוש אני גיבשתי מספר עקרונות ברזל שללא ספק עזרו לי לעבור את הגיבוש: הראשון הוא אמינות, תמיד להיות סופר אמין וזה תופס גם כשאור הזרקורים לא עלייך, צריך להשתדל לעשות הכל כמו שמבקשים, בצורה הטובה ביותר ובכמות המדוייקת. גם אם לפעמים אתם מרגישים פראיירים כשכולם מרמים או כשקשה ואתם לא יכולים לסיים את ה40 מרפקים שקיבלתם, דמיינו עצמכם עומדים במגרש המסדרים מקבלים את הסיכה והארון, האם הייתם מוכנים שזה מה שיעמוד ביניכם? העוד 5,6 מרפקים? העוד 10 דק' מסע? אני בטוחה שלא וזה מוביל אותנו לעיקרון השני, הרצון:
חשוב שתבינו, הרצון בסופו של דבר זה פאקטור שיעזור לכם לסיים את הגיבוש ואולי גם לעבור, בסה"כ אתה יכול להיות הכי תותח בעולם אבל אם לא תראה להם שאתה מאוד רוצה קורס חובלים ואתה נותן הכול בשביל להתקבל לקורס אתה חד משמעית לא תעבור, אם תבוא בשביל השבוע ראיונות ולא בשביל הקורס, אתה תסיים אבל לא תעבור מכיוון שהצבא יודע שבלי המון רצון אתה לא תסיים את הקורס הארוך ביותר בצה"ל ואולי גם הקשה ביותר. תראו, מצד שני צריך גם טקט ופרופורציה זה לא גיבוש חי"ר לא צריך לצעוק ולגרום ראבק ורעל במסע ובספרינטים, פשוט תתעלו על הכאב בשקט ותבינו איזו הזדמנות פז קיבלתם, להתקבל לקורס חובלים. הכי קל להגיד הכל בראש ואני אתן הכל, אבל ברגע האמת לכולם קשה, לאלה שכבר שנתיים ביובל עילם ולאלה שרצו פעמיים בשבוע חודש לפני הגיבוש, כולם נדרשים לתת הכל אם זה במסע כאמור ואם זה במשימות שזה לא פחות חשוב, כשאתה כבר עייף מהיום הארוך ועכשיו צריך להרים את קורת העץ או החבית הכבדה צריך הרבה רצון או כשאתה כבר שעה מקיא על עצמך בסירת הקאות ועכשיו קיבלת משימת דיון תתעלה על עצמך ותשתתף על אף שזה לא קל, אבל זה מה שהמפקדים בודקים מי מוותר לעצמו ומי לא.
העיקרון השלישי בעל המון משקל הוא צוותיות, בסופו של דבר בוועדה שבה מחליטים אם התקבלתם או לא יש המון משקל לשאלון הסוציומטרי שמילאתם כל יום. אם בעיני המחלקה שלך את מפקדת טובה או חברה טובה אז גם בעיני המפקדים זה מה שאת! יגידו לכם כמה פעמים שכל אחד לעצמו אבל זה לא נכון, תנו יד לחברים אם זה במסע בשקט, אם זה ב2 דק' הפוגה שאתם יכולים לדבר לתת עצות ולהתחבר וגם אם זה בלילה כשישנים. כמובן הכל בגבול הטעם הטוב, לא להיות צבועים ולא להיות חסרי טקט כפי שכבר אמרתי.
------------
לאחר שנתתי שלושה עקרונות חשובים אספר לכם מעט איפה יישמתי אותם וכמובן על איך היה לי הגיבוש אישית.
אז ככה בערב הראשון עשינו בוחן בר אור.. בריצה לא הייתי מדהימה הייתי רק בשליש הראשון אולי כי לא הייתי רגילה לרוץ בתנאים כאלה כשאני עייפה ואחרי שאכלתי אוכל של בסיס לצהריים, אך לעומת זאת במרפקים ובבטן נתתי הכל ועשיתי תוצאה יפה אבל באמת שלעניות דעתי זה לא משנה הרבה, במיוחד לא בגיבוש שלנו, שמעתי שבגיבושים עם 150 איש ומעלה משחררים את ה25 איש הפחות טובים. עדיין תנו הכול בבר אור זה יתן לכם ביטחון בהמשך הגיבוש.
