19-12-2009, 20:41
|
|
|
|
חבר מתאריך: 14.05.05
הודעות: 4,443
|
|
בני, אתמול הקרינו בערוץ ההסטוריה את סיפורה של חטיבה 600, שכמדומני קרובה מאוד לליבך. גם שם לא חסרו סיפורי גבורה אשר ראוי כי יהוו חלק מהאתוס הצבאי שלנו. מלחמת יום הכיפורים התאפיינה בשחיקה עצומה של כח השריון הישראלי, כאשר הכוחות נהגו בנחישות שלא תימן. מספר חטיבות טנקים, במיוחד הסדירות, ולא מעט מחטיבות המילואים נשחקו עד- דק. למרות זאת, כמעט אחרי כל קרב, אוגדו הכוחות מחדש. טנקים פגועים שוקמו, נעשו ציוותים מחודשים של צוותיהם, וכל החטיבות (למעט 188, אשר גדודיה שרדו, אך שדרת הפיקוד שלה אבדה) שבו לתפקד, כחלוף מספר שעות, חרף האבידות הקשות.
חטיבה 600 גם היא דוגמא כזאת. החטיבה החלה את המלחמה עם 111 טנקי M-60- שהיו הטנקים החדישים ביותר בצה"ל בעת ההיא, וסיימה עם פחות מ-30 טנקים (דומני 26, אך אל תתפוסוני במילה).
בנימה אישית, עלי לציין כי לא אחת קינאתי במהלך המלחמה בשריונאים של חטיבה 600. זכיתי לראות את הטנקים החדישים של החטיבה מידי יום, כהם חוזרים העת החשיכה לחניוני הלילה ועולים לעמדות עם שחר, באיזור- חמדיה- מכשיר. באותם ימים, סברתי ברוב תמימותי כי הטנקים הללו בלתי חדירים. במיוחד, זכור לי ליל 15-16/10. האגד הארטילרי פרס מאחרי גבעת חמדיה. לא רחוק לפניו עמדו הטנקים של חטיבה 600 על הרכס, אל מול אוייב בלתי נראה. הרכס הואר ע"י פגזי תאורה מצריים, אשר ניתן היה להבדיל ביניהם משום שהפיצו אור לבן, בעוד התאורה הישראלית הפיצה אור צהבהב. על הטנקים נפלה אש ארטילרית מצרית צפופה ובכללה מטחי מטל"ר. אני שישבתי כק"מ מאחור קינאתי בשריונרים אשר לא התרגשו מהאש הארטילרית הצפופה. לפתע, נפגע אחד הטנקים ממשהוא. אנשי הצוות קפצו מהטנק וירדו הריצה אל המדרון האחורי. עד היום מהדהדות באזני קריאות של איזה חימושניק, "תירה- תירה בהם, אלה מצרים" . ביקשתי ממנו לשתוק. ואכן משהגיעו אלינו התגלו כשריונאים מבועתים למדי שסיפרו כי הטנק שלהם נפגע. באותו לילה חבר גדוד 407 לחטיבה 14 וספג אבידות קשות ביותר. שני הגדודים האחרים נשחקו בהמשך עד דק, במערכה להרחבת פרוזדור ראש הגשר צפונה והנסיון הכושל לכיבוש מתחם מיסורי.
_____________________________________
.
|