במהלך הכתיבה שלי ועוד כשאר הסיפור שלי היה בחיתולים לא חשבתי על זה, רק רציתי לשתף, לקבל תגובות שיעזרו לי ובמיוחד להתקדם בכתיבה.

עד כאן הכול סבבה, אבל בסופו של דבר כאשר התחלתי לראות דפים נערמים וסיפור שנרקם באמת ולא עוד קטע של איזה מוזה, חששתי קצת.

אם מסתכלים על מה שפרסמתי עד כה כ23 דפים מהסיפור שלי, התחלתי לדאוג קצת ! מה אם מישהו ממזר יבוא ויעתיק את הסיפור (כמובן שלא אפרסם את כולו, אבל בתכלס) ואז יקח זכויות יוצרים, או יפרסם \ ישווק או אפילו ישתמש בזה לצרכיו (כגון עבודת גמר \ תחרות כתיבה...)

את האמת לא נוח לי לפרסם פרקים בגלל הדבר הזה (ועוד כאשר בהמשך הדרך יש כמה סגנונות ופרק אחד גדול שאני עובד עליו שהוא משהו מיוחד) ולחשוב על לפרסם אותו לקהל הרחב זה קצת מטריד אותי.

ואני לא חושב שזה רק אני, הרבה אנשים פה הפסיקו בעבר לפרסם המשכים לסיפורים בדיוק מחשש זה.

אולי אני לא אהיה סופר דגול או לא אוציא את הספר לעולם או להפך , אבל בכול זאת זה לא נוח לי.

רק רציתי לשתף ולדעת אם זה רק אני או שאחרים פה בפורום גם מרגשים כך.

שיהיה לכם ערב נעים,
אמיל.

אם זה כל כך מפריע לך תוסיף הבהרה בסוף כל פוסט שלך בסגנון "כל הזכויות שמורות ל-XXX ולו בלבד".

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

תאריך פרסום הספור שלך והקשר בינך לבין הניק ניתנים להוכחה בפשטות. אם מישהו יעתיק את סיפורך - הרי שקרוב לודאי שתרוויח מכך הרבה יותר כסף באם יפורסם בדרך הגרתית..

למי שאינו המינגווי וכו' או לחילופין בעל זכויות בהוצאה לאור או סתם עשיר שיכול לשבת עשור מחייו ולכתוב - אין יכולת לפרסם מבלי להקריב. להקריב זמן שהוא כסף, להקריב שעות שצריכות להיות מופנות להבטחת העתיד ולמשפחה.

והנה נולד למעננו הפלא הקרוי אינטרנט. כתוב כאן והפרסום לא יהיה נמוך בהרבה מהחשיפה לה תזכה באם יהיה מונח הספר במחסן של סטימצקי בארגז מעלה אבק.

מסופקני אם יותר מחמישים אנשים מצליחים להתפרנס בארצנו מכתיבת שירה וסיפורת. סטטיסטית - הסכוי להיות פרופסור לפיזיקה גבוה יותר. ןאם לא פרנסה - מה שנותר לנו הוא אם כן לפרסם את סיפורינו ולצפות למילה טובה.