רציתי להתייעץ עם חברי הפורם על בעיה.
קוראים לי אורי, אני גר ליד חיפה, בן 23.
נולדתי עם נכות (לא נפשית), אבל נכות שמדי פעם פוגעת בצורה בלתי נסבלת באנשים סביבי.
חשוב לציין שהנכות משפיעה על כל תחומי החיים: צבא, לימודים, כל דבר שאני עושה.

לפני שנה המחלה הפריע לאנשים סביבי, וזה בא לידי ביטוי בארוחות המשפחתיות.
אני הבנתי שאני מפריע, במקרים מסויימים בארוחות, אחרי שזה הובער על ידי בן משפחה אחד
והחלטתי באמת בלי להעלב לא להגיע לארוחות שיש את המצבים שאני פוגע באחרים, כי אני מבין שאני מפריע, אני לא יכול לשנות את זה כי ככה אני. אני לא יכול לבוא לא בטענתה ולא ברבע טענה כלפי האנשים סביבי שזה מפריע להם. כי אם היו מתנהגים אליי באותה צורה, אני היתי מגיב בצורה חריפה יותר.
מבחינתי ההפסד המיידי זה לא לראות את האח השמן של אבא שלי, והילדים שלו.
שרק אנחנו קוראים את זה, אני יכול להגיד שהם ממש לא חסרים לי, אני רואה אותם שותפים מלאים למלחמה שהתפתחה (בהמשך), ואת מי שאני צריך לראות אני רואה ביומיום.
אני לא רואה חשיבות מיוחדת לארוחות המשפחתיות.
כמובן שאם אני מפריע בצד אחד, אני מפריע גם בצד שני. בצד השני של המשפחה לא הגעתי לארוחות והכל עבר פיקס. גם אחרי שהבנתי מהם שאני מפריע. ושוב אם יוצא מאית רושם שאני כועס, שאני נעלב - אני לא מייחס לזה חשיבות זה לצערי קורה לי כל הזמן, ואני מבין שאני מפריע.

מה שקרה שמאז, הבת הגדולה של דוד שלי (אח של אבא) הפסיקה להגיע לארוחות (קרה לפני שנה).
ממה שיודע לי הקשר בינה לבין אביה לא הכי חזק, הם נפגשים משום מה כמעט אך ורק בארוחות המשפחתיות אחרת רק פעם בכמה חודשים והארוחות מאוד חשובות להם (כמובן את זה גיליתי אחרי הרבה זמן)

הפתרון של אח של אבא שלי היה פשוט לנסות להשמיד את המשפחה. תבינו אני חולה, ורק בגלל זה הוא מנסה להשמיד אותי. גם אם אני רוצה להילחם במחלה, הוא עושה כל מה שהוא יכול בשביל להפריע לי לעושת את זה. הוא ניסה 3 פעמים בדרכים חוקיות להרוג את אמא שלי, ואמא שלי גם יש לה בעיות משלה, שרדה איך שהוא את הצרות שהשמן עשה לה, אבל מאשימה אותי ומסרבת לבדוק את התמונה השלמה. אם הוא לא היה עושה את זה, והיה ברור לי שזה מה שרוצים ממני, היתי לדוגמא הולך קבוע לארוחות שם, שם הבעיה פחות חמורה ואם אני מגיע או לא מגיע, או סתם יושב בחדר אחר - הכל בסדר.

ניסיתי בעבר כל מה שיכולתי לעשות, לפי הבנתי (הם הסתירו את הסיבה למה הם עושים צרות)-
בשלב ראשון לא הגעתי לארוחות חשובות, אז היה בשביל לא להפריע לבת שלו, היום כי אני לא רוצה גם לראות את המשפחה הקרובה לה וגם להפריע להם.
לא הגעתי תקופה ארוכה לארוחות הרגילות. שלחתי מכתב לדודה שתבוא וכל המשפחה מתגעגעת אליה ושאני לא בא כי חם לי שם או משהו כזה. בהתחלה לא סיפרתי לכל המשפחה על המכתב ונתתי לה את ההזדמנות לעשות את זה במידה ותרצה. כעבור כמה שבועות כן סיפרתי למשפחה בשביל לתת לניסיון לעבוד ב-2 צורות.

שום דבר לא עזר, אולי משהו אחר מפריע להם? אני לא יודע מה לעשות?
לי לא אכפת לא להגיע לארוחות, מי שאני צריך לראות אני רואה.

אולי זה לא הארוחות? (מאז שהתחיל הסיפור התחילו הצרות)
עכשיו בת דודה שלי, מאוד מודעת לצרות שאביה עושה. הדבר נבדק מעבר לכל צל של ספק.
היא יודעת שרק בגלל שאני חולה, מנסים להשמיד אותי. היא מודעת לנזק שהיא גורמת. והיא נהנת מזה.


אני לא יכול לשנות אותם, לעשות קצת צרות, קצת להציק זה לא פותר את הבעיה.
איך אפשר להסתדר איתם?? אני רק רוצה שקט, למה מגיע לי רק בגלל שנולדתי נכה ואני בסביבה של אנשים כל כך רעים, לסבול מזה? אני לא יכול לתפוס לי פינה בשקט?
מה רוצים ממני?
ברור לי שגם להם זה קשה, אין לי שום ספק, אבל מה אני אמור לעשות???
עשיתי כל מה שהיתי רוצה לשיעשו בשביל במקרה הפוך ומעבר. אולי אני לא רואה את כל התמונה?

