|
29-07-2007, 07:32
|
יגיל הנקין. ד"ר להיסטוריה צבאית, חוקר במחלקת היסטוריה של צה"ל
|
|
חבר מתאריך: 16.02.04
הודעות: 5,565
|
|
מתוך אמנת האג:
סעיף 2
אוכלוסיית שטח בלתי כבוש, הנוטלים בהתקרב האויב באופן ספונטני נשק בידם על מנת להילחם בצבאות הפולשים ושלא היה סיפק בידם להתארגן בהתאם לסעיף 1, יהיו רואים אותם כצד לוחם, אם הם נושאים נשק בגלוי ומכבדים את דיני המלחמה ומנהגיה.
סעיף 25
אסור להתקיף או להפגיז, בצורה כלשהי, ערים, כפרים, מקומות מגורים או בנינים שאינם מוגנים. [מדגיש: שאינם מוגנים].
סעיף 26
הקצין הפוקד על הכוח התוקף חייב לעשות כל שביכולתו כדי למסור אזהרה לשלטונות לפני התחלת ההפגזה, פרט למקרים של הסתערות.
סעיף 27
בשעת הטלת מצור או הפגזה יינקטו כל הצעדים הדרושים כדי לחוס, במידת האפשר, על בנינים הנועדים לשמש למטרת פולחן, אמנות, מדע או צדקה, וכן מצבות זכרון היסטוריות, בתי-חולים ומקומות המשמשים לאיסוף החולים והפצועים; בתנאי שאותם מקומות אינם משמשים אותה שעה למטרות צבאיות.
מחובתם של הנצורים לציין את דבר קיומם של בנינים או מקומות כאלה באמצעות סימני אבחנה נראים לעין, אשר עליהם תימסר לאויב הודעה מראש.
מתוך אמנת ז'נבה הרביעית:
סעיף 3
נתגלע בשטחו של אחד מבעלי האמנה סכסוך מזוין, שאינו בעל אופי בינלאומי, יהא כל צד בסכסוך מחויב להנהיג, בתורת מינימום, את ההוראות הבאות:
1. בני אדם, שאינם נוטלים חלק פעיל בפעולות האיבה, לרבות חיילים שהניחו את נשקם, וחיילים שהוצאו מן המערכה עקב חולי, פצעים, מעצר או כל סיבה אחרת, יהיו נוהגים בהם תמיד מנהג אנושי, ללא כל הפלייה לרעה מטעמי גזע, צבע, דת או אמונה, מין, יוחסין, מצב חמרי, או מכל טעם אחר כיוצא בזה. לתכלית זו יהיו ויישארו המעשים שלהלן אסורים בכל עת ובכל מקום בנוגע לאנשים הנ"ל:
(א) מעשה אלימות בנפשו ובגופו של אדם, ובפרט רצח על סוגיו השונים, הטלת מום, יחס אכזרי ועינויים;
(ב) לקיחת בני ערובה;
(ג) מעשי התעללות בכבודו של אדם, ובפרט יחס השפלה וזלזול;
(ד) חריצת דינו של אדם והוצאתו להורג של אדם ללא פסק דין קודם של בית משפט המורכב כדין והנותן את כל הערבויות המשפטיות שהוכרו על ידי עמים תרבותיים כדבר שאי-אפשר בלעדיו.
2. הפצועים והחולים ייאספו, ויושם להם לב. מוסד הומניטארי חסר-פנייה, כגון הועד הבינלאומי של הצלב האדום, רשאי להציע את שירותיו לבעלי הסכסוך. כן ישתדלו בעלי הסכסוך ליתן תוקף על ידי הסכמים מיוחדים לשאר הוראות האמנה הזאת, כולן או מקצתן. הנהגת ההוראות שלעיל לא תשפיע על מעמדם המשפטי של בעלי הסכסוך.
סעיף 4
מוגנים על ידי האמנה הזאת הם אלה המוציאים את עצמם - באיזה זמן שהוא ובאיזו דרך שהיא - בשעת סכסוך או כיבוש - בידי אחד מבעלי הסכסוך או בידי אחת המעצמות הכובשות, והם אינם אזרחיו של אותו בעל סכסוך או אזרחיה של אותה מעצמה כובשת. אזרחיה של מדינה, שאינה כפותה לאמנה, אינם מוגנים על ידיה. אזרחיה של מדינה נייטרלית המוצאים את עצמם בשטח מדינה לוחמת ואזרחיה של מדינה שותפת במלחמה - לא יהיו רואים אותם כמוגנים, כל זמן שהמדינה, שהם אזרחיה, יש לה ייצוג דיפלומאטי רגיל במדינה, שבידיה הם נמצאים. אולם, כפי שהוגדר בסעיף 13, היקף תחולתן של הוראות חלק שני הוא רחב יותר. בני אדם המוגנים על ידי אמנת ג`נבה מ- 12 באוגוסט 1949, בדבר הטבת מצבם של הפצועים והחולים מבין אנשי הכוחות המזוינים בשדה הקרב, או על ידי אמנת ג'נבה מ- 12 באוגוסט, 1949, בדבר הטבת מצעם של פצועים, חולים ונטרפי אניות מבין אנשי הכוחות המזוינים בים, או על ידי אמנת ג'נבה מ- 12 באוגוסט 1949, בדבר טיפול בשבויי מלחמה, אין רואים אותם כמוגנים במשמעותה של האמנה הזאת.
סעיף 19
ההגנה שזכאים בה בתי חולים אזרחיים לא תיפסק, אלא אם כן משתמשים בהם, מחוץ לתפקידיהם ההומניטאריים, לביצוע מעשים המזיקים לאויב. אולם ההגנה לא תיפסק, אלא לאחר שנמסרה בעוד מועד התראה הקובעת, בכל המקרים הנאותים, מועד מספיק, ולא שעו להתראה. העובדה שניתן בבתי חולים אלה טיפול לפצועים ולחולים מבין אנשי הכוחות המזוינים או עובדת מציאותם של נשק מיטלטל ותחמושת, שנלקחו מהלוחמים האלה ועדיין לא נמסרו לשירות המתאים, אין רואים אותן כמעשים המזיקים לאויב.
סעיף 28 מציאותו של מוגן לא תשמש עילה לחיסון נקודות או שטחים מסוימים בפני פעולות צבאיות.
בקווים כלליים, זה די ברור מהאמנה (ויש עוד כמה דיונים) שנוכחותם של אזרחים לא מחסנת מפגיעה כשהם משמשים כמחסה לצד לוחם.
_____________________________________
"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)
המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי
|
|