|
24-01-2010, 04:50
|
|
|
חבר מתאריך: 24.09.06
הודעות: 2,225
|
|
בתגובה להודעה מספר 20 שנכתבה על ידי ori שמתחילה ב "צר לי, אבל "סוכן סעודי" זו ההגדרה היחידה המתאימה לו..."
התבטאויות לא מוצלחות יש לכל אחד ולתפוש אנשים במילים זה ממש לא חוכמה. סיכמנו גם, נידמה לי, בלי משפחות (בלי מישל ובלי שרה).
מרייט אובמה התנער. אתה, כמדומני, לקחת את ההתבטאויות של נתניהו בעניין המדינה הפלשתינאית העתידית (אגב, המדינה הפלשתינאית מזכירה קצת את הבדיחה העתיקה על בראזיל שתמיד תהיה המעצמה של העתיד) מאוד בערבון מוגבל, למה אתה חושב שאובמה מתכוון לכל מילה שהוא אומר? אובמה, ואגב, אתה עצמך כתבת את זה פה בפורום ואני כתבתי את זה עוד לפניך, הוא לא איזה אידאולוג נחרץ אלא דווקא אופורטוניסט לא קטן. הוא טיפס על גבו של רייט כשזה התאים לו וזרק אותו לכל הרוחות כשהוא הפך למטלה. באותה המידה אתה יודע טוב מאוד שאובמה לא מעריץ כלל את כל הרודנים המתועבים שהוא מגזים בהשתחוויות שלו להם (טעות של טירון, לדעתי זה לא יקרה לו שוב). אני חושב שאובמה מאמין שהוא ריאל פוליטיק (אני לא טוען שהוא כזה, אני טוען שהוא חושב שהוא כזה) ושהקרע בין ארה"ב והעולם המוסלמי מזיק לאינטרסים של המדינה. אני חושב שאובמה הציב לעצמו כאחת מאבני היסוד של מדיניות החוץ שלו לנסות ולאחות את הקרע הזה. אני חושב שאובמה לא שונא ולא אוהב את ישראל, פשוט לא איכפת לו וכמי שרואה את עצמו כריאל פוליטיק אני מאמין שהוא רואה בישראל נטל שהוא נאלץ לשאת על גבו בגלל שיקולי פנים. בקיצור, מה שאני אומר זה שאין קשר בין מידת הנאורות של אובמה לבין ההתייחסות שלו לעולם המוסלמי.
אני חושב שלאובמה קרה עם העולם המוסלמי משהו דומה מאוד למה שקרה לבוש (הבן) בשנתו הראשונה בבית הלבן. לאחר שמונה שנות תיסכול מחוץ לממשלה בהן פיתחו שני הצדדים, כל אחד בתורו, תיאוריות שפשוט לא עומדות במבחן המציאות, באה שנתם הראשונה ברשות המבצעת והעמידה אותם על ההבדל בין תיאוריה ומעשה. בוש למשל לא האמין בבניין אומות ("מטרת הצבא להלחם ולנצח" הוא אמר לפני שנבחר בפעם הראשונה) וסיים עם מבצע בניין האומות הגדול (והכושל) ביותר מאז שיקום אירופה ויפאן לאחר מלה"ע השנייה. הדמוקרטים, ובמיוחד האגף השמאלי, האמינו שכל האשמה בקרע עם העולם המוסלמי נעוצה בבוש (ובישראל, הטיחו את זה בפני יותר מפעם אחת פה) ושאם רק "נחליף דיסק" כמו שמישהו פעם אמר הכל יסתדר. המוסלמים, כך נתגלה לו, קשים הרבה יותר לריצוי.
זו הסיבה מדוע אני ממשיך בעקשנות להאמין באובמה. אני מאמין שאף אחד לא נולד נשיא ושהרוב מפשלים, המבחן האמיתי בעיני הוא לא השנה הראשונה אלא אם הם מצליחים לגדול לתוך התפקיד ולתקן את הטעויות שלהם. אני עדיין סבור שאובמה אדם מוכשר ומקווה שבסופו של דבר יצליח. אתה עצמך כתבת פה לפני כשנה משהו חכם שמצא חן בעיני; כשמישהו כתב שהוא מקווה שאובמה יודח או ישפט או משהו מעין זה אתה כתבת לו שבשביל שדבר כזה יקרה לנשיא אמריקאי הוא צריך לפשל כל כך הרבה שזה מפחיד. יש גם לך אינטרס שנשיא ארה"ב, מימין או משמאל, יצליח בתפקידו.