למחרת בבוקר קמנו ב4:00 למסע בבה"ד, כ5 ק"מ כאשר כולם עם תד"ל אישי(תיק שבתוכו שק חול ששוקל כ10 קילו), ועוד שלושה עם פק"ל (שני אנשים עם ג'ריקן ששוקל 10 קילו ועוד אחד עם אלונקה סגורה שהיא לא כבדה אבל היא לא נוחה ממש). תראו כולם יגידו לכם שזה לא בעיה לסיים את המסע וזה נכון, כשאתה לא לוקח אפילו לשנייה את הפק"ל, לא דוחף חברים או בקיצור עושה את המינימום זה נכון, אבל כבר פתחת את הגיבוש ברגל שמאל, המפקדים שלך ראו שאתה סוציומט והכי גרוע החברים שלך ראו שאתה סוציומט ותמיד תזכרו שרושם ראשוני לא ניתן לשנות וזה מתקשר כמובן לעיקרון הצוותיות וגם לרצון.
לאחר המסע, נכנסנו לארוחת בוקר, משפט קצר על הארוחות: האוכל לא מגעיל הבעיה שאין מגוון אם אתם יכולים לאכול קוטג' עם לחם בבוקר ובערב ואורז לצהריים אתם תסתדרו או בקיצור אל תהיו מפונקים זה צבא בסה"כ.
ואז הלכנו למרינה והתחלנו ביום ים, הורדנו את הסירות למים, שימו לב שגם פה יש הרבה צוותיות, אם תהיה זה שהולך להרים בחרטום יבינו שאתה סוציומט ועצלן אבל אם תרד למנוע תתפס כחבר טוב שלא חושב על עצמו כל הזמן ולא מנסה לבחור באופציה הקלה יותר ועוד יותר כשאת בת ואת מראה לעצמך שאת יכולה,כי רק לעצמך את צריכה להוכיח שאת מסוגלת ולא לוותר ובטח שלא בגלל שאת אישה ויהיו תמיד את הבנים שיחשבו שבנות לא יכולות להרים וינסו לשבור אותך מנטאלית...
יוצאים למים, תקבלו כל אחד תרגיל פיקוד בסיסי כמו להגיע ממקום למקום ולאחר מכן לבנות דברים מכלים בסיסים שנמצאים בסירה, אין טעם לפרט.. הפואנטה היא שלרוב זה לא מצליח אבל זה לא משנה רוצים לראות האם אתם מפקדים טובים אז לרגע תשכחו שאתם בגיבוש ותפקדו הכי טוב שאתם יכולים, תשתמשו בכל מה שיש ובכל הצוות, תהיו נחושים וקילרים.
סירת ההקאות הידועה, אוהל צף מחניק ומסריח של 20 איש, לא מקום שתאהבו להיות בו כשעה שלמה אבל אל תשקעו במחשבות ודאגות שזה מה שמחכה לכם בסטילי"ם או בדבורים, אם הרגשתם טוב בס"ג זה מספיק,
סירת ההקאות נועדה לבדוק למי יש בעיות פיזיולוגיות קיצוניות(אלה שפורשים כ10%) ומי יודע להתפקס גם כשקשה או בקיצור, להקיא זה סבבה החוכמה היא לתפקד אח"כ, להיות פעיל בדיון ולחזור לעצמך כשחוזרים לעשות משימות בס"ג, הכי גרוע זה לשבת בצד לעצום עיניים ולהתרכז במחלת הים שלך במקום להיות פעיל בדיון או להיות פקוד ומפקד טוב בס"ג. חשוב שתמצו את עצמכם ביום ים, זה המבדק החשוב ביותר וכנ"ל המשימות חוף שיהיו לכם אחה"צ, תקחו ברצינות כל משימה ומשימה, זו הזדמנות שנייה להרשים את המפקדים ואת הצוות כמפקד טוב במיוחד אם לא מיציתם את עצמכם בים.
-------------
הגענו ליום השלישי שהוא בתאכלס האחרון כי למחרת זה כבר אחרי השבירת דיסטנס ומתחפפים מהבה"ד עד 11 בבוקר. למעשה הגיבוש הוא מהערב הראשון עד ליום השלישי אחרי המסע מה שאומר פחות מ48 שעות, אל תיבהלו מזה שברוטו זה 4 ימים.
