מדוע כותבים עכשיו עם י' אחרי הש'? הרי י' אינה אות שבאה אחרי קמץ או פתח...על אותו משקל למה רושמים ראשון ולא רישון לדוג'?

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ראשון בא מהמילה ראש. יעני התחלה. כמו שעכשיו זה הראשון באפריל...

לגבי עכשיו - המילה הינה מילה תלמודית, ולמעשה נכתבת גם ללא יו"ד: עַכְשָׁו.
"ואם לא עַכְשָׁו אֵימָתַי?" (אבות א יד).
"אף-על-פי שמצר הוא עַכְשָׁו, שָׂמֵחַ הוא לאחר זמן" (עבודה זרה א א).

מדוע 'עַכְשָׁיו'?
לא מצאתי התייחסות לזה במקורותיי, אך יכול להיות שזה קשור למוצאה ההיסטורי, שהוא, אגב, אפוף
מסתורין. אבן שושן משער שעכשיו - 'אולי מן: עַד כְּשָׁעָה, או: עַד כְּשֶׁהוּא'.
גם במילה סְתָיו לא הוגים את היו"ד כלל - אף על פי שזו נכתבת (אם קריאה?). מותר לכתוב גם סְתָו.
עוד מילה באותו משקל היא יַחְדָּיו (מקראית) שנכתבת גם: יַחְדָּו.

לגבי ראשון, מקורה מֵרֹאש, כאמור:

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

אהבתי את התשובה המעמיקה. תודה.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

תמיד תהיתי לגבי המילים האלה: יחדיו, סתיו, עכשיו, עליו, שליו (הציפור, לא מצב-הרוח), עניו, ואפילו שם האות תי"ו.

לגבי 'עליו' אני יכול לזרוק ניחוש: צורה מקובלת שחלופית ל'על' היא 'עלי'. לדוגמה:

יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח--הַנֹּשֵׁךְ, עִקְּבֵי-סוּס, וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ, אָחוֹר.
כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע יְהוָה, כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם.
יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, {ס} תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, {ר} כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא, {ס} וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב. {ר}
וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב, בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים, כְּטַל מֵאֵת יְהוָה, כִּרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב--אֲשֶׁר לֹא-יְקַוֶּה לְאִישׁ, וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם. {פ}

ואולי עלי-הוא = עלי+ו = עליו.

לגבי עכשיו, סתיו ושליו זה לא כל כך עובד.

כנראה, המילה עַל היא קיצור מן עלי. אגב, בערבית: עַלַי- على*.

גם אֶל מופיעה בצורת אֱלֵי - לפי אבן שושן - הצורה הקדומה של "אֶל".
"שָׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי-מָיִם" (איוב כט יט).
"בֹּאִי אֱלֵי מַחֲבוֹאִי" (ביאליק, אייך).

ואף כאן - המקבילה הערבית: אִלַי -إلى*.

אפילו לעַד יש "צורה מליצית" בסמיכות - עֲדֵי.
"יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי-עָרֶב" (תהילים קד כג).
אבן שושן משווה לאכדית: adi.

אני מניח שהצורות "אל", "על" הן רק צורות מקוצרות ש'הִפקירו' את היו"ד במרוצת הדורות.
והא ראיה: הצורות אֲלֵיכֶם, אֲלֵיכֶן, אֲלֵיהֶם / עָלָיו, עָלֵינוּ, עֲלֵיכֶם מְשמרות כולן את האות י'.

[*האות האדומה היא אליף מקסורה ואינה יא. (אך עדיין באה "בעיקר בשורשים המסתיימים באות יא")]
נעזרתי רבות במילון אבן שושן.

עריכה: לא חשבתי על זה קודם, אבל אולי כשכתבו מילה כמו "סתיו" ורצו לציין צליל v - האות ו"ו
לבדה לא הספיקה משום שאם תעמוד סתם, "סתו" - הקורא עלול לקרוא sto.
והוא הדין ל"יחדו" - שבחרו לכתוב "יחדיו" כדי שלא יקראו yakhdo, ל"עכשו" והשאר.

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

במילים "בניו", "בתיו", "ילדיו", נכתבת וי״ו, כי בשפה העתיקה ביותר, כנראה לפני המקרא, זה משהו כמו banayhu, batayhu, yaldayhu. (זה תעתיק מקורב ומאוד לא מדויק.) כלומר – משהו כמו צורת הנסמך + הכינוי "הוא". אחר־כך ההגייה הפכה ל־banav, אבל היו״ד נשארה בכתב, גם בכתיב מנוקד.

במילים כגון עַכְשָׁו, סְתָו ושְׂלָו הווי״ו היא חלק מהשורש ובכתיב מנוקד לא נכתבת יו״ד. כדי להקל על הקריאה האקדמיה ממליצה להוסיף יו״ד לפני הווי״ו, כי זה דומה לסיומות של מילים כמו "בניו".

איך צורות נסמך כמו "בניה", "בניהן" היו נשמעות בעברית הקדומה?

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

אני ממש לא מומחה לבלשנות שמית, אבל אני יודע שהמסורת באקדמיה היא שמנסים לשחזר לפי השפות העתיקות שידועות, שזה בעיקר עברית מקראית, ערבית ספרותית, אכדית, ארמית וגעז, בשיטת הבלשנות ההשוואתית, ואם לא מצליחים לשחזר משהו ודאי, מניחים שמה שיש בערבית קלסית זה מה שיש גם בפרוטו־שמית. מכיוון שאני לא באמת יודע אכדית וגעז, אני מניח שזה משהו כמו banayhi, banayhun, אבל אולי אני טועה.

יש לי בבית את הספר "שפות שמיות" (בעריכת חיים רבין) ושם בטח כתוב משהו מפורט יותר, אבל אני לא בבית עכשיו. בכל אופן, כנראה לא כתוב שם משהו הרבה יותר עמוק.

למדתי. תודה

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן

מתוך: "אביב חדש" - כרך 12, עמוד 187:

שפות ובלשנות חִידוֹת הִגָּיוֹן