אתה לא צריך להעלב, אני לא השוותי אותך ללימבו ואני יודע שאתה חילוני ומאמין לך שאתה תומך בזכות האישה לבחור. טוב גם לדעת שאתה מכיר בצורך (הנואש) ברפורמת בריאות בארה"ב, חבל שאתה מגלה פחות נכונות להכרה בכך שבעשרים השנים האחרונות שני הנסיונות המשמעותיים ביותר לרפורמה הנחוצה מאוד הזו נעשו בידי הדמוקרטים כשהרפובליקנים עושים כל שביכולתם לטרפד את היוזמות הללו. בין לבין לא נקפו הרפובליקנים אצבע בכדי לתקן את המצב בעצמם.
אני עדיין לא מקבל את ההאשמה בציניות ביחס לצבא ארה"ב של הדמוקרטים. אתה לא הבאת כל סימוכין לטענה הזו וכל שאתה עושה פה זה לדבר בשמם של אנשים שאינם יכולים לדבר פה בפורום בעצמם. לא כל מי שמתנגד למשלוח חיילים מתייחס לחייהם בציניות או אינו פטריוט. בוש הבן שלח למעלה מארבעת אלפים חיילים אמריקאים אל מותם במלחמה שמעולם לא הוברר מדוע בעצם ארה"ב יצאה להילחם. לא ברור לי על איזה בסיס, לבד מהדיגלון על הדש, אתה מייחס לו יותר פטריוטיות ממי שמנסה לצאת מעירק.
בראיה הסטורית למרות שהמחאות נשאו לעיתים אופי מאוד לא סימפטי הרי שמנגדי המעורבות בויאטנאם צדקו. מלחמת עשר השנים עלתה בלמעלה מ55,000 הרוגים (שלא לדבר על בין מליון לשני מליון ויאטנאמים) והנסיגה מויאטנאם לא הזיקה לארה"ב כלל. האם היה נאצר פטריוט דגול כששלח את צבאו למלכודת המוות בסיני לפני מלחמת ששת הימים? האם הפגינו הגנראל טוג'ו וחבריו נאמנות ליפאן כששלחו אותה למלחמה התאבדותית (והם ידעו שהסיכויים שלהם לנצח את המלחמה היו זעומים מלחתחילה), האם היו הגנראלים היפאנים נאמנים כשאפילו לאחר שתי פצצות האטום סרבו להיכנע?
ההסטוריה מלאה להתפקע ב"פטריוטים" שהמיטו אסונות על בני עמם ובד"כ האמיצים שהתנגדו להרפתקאות הללו הוקעו כ"לא פטריוטים" ש"לא תומכים בצבא ובחיילים בשעת החירום" (שה"פטריוטים" יצרו מלחתחילה) ואפילו כבוגדים, חלקם גם שילם בחייהם.
לסיכום החלק הזה של ההודעה שלי אני לא מוכן לקבל את האקסיומה שמי שמבקר את הצבא ומעדיף שלא להיכנס להרפתקאות צבאיות הוא פחות פטריוט. כל מיקרה צריך להיבחן לגופו ובין אסונות שמונה שנות בוש ופשלות שנת אובמה הראשונה אני לא רואה שום סיבה להאשים את הממשל החדש בפחות פטריוטיות גם אם הטרמינולוגיה שלו מתלהמת פחות.
אתה פסקני מאוד בנוגע לסיבות לויתור האמריקאי באירופה ולכוונות של ממשל אובמה באשר לאירן. כפי שכתבתי, גם ללא אירן היו סיבות טובות לרדת מהעץ של מערכות ההגנה המיותרות באירופה, לא כדאי לאף אחד להיכנס למירוץ חימוש אמריקאי רוסי חדש וברור היה שרוסיה, עדיין מעצמה טכנולוגית צבאית, לא תשב בחיבוק ידיים כשהאמריקאים מנסים לסרס אותה קרוב כל כך לבית. יתכן שבנסיבות אחרות היה שווה לאמריקאים, כמו בימי המלחמה הקרה, לקחת את האתגר הזה אבל עם צבא מרוח על שתי מלחמות, כלכלה כושלת, צרות צרורות עם מיליארד מוסלמים ומעל לכל לנוכח האתגר הגדול ביותר להגמוניה האמריקאית (והמערבית) במאה העשרים ואחת, עליית סין והודו כמעצמות, לנוכח כל האתגרים הללו אני סבור שההחלטה לוותר בצ'כיה ופולין היתה סבירה מאוד.
