אהלן,
אני לפני גיוס, יש לי המון חברים בצבא וכולם תמיד שבוזים וממש מבואסים לחזור לבסיס כל פעם מחדש. לעומת זאת,חברי במודיעין ותפקידי ג'וב אחרים,גם כן מבואסים,אבל הרבה פחות!
איך זה שבכל זאת הביקוש לקרבי גבוה,ולמה שאני אתגייס לקרבי אם אוכל להמנע מהשביזות ולקחת את הדרך הקלה יותר כביכול?
תודה רבה ושבת שלום!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

צואת שוורים ידידי..
חייל יהיה שבוז בקרבי ויהיה שבוז בג'וב, אם זה האופי שלו או אם הפל על מפקדים גרועים, או אם אין לו חברים טובים שם.

חייל אחר יכול להיות מרוצה עד הגג מלסגור 21 כי יש לו אחלה מפקדים, כי צבר חברים רבים שם, או כי הוא מורעל ולא רוצה להתבטל בצבא.

השונות כל כך גבוהה שאתה לא יכול להסיק מהחברים שלך על האוכלוסיה.

לך לקרבי (אני גם לא בטוח מדי שיש לך בחירה), תחשוב טוב, תקווה לטוב, ויהיה טוב.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

שמע, אנשים מתגייסים לקרבי כי מאמינים שזה חשוב לא בגלל שזה כיף. אבל יש משהו נורא כיף באחוות לוחמים שרק לוחם באמת יכול להבין, רק לוחמים יכולים להתיישב ברכבת אחרי שלא נפגשו בחיים ולדבר כאילו הם החברים הכי טובים.

החברים שלך במודיעין לא עושים את אותו הצבא כמו הקרביים. הם באים לעבוד, בדר"כ עבודה משרדית פשוטה, אם יש להם מזל/פרוטקציות/כישורים טובים אז הם יקבלו גם תפקיד שמצריך טיפה חשיבה (למרות שבדר"כ אלה הקצינים הבכירים שצריכים לחשוב, ולא החיילים הפשוטים). אין בזה שום דבר רע, ה-3 שנים עוברות, אתה מכיר חברים חדשים וסה"כ נחמד לך.

ואני לא אעיד על כל הקרביים אלא רק על עצמי. בהתחלה הרגשתי שאני הבן אדם שהכי לא מוכן להיות לוחם, בסה"כ הייתי ילד של אמא שלא יודע להסתדר לבד, שגרה משעממת, עם 2-3 חברים וחסר בטחון עם בנות, שתמיד עושה מה שאומרים לו. כשהבנתי שאין לי סיכוי לצאת לג'וב אז שוב - עשיתי מה שאמרו לי בצבא והתגייסתי לקרבי, בסטינגר (יחידה רגלית שנותנת חיפוי לכוחות שריון וחי"ר מפני אויב אוירי, חלק ממערך הנ"מ).
אני לא אגיד שהפכתי לבן אדם אחר, אבל הצבא בהחלט שינה אותי. למדתי איך להתנהג עם אנשים, למי להיות טוב ולמי לא, מתי להתווכח ומתי לשתוק ולהגיד "אתה צודק, מצטער, טעות שלי.". אני משרת בסה"כ שנה אבל עברתי הרבה בשירות שלי עד עכשיו, אתה לומד להעריך את החופש שלך, את המשפחה, את החברים הטובים, ואת ההנאות הקטנות של החיים. אחרי שלושה שבועות שכל מה שאתה עושה בהם זה שמירות, סיורים, מחסומים ומעצרים, כשבסופ"ש במקום לנוח אתה עושה את כל זה, אבל כפול, כי אנשים צריכים לצאת הבייתה ומישהו צריך לעשות את העבודה במקומם, אתה יוצא הבייתה ועולה על האוטובוס.
תאמין לי שההרגשה של לחזור הבייתה מהקרייה אחרי 8 שעות עבודה משרדית לא תהיה אפילו 1/100 מההרגשה הזאת.

אח"כ אתה הולך בעיר שלך עם המדים והנשק, מסתכלים עליך, אתה מבחינתך מרגיש אחריות לכל האנשים האלה... זה שירות שמקנה המון בגרות.

ברור שלהיות לוחם זה לא תענוג. יש רגעים משביזים, אחרי שאתה נותן הכול לצבא ולמדינה, טוחן את החיים שלך, ואז בא שוטר צבאי מסכן שרושם לך דו"ח על זה שאתה עם שתי אוזניות, והסמג"ד שופט אותך ואתה זוכה לסגור 35 יום בבסיס כי אתה לוחם, כשג'ובניק היה מקבל יום ריתוק וגם בו הוא היה יוצא הבייתה. ואתה אחרי שנתת הכול, סוגר 35 בגלל כזו שטות. דברים כאלה יכולים להשביז ממש.

