03-01-2010, 12:14
|
|
|
חבר מתאריך: 11.09.06
הודעות: 10,353
|
|
הדגשות שלי:
ציטוט:
יחד עם כל אלה, נותרו אולי הקולות הנשמעים בשטח כמדד הטוב ביותר להערכת כשירותו ומוכנותו של צה"ל, במיוחד מפי אלה המכירים היטב את הצבא "מבפנים" ומשוללים כל אינטרס לייפות את הנתונים ואת המציאות. מחלקת מדעי ההתנהגות (ממד") בצה"ל ערכה במרס ואפריל האחרונים סקר מדגמי בקרב מאות נגדים (עד דרגת רב סמל בכיר) ומפקדים (עד דרגת רב-סרן) בצה"ל. מנתוני הסקר עולה כי 91 אחוזים מהנגדים ו-92 אחוזים מהקצינים הביעו אמון בכושר הלחימה וביכולת ההכרעה של צה"ל. מדובר בעלייה ניכרת באמון שנותנים אנשי הצבא ביכולותיו לעומת הנתונים המקבילים בשנת 2007, לאחר מלחמת לבנון השנייה, אז העידו רק 80 אחוזים מהנגדים ו-76 אחוז מהקצינים כי שהם סומכים על כושר הלחימה ויכולת ההכרעה של הצבא. באותו סקר של 2007, נשאלו הנגדים והקצינים האם היחידה שבה הם משרתים מוכנה ללחימה. רק 79 אחוזים מהנגדים ו-63 אחוזים מהקצינים השיבו אז בחיוב, לעומת 89 אחוזים מבין הנגדים ו-77 אחוזים מהקצינים שסברו כך בסקר שהוצג השנה.
|
בלי להיכנס בכלל לוויכוח על החוכמה בחקירת האמון שיש לנגדים וקצינים זוטרים "בכושר הלחימה וביכולת ההכרעה של צה"ל" בכללו (והרי רובם לא מכיר במיוחד את צה"ל בכללו, ואת האויב בו יש להילחם ולהכריע)- אני מניח שצה"ל לא השתנה במיוחד בין 2006 ו-2007, כך שאפשר לתהות למה צה"ל בחר לשלוח לקרב ב-2006 דווקא את 20%-40% היחידות הפחות מוכנות, כשהיו לו 79%-63% מהסד"כ מוכן ללחימה
|