אורי, זה שתחזור כמאמין אדוק על המנטרה שאובמה נבחר ר-ק (עם או בלי המקפים) בגלל המשבר הכלכלי לא יקרב את העמדה הלא מדויקת הזו למציאות. אובמה ניבחר בגלל מכלול הסיבות שפרטתי בהודעתי הקודמת ואין לי כוונה לשעמם אותך בלחזור על עצמי. שבעה אחוז זה פער עצום.
אתה לא פוגע בי כשאתה אומר שלא צריך להיות בארה"ב כיום, זו עמדה לגיטימית אבל אני סבור שאתה טועה. אני ישראלי מבטן ומלידה, גדלתי, למדתי, שרתתי בצבא, עשיתי מילואים עד שעזבתי, גם למדתי לתואר ראשון בארץ ולמרות כל זאת, אפילו פה בפורום שלך, אני רואה כיצד אני מתקשה בהבנת תהליכים שקוראים בארץ כשאני עוקב אחריהם מרחוק. זה לא אותו הדבר לחוות דברים ממקור שני דרך האינטרנט והטלויזיה ואין תחליף לשיחות עם אמריקאים. אני מודה שרוב האנשים שמקיפים אותי נוטים שמאלה למעשה שמאלה ממני (ולכן משעשע אותי כל כך שאני נחשב לשמאלן, אולי אפילו קיצוני, פה בפורום) אבל לחשוב שההכרות שלי אם האמריקאים מוגבלת לניו יורקים זה נאיבי (ואגב, בשביל הרקורד וכפי שכתבתי בעבר לישראלה, אני לא עובד בניו יורק, לא העיר וגם לא המדינה). סתם מהראש עכשיו אני מכיר ומתקשר על בסיס קבוע עם אנשים מניו יורק, קונטיקוט, מסצ'וסטס, איוווה, קליפורניה, צפון קרולינה, לואיזיאנה (אחלה מיבטא), הוואי, אלסקה ותתפלא כמה הרבה טקסנים וזה כאמור אלו שאני יודע איפה גדלו וזכרתי כרגע. תאמין או לו אבל פגשתי אפילו כמה רפובליקנים (כולל יותר מיהודי רפובליקני אחד). אני הראשון להודות (ובגאווה) שיש בי מין התמימות אבל אני חושב שאני לא כל כך טיפש ועדיין מסוגל קצת להתבונן בעולם ולנתח.
ועכשיו לחלק הנחמד של ההודעה!
אתה איום ונורא! אתה לא מסוגל להשתחרר רגע מפוליטיקה? אני מאמין לך שהפוליטיקה של אווטאר מחורבנת, זה צבוע לעשות סרט שמטיף להרמוניה עם הטבע אבל שהיצורים שמייצגים את ההרמוניה הזו הם סינטטיים לחלוטין, קיימים רק על מחשבים והטכנולוגיה שדרושה לקיומם, טכנולוגיה שאני מכיר באופן אינטימי, יכלה להווצר רק בציוילויזציה טכנולוגית וכניראה שגם דורסנית כשלנו. העניין הוא שבמיקרה ולא שמת לב המדובר בבידור להמונים, סרט מד"ב ולא יצירה דוקומנטרית או כתבה באל-ג'זירה. אני מקווה שראית אותו באיימקס ובתלת מימד ותהיתי מה חשבת על האסתטיקה ועל העולם השלם שהם יצרו שם ועל סיפור האהבה וכו'. אין כמו פוליטיקה בכדי לקלקל ארוחות משפחתיות וכניראה שגם סרטים. אם בכל זאת בא לך אני אשמח מאוד לשמוע את דעתך על הצדדים הלא פוליטיים של הסרט.
_____________________________________
Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006
|
|