בסופו של דבר זה תלוי בך. אני יודע שאני לוחם כי זה מקנה לי בגרות ומלמד אותי הרבה על עצמי ועל אחרים. מרגיל אותי למצבים קשים, עוזר לי לפתח ערכים, מחזק אותי, מחשל אותי.
אני יודע שלא אכיר שם את אהבת חיי, סביר להניח שבשלב מסויים אני אנתק קשר עם החברים בצבא, אף אחד לא יאהב אותי יותר אחרי הצבא כי שירתתי כלוחם ואף כוסית לא תצא איתי רק כי הייתי לוחם...

מקווה שעזרתי.

אריאל ורבר - מעצב אתרים

זה שהגיב מעלי תותח כל מילה בסלע
אני נמצא עכשיו באימון מתקדם אני בערך חצי שנה בצבא עברתי טירונות וכן אני שבוז לפעמים אבל זה חלק מלהיות קרבי זה לא משחק ילדים וזה לא כיף או מה שהיית רגיל אליו
אני יכול להגיד לך שמאז שאני באימון מתקדם אני הרבה פחות שבוז הטירונות זה החלק הכי קשה מנטלית תעבור אותו זה רק יחזק אותך ואז המצב יראה יותר טוב
לי אישית זה עשה רק טוב השתנתי לטובה הייתי כמו זה מהגיב מעלי אני גאה ללכת ברחוב על מדים ונשק לשמור על המדינה זה שרות חשוב מקווה שתעשה את הבחירה הנכונה בהצלחה

Opie אני מסכים איתך לגמריי
ואוסיף משלי:
כל אותם רגעי שביזות, קושי וכו' מתחלפים בזכרונות מתוקים לתקופות הקשות האלה, של סגירה, של טחינת צעירות, של כל הקורסים עם המשמעת המעיקה אך החיונית כמו בה"ד 1 וכו', וזוכרים את הרגעים היפים עם הבמבה והקולה שקונים מהמפל"ג לישיבה עם חבר בשמירה והפריסה שמחכה לפנות בוקר אחרי המעצרים, אותם רגעים של התפרקות אחרי שבוע שלם של שבוע מלחמה/תרג"ד/תרח"ט מייגעים כשכולם מותשים אך עדיין יש חיוך באותן תמונות של הטקסים.
כל מיני מור"קים שכיף לדבר עליהם עם אנשים שהשתתפו במבצעים/ פעילויות איתך, ממלאים אותך בגאווה עצמית כל פעם שאתה נזכר בכל מיני שטויות שקרו שם מסביב, כן גם העניין שלא משנה איפה תלך ואיזה לוחם תפגוש רוב הסיכויים שהוא מכיר מישהו שאתה מכיר, כי הצבא קטן, והרבה חבר'ה לוחמים גם עושים קורסים(תאכלס הכי הרבה קורסים ושוברי שגרה זה בקרבי).

אין את כל זה לג'ובניקים של 8 עד 4, אולי להם יש את כל ההילה והגאווה בחברה(שייתכן ושלך לשעבר חח ) שהם פוגשים כל ערב ולילה כשאתה פוגש את הכלים של ארוחת הערב/עמדה בשעות מטורפות, על אותו משחק מחשב שהם סיימו כשאתה כבר לא זוכר מה זה לשחק במחשב,אבל סיימת כל משחק בפלאפון שלך ובאינטרנט בזמן השמירות, על הכסף שהם מצליחים לקבל בעבודות כלשהן מהצד, כשאתה מוציא כל מה שאתה מקבל על פיצות לבסיס/היציאה או 2 היחידות שיש לך בחודש ונכנס למינוס כל פעם מחדש.

עכשיו תחשבו שניה, במה הם שונים מתלמיד בתיכון?! חוץ ממשמעת מאוד מאוד בסיסית עד לא קיימת שרובם כפופים אליה ברוב המקרים?..
אז המלצה שלי היא להתגייס ללחימה, אתה כבר תבין לאט לאט אם אתה מתאים או לא, רק תזהר שלא תמצא איזה תירוץ לברוח במקום להתמודד עם הקשיים ולהתחשל אם אין לך סיבה באמת טובה לכך.