נשמע שאתה כותב מתוך מצוקה אמיתית, ואתה זקוק לעזרה. אז אולי כדאי שתבהיר לנו כמה פרטים:
1. קודם כל, כשאתה אומר "מנסים להשמיד אותי" או "דוד שלי ניסה להרוג את אמא שלי בדרכים חוקיות", למה אתה מתכוון? ניסיון להשמדה זה עניין למשטרה, לא לפורום.
2. כשאתה אומר "מפריע בארוחות", האם אתה מתכוון לקולות, תנועות וטיקים שאין לך שליטה עליהם?
3. האם הבעיה היא רק עם הדודים או גם עם ההורים עצמם?
המשפחה שלך צריכה לקבל אותך כמו שאתה, ואם הם מחרימים אותך רק בגלל משהו שאתה לא שולט בו, אז הם לא בסדר. את זה אני אומרת, כמובן, בלי לראות את התמונה הכוללת. אתה כבר בן 23. מה לגבי לעזוב את הבית ולחיות בצורה עצמאית? חשבת על זה?
בכל מקרה, ממליצה לך לנסות לקבל עזרה אמיתית מחוץ לפורום. אל תתבייש.

לא בטוח שאפשרי עבורו לעזוב את הבית ולהיות עצמאי
מה שאני כן מציע לבחור זה לנסות לדבר עם עובדת סוציאלית ואולי לעבור לגור בהוסטל רחוק מכל ההמולה
אם אתה חשוב למשפחה שלך אז הם יעשו מאמץ לפגוש אותך ולא אתה תעשה מאמץ לפגוש אותם

היתי הכי פגיע בחיים שלי, זה היה ניסיון של כמה חודשים, והבן אדם במשפחה שאני בריב איתו רק עשה את המקסימום בשביל לעשות לי צרות ולהכשיל אותי

ניסיתי לנתק את הקשר עם המשפחה בשביל שקט אבל משום מה הוא התעקש לעשות את המקסימום האפשרי בשביל להכשיל אותי בזה וכמובן זה מספיק השפיע בשביל להכשיל אותי

אז אני בבונקר, בבית, והמצב שאנחנו לא מסתדרים נמשך.
גם אני מנסה לפתור את הבעייה, לעשות כל מיני סוגי אימונים, להשיג ציוד מסויים, להגיע למקומות ושאר דברים שהם הכי חשובים לשיקום, והוא גם פה עושה את המקסימום בשביל להכשיל אותי

מה הוא כל כך מטומטם?? איך אפשר?

גם בשבילי זה היה סיוט מתמשך, שחוזר על עצמו כל שבוע. אמא שלי מתלהבת ללא הרף מהמכונית החדשה ומהג'וב הזוהר של הגיס שלי (אז מה, אתה מספר שלוש בהנהלה של הוט? איזה יופי שחיתנו את הבת שלנו עם סמנכ"ל מוצלח כמוך!) ,האחיין שלי בן החמש יושב במשך שעתיים רצופות מול המחשב עם עיניים מזוגגות, ולא מתקשר בכלל עם הסביבה. ואז אחותי צווחת על בעלה "נו, תקום כבר אני כבר רוצה ללכת הביתה ולישון", והוא יושב על הספה, נינוח לגמרי, קורא עיתון ומחייך. וכשהם כבר מוכנים ללכת, אז מתחילות צרחות איימים של האחיין שלא רוצה לקום מהמחשב.
אז איך אני התגברתי על זה? בזמן שכולם יושבים לאכול צהריים, אני באופן קבוע מתנחלת באמבטיה. נועלת את הדלת, ונותנת למים לעשות את שלהם. אחרי שעה כבר יש לי עור ברווז, ואז אמא שלי מתחילה לשטוף כלים, וזה מחסל לגמרי את המים החמים. כן, גם ההורים שלי הקפיאו את ההתנחלויות.
למרבה השמחה, היום אני כבר במקום אחר. אמנם אין לי אמבטיה, רק מקלחת קטנה, אבל לפחות יש לי שקט מופתי מיום הולדתי עד יום מותי. מאז שעזבתי את הבית נוספו עוד שני אחיינים, אז אני לא רוצה לתאר לעצמי מה הולך שם עם ארבעה ילדים קטנים.
בקיצור, אם אתה לא רוצה לסבול, תחשוב בכיוון של לבד. וגם אם יש לך מגבלה שממש מונעת ממך לחיות לבד, אז גם לזה יש פתרונות.

אז כנראה שיש לא מעט מאיתנו, כולל אני, שחושבים שמעצר בשטחים פחות אלים מביקור של דודים בליל הסדר.

אני לא סובל התכנסות מורחבת בשישי בערב - רק אני, אחים והורים (ת'אמת, גם לא בחגים).

אני לא חסר להם
הם לא לי

בקשר לקרובים אליי (ממש ממש ממש מעט אנשים) אני רואה אותם ביום יום והארוחות כמעט לא חשובות
וגם אם כן היו חשובות אף אחד לא מספיק נוכל כמו בצד שלהם שיתחיל לעושת צרות או אפילו לכעוס

אבל עכשיו יש על מה לכעוס, למה??