24-01-2010, 15:49
|
|
|
|
חבר מתאריך: 03.04.02
הודעות: 1,320
|
|
|
מנחם מנדל אלקינד - ידיעות אחרונות
בעיתון דבר:
(הצילומים כולם מארכיון עיתון דבר).
כבר ב 6 במרץ 1928 החלו שמועות על מעצרו של מ. אלקינד. הידיעה טענה כי הוא נעצר במוסקבה באשמה שהוא קונטרא-רבולוציונר.
בתגובה לידיעה הנ"ל מסרה מניה אלקינד בידיעה שפורסמה 20 יום לאחר מכן, כי מנחם אלקינד אינו עצור בסיביר כלל .
בתאריך 6 באוקטובר 1931 פורסמה ידיעה כי מנחם אלקינד נאסר והוגלה לסיביר.
אך לעומת זאת בתאריך 16 בדצמבר 1932 - קרי שנה לאחר מכן, פגש בו מבקר מעפולה כשהוא עובד בתפקיד של פלאנוביק (מה זה?) בסובחוז ליד סימרופול, היינו במרחק לא גדול מויאה נובה.
בתאריך 9 באוקטובר 1930 פרסם העיתון "עמעס" רשימונת על המצב בויאה נובה ובו רמזים על הרוח בקבוצה ועל כי חבריה לא קיבלו על עצמם את מלא עולו של הקומוניזם וכי שמרו לעצמם רעיונות קפיטליסטיים.
בתאריך 26 ביוני 1932 מצוטט בעיתון הארץ , העיתון קראסטיאנסקיא גאזיטא ובו רשמי ביקור בויאה נובה. העיתון מתאר הזנחה של העבודה, רשלנות, חינוך פוליטי לקוי, קומונה שאינה ערוכה לקליטת מתיישבים חדשים, פעולות שהביאו לנזק למוצרים ועוד.
בערך על שמו של מנחם אלקינד בויקיפדיה נכתב כי " לגבי גורלו של אלקינד לאחר 1934 ידוע אך מעט. הוא עזב את ויוו נובו ללנינגרד ולמד באוניברסיטה הנדסה, אך לא סיים. ב-1936 עבר למוסקבה ועבד במערכת העיתון היידי הקומוניסטי "דער עמעס". ב-1937 נולד בנו השלישי וסבו בא כדי למול אותו, חודשיים לאחר מכן, ב-2 בדצמבר, נעצר אלקינד (או משום שהייתה הלשנה על ברית המילה, או משום ש"דער עמעס" הפך ללא חוקי או בשל עברו הציוני שהחשידו כמרגל). ב-19 בפברואר שנת 1938 הוצא אלקינד להורג בירייה בעיר מוסקבה[1]". ההערה מתייחסת למקור שלהלן - על פי נתוני הפס"ב הרוסי, הובאו במאמר של גטץ היליג".
מנגד יש ידיעות אחרות על גורלו של אלקינד לאחר עזיבתו הכפויה את ויאה נובה:
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=15904
נקל לשער את רגשותיו של אותו איש פעלתן ומוכשר, כאשר נדרש לכוף ראשו, לקלוט מלשינים לקבוצה ולבסוף לוותר אף על משרת היושב-ראש של וֹויוֹ נובה. קשה מאוד לעקוב אחרי תנועותיו של אלקינד במשך שנות השלושים. יש להניח שאלקינד עזב את וֹויו נובה ב- 1934 לערך. לפי ידיעות שהגיעו למשפחתו בארץ, הוא נסע עם בני-ביתו אל הוריו שבלנינגרד. שם למדה אשתו רפואת ילדים. אלקינד למד אף הוא באוניברסיטה, לפי גרסה אחת, הנדסה, אך לא סיים כנראה את לימודיו. לאחר ששהו כשנתיים בבית ההורים, עברה משפחת אלקינד למוסקבה, בשנת 1936 לערך. אלקינד נתקבל לעבודה במערכת "עמעס", העתון הקומוניסטי היידי. לפי המקובל בארץ על חבריו לשעבר, היה אלקינד אחד מעורכי העיתון. אולם יש להניח, כי לנוכח עברו הפוליטי היה מעמדו במערכת נמוך.
בשנת 1937 נולד הילד השלישי במשפחה. בהיותו בן חצי שנה בא הסב השוחט להכניס את נכדו בבריתו של אברהם אבינו. חודשיים לאחר ברית-המילה, באמצע 1938, נאסר האב אלקינד. אין לדעת אם בא מאסרו משום עברו הציוני, משום התיישבותו בקרים, או משום שייכותו למערכת "עמעס" שנעשתה פתאום טריפה, או משום הלשנה על ברית-המילה שערך לבנו. כך או כך, מאז אותם ימים לא ראתה אותו אשתו יותר, ולא היתה כל ידיעה בדוקה עליו. גורלו לוט בערפל, אם-כי נראה שאלקינד, בניגוד לכמה דעות, לא הוצא להורג. ידיעות עקיפות מוסרות, כי בסוף מלחמת העולם השניה מת ממחלת-ריאות בבית-חולים במחנה בסיביר.
מהמידע הנ"ל עולה כי בעיתון דבר התפרסמו מספר פעמים "סקופים" על מעצרו של אלקינד ושליחתו לסיביר, ללא כל קשר למציאות ובעוד הלה משמש כמנהיג הקיבוץ הארץ ישראלי בקרים.
המידע המעורפל ביותר על הוצאתו להורג או על מעצרו ומותו לאחר מלחמת העולם השניה (כעשר שנים לאחר הוצאתו לכאורה להורג) , ביחד עם הידיעה המוזרה מהעיתון "הארץ" והכחשתה הגורפת ב"דבר" מעוררים סימני שאלה רבים נוספים, על גורלו של האיש הכריזמטי הזה. איש שסחף אלי אסון עשרות מחבריו.
סיפורו ששב והתפרסם מרגע ירידתו עם חבריו את הארץ, הניסיונות לדווח על מאסרו כשלא כך הדבר, והידיעה על כי שרד, "חזר בתשובה פוליטית" וביקש לעלות לארץ בסוף שנות ה 50 משאירות טעם רע בהקשר לגורלו של האיש ואם אכן היה כמדווח או שאכן שרד, ביקש לעלות ונדחה על ידי שלטונות ישראל.
|