בחזרה ליום השלישי שלי אישית היה קשה פיזית,קמנו ב 3:00 התכנסנו במגרש עם כל הציוד מוכן למסע וביקשתי הארכת זמן למלא מימיות כיוון שהייתי עסוקה בלשפצר את הפק"לים של המחלקה. כמובן שקיבלתי, רק שעל כל שנייה שזה לוקח אמר המפקד אני צריכה לתת שכיבת סמיכה, לקח לי 40 שנ', הלכתי הצידה ונתתי 40 רק שכשבאתי להודיע למפקד שזה בוצע ואני מבקשת לחזור למחלקה הוא בדיוק דיבר עם קצין אז הוא החליט שזאת סיבה מספיק טובה לתת לי עוד 40 אבל האמת היא שהוא רצה לבדוק אותי, רק שאני לא הבנתי את זה ו"ציקצקתי" - אז הוא צעק: "על הצקצוק 80!" וכך סגרתי 120 מרפקים בשביזות עוד לפני שהמסע התחיל אבל חשוב שתבינו- אפילו עונש זה הזדמנות להוכיח את עצמכם, תהיו תמיד זקופים וגאים במה שאתם עושים אל תהיו סמרטוטים, תמיד תחשבו שאתם במבחן.
לפני 4:30 לדעתי כבר היינו בחוף בטורים מוכנים למסע האחרון והמסכם כ-8 ק"מ בחוף/דיונות, על אף שהייתי שבוזה ועייפה מה120 מרפקים על הבוקר הרעל היה חזק באוויר, כשאתם רואים את המפקדים עם צבעים על הפנים ומבינים שהם מתרגשים כמעט כמוכם באמת שזה מרגש.
במסע, שוב יש דגש על צוותיות ורואים היטב מי סוציומט ומי לא, מי מחליף אנשים באלונקה וכמה זמן הוא נשאר שם ומי מסתפק בתד"ל שלו ומסתגר בתוך עצמו. אני אישית הייתי באלונקה לא מעט פעמים, על אף שהיה לי נורא קשה ותמיד היו את הבנים האלה שזלזלו ואמרו "את נראית די עייפה ובטח קשה לך עדיף שתתני לי" ובעיקרון זה די אמור לשבור פיזית כשאומרים דבר כזה אבל אני המשכתי בשלי,היה לי רק דבר אחד בראש..המסע וסיומו! נתתי יד בשקט לבת שהייתה קרובה אליי..והחלטנו שיחד אנחנו מסיימות את המסע הזה,יהיה מה שיהיה!.,רוב הזמן הייתי בשליטה וידעתי מה המצב של כל אחד מהחלקה,עשיתי את זה בעיקר בגלל עצמי ובגלל החברים,כי אחרי כמה ימים שאתם 24 שעות עם אותם האנשים,אתם רוצים שיהיה להם טוב ואכפת לכם מהם יותר מהכל!. בסוף המסע תיזזו את המחלקה שלי בלבד והג'ריקן המפורק בדיוק היה אצלי הייתי צריכה להחזיק אותו בידית במשך כל התיזוז, לראשונה ביקשתי חילוף אבל כל המחלקה כבר הייתה מתה..אז הוא נותר בידיי.. ופה אתן טיפ חשוב נוסף, אם לכם קשה מאוד ואתם רואים שחבר שלכם באלונקה מרים יד תחשבו שלו עוד יותר קשה אז לכו ותחליפו אותו.
עוד כ10% פרשו במסע הזה, אם לא שברתם יד או רגל אל תעזו לפרוש זה החלק הפיזי האחרון של הגיבוש! זה המסע האחרון והטיפת זיעה האחרונה בגיבוש אז תנו הכול ותסיימו את הגיבוש או לפחות החלק הפיזי שלו בכבוד ובהרגשה שנתתם הכול, כי אם בסוף לא תעברו ותרגישו שלא נתתם באמת את כולכם בכל רגע ורגע, תחושת ההחמצה וההאשמה עצמית תהיה נוראית!
אז כמו שאמרתי המשך היום הוא לא פיזי הוא כולל מבחנים הרצאות וראיונות אישיים אבל גם בראיון אישי תבואו מוכנים עם תשובות אינטיליגנטיות, תחשבו לרגע עם עצמכם באמת למה אתם רוצים להיות בקורס אם לא עשיתם את זה עד עכשיו ותכינו תשובה טובה כי זה יעשה רושם ענק על המפקד.
--------
אחרי הארוחת צהריים ככל שמתקרבים לערב מתחילים לקרות דברים מוזרים ומצחיקים, פתאום אתם שמים לב שהמפקדים מחפשים להצחיק אותך וזה מהסיבה שבערב שוברים דיסטנס והם צריכים כמה ליצנים בשביל לעשות את הטקס יפה, הדיסטנס בגיבוש הוא עצום וככל שמתקרבים לשבירה המפקדים עושים דברים כדי להצחיק אותך ולטרטר אותך.
לאחר מכן,לקחו את כולנו אזרחים ויפים למרינה, צוער שפיץ אחד נתן לנו נאום על משמעותו של חיל הים בהגנה על המדינה ובהתקיימותה, כולם התמלאו גאווה וראבק ואז התחילה שבירת הדיסטנס הורו לכולם להביא את כל הצ'וקולוקים(חטיפים וממתקים בשפת חיל הים) בטענה שזה למפקדים, לאחר שהכל היה בערמה אותו צוער מצחיק הוריד את כולנו למצב שתיים בעצבים וצעק: "מי לעזאזל הקמצן שהביא במבה שוש?" באותו רגע כל הגיבוש צחק בטירוף, גם המפקדים בקטנה אבל מהר מאוד הם הצהירו שרק למפקדים מותר לצחוק ומעכשיו מי שיצחק "יבלה לילה מלא ריגושים והפתעות" חחחח נתנו לכמה מהחבר'ה לספר בדיחות, אחד עלה וסיפר בדיחה כל כך גרועה חחחח המפקד אמר לו "יאללה סתום לא מצחיק רוץ לטריבונה 30 שניות נגעת חזרת" אח"כ התבדחו על חשבוננו עוד קצת "מי לא יכול לסגור שבת? התוצאות יגיעו רק בראשון" היו אנשים שבאמת האמינו לזה והרימו יד חח...
הריצו אותנו קצת בממטרות ואז שוב הרעילו אותנו עם הסיסמה הידועה "אני רוצה להיות חובל" ואז בשיא הרעל הקצינים באו עם המדי א' פתאום קיבלנו הלם, איזה שפיצים הם ואז הם הורידו לראשונה את המשקפי שמש והכובע(אשכרה לא ראינו את העיניים שלהם 4 ימים גם בלילה ובחדר אוכל) ואז אמרו לראשונה את שמותיהם האישיים .. בקיצור זה היה רגע מרגש, התאהבנו בהם ודיברנו עד איזה 11 בלילה כמו החברים הכי טובים, הם סיפרו על עצמם ועל פעילויות מבצעיות שעשו, על איך זה לסיים את הקורס. לראשונה החמיאו לנו וסיפרו על רגעים מצחיקים שהיו בגיבוש, על כמה מכוערים אנחנו במדים וכן הלאה...
אין דרך טובה מזאת לסגור את הלילה האחרון, התקלחנו כמו בני אדם סוף סוף וקמנו למחרת ב6 לרגע המכריע בגיבוש, מסדר הטילים, נעמדים בשלשות כשמפקד הגיבוש(סא"ל) מקריא את השמות של מי שלא התקבל ומשחרר אותם הביתה, אני נשארתי עם עוד 13 אנשים מדהימים,כשאנחנו לא יודעים בודאות שעברנו כי לפי גיבושים קודמים הבנתי שלא כל מי שנשאר אחרי המסדר טילים התקבל, כולם במתח, הסתדרנו בטור מול חדרו של מפקד ביה"ס לקצינים, אל"מ יוסי משיטה (מדהים כמה כבוד נותנים לו שם), הלחץ היה מטורף אבל כשאת שומעת ממנו את המילים "כל הכבוד, עברת והתקבלת לקורס חובלים מחזור 126 מגמת אלקטרוניקה" באמת שפתאום כל הקשיים שהיו בגיבוש מתגמדים ואתה
בהלם מטורף, הרמנו כוסית עם משיטה, מפקד הגיבוש והמפקדים, היה מרגש בטירוף, פתאום את מבינה כמה שהמאמץ הזה היה קטן ביחס לעובדה שהתקבלת לקורס חובלים, קורס שבו את יוצאת קצינהן עם תואר ראשון ומופקדת על חיים של עד 50 אנשים, כלי של עד חצי מיליארד דולר וחשוב מכל, על בטחונם של כל אזרחי המדינה שלך.
אין משפט מתאים יותר מ"הכאב הוא רגעי והגאווה היא נצחית". שיהיה בהצלחה ! |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