התרשמתי, איש צעיר!
אתה מקסים, מדוייק ומעורר השראה במה ואיך שכתבת.
ואגב, טעית רק בשורה האחרונה...
כל עניין הלוחמים עושה את זה לבנות Big Time!!!
תאמין לי, בליתי הרבה שעות מחיי בשיחות של "באנות"

נדיה ויינשטיין

יעוץ, הכוונה ואימון אישי
לחיילים, מתגייסים והוריהם
nadiabeing@gmail.com
0543329188

תקשיב לא הכל בקרבי דבש ויש המון רגעים משביזים,מה שכן שביזות יום א קיימת אצל כולם,גם באזרחות..שלא תחשוב שלחזור לעבודה זה כיף.
הקושי המנטלי יהיה בטירונות,אח"כ זה ילך וישתפר(יחס יותר טוב,תנאים מקלים כאלה-פלאפון בכיס,קריאה למפקד בשמו וכאלה..,בסדיר בכלל,לפי מה שהבנתי בית זונות..).
תהיה חזק אחי,בסוף אני מאמין שזה יהיה שווה את זה..

כן אחי אתה לא תאמין:
יהיו לך כוכבים מנצנצים עשויים מזהב סביב הראש ו 5 בלונדיניות שמלוות אותך בכל רגע כי אתה קרבי.

אה שכחתי, הגו'בניק המעפאן הזה (שבלעדיו אתה עיוור ב"שדה הקרב") - הוא נשאר אבל וחפוי ראש עם כל הבושה.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי UAL כן אחי אתה לא תאמין: יהיו לך כוכבים מנצנצים עשויים מזהב סביב הראש ו 5 בלונדיניות שמלוות אותך בכל רגע כי אתה קרבי. אה שכחתי, הגו'בניק המעפאן הזה (שבלעדיו אתה עיוור ב"שדה הקרב") - הוא נשאר אבל וחפוי ראש עם כל הבושה.

אתה לא צריך להיות כלכך רגיש ולקפוץ כשיש דיון על היתרונות של שירות קרבי, בסך הכל כמה חבר'ה פה הסבירו לו למה להיות קרבי שווה את זה, אף אחד לא מזלזל בתפקיד שלך ואני אישית בטוח שאתה עושה תפקיד חשוב, אז לא צריך גם פה להכנס למריבה הזאת.

אילו רגשי נחיתות
אף אחד בכל הדיון לא אמר מילה אחת לרעת הג'ובניקים . רק נתנו סיבות למה להיות קרבי .

תגובה מאוד עניינית. כל הכבוד.
אף אחד לא זלזל פה בחיילים עורפיים, ואת זה שכל חייל תורם (מהשקמיסט עד המטכליסט) מסבירים בגדנ"ע בכיתה י"א, אז אתה לא צריך להזכיר לנו. אבל, בניגוד לג'ובניק, השירות של הלוחם תורם ברמה הקיומית המיידית. בעוד שהשירות של החייל העורפי לא תמיד. מה גם שלא משנה כמה קשה, משמעותי, ממצה, תובעני השירות של החייל העורפי, זה לא באותו קנה מידה בכלל של קושי של לוחם.
הלוחמים הם קו ההגנה הראשון, החזית. גם אם תהיה לנו מגדת עתידות שתתן מענה מודיעיני מלא לכל שאלה, זה יהיה חסר תועלת אם לא יהיו הלוחמים שיבצעו את זה בפועל.
חבל מאוד שיש לך רגשי נחיתות במה שאתה עושה, אם באמת היית מרגיש כמו שכתבת, היית מבין את התמונה הגדולה ולא נכנס למשחקי כוח ילדותיים, ונותן את הכבוד הראוי לאנשים שחוץ מאותו כבוד לא מקבלים כמעט כלום ביום יום וגם בשבילו צריך לפעמים להזכיר לאנשים (כמוך).

חשוב לי לציין שאני חלילה לא מזלזל לרגע באף תפקיד בצה"ל. ואני מספיק זמן בצבא בשביל לדעת ולהבין את החשיבות של כל אחד ואחד מהם.

חייב לציין שדברים שאנשים אמרו כן גרמו לי הרבה יותר לרצות להיות לוחם למרות הבאסה והשביזות הכרוכים בזה. אין ספק שיש את האופציה של לצאת בדרך הקלה,שכעקרון יותר מעניינת (לי אישית) ולשרת במודיעין או משהו בסגנון וככה זה יושב לך טוב ויפה על הקורות חיים שנשלחים ללימודים.
אבל אפשר לותר על זה ולעצור את החיים ל3 שנים,ורק אחר כך להתחיל את החיים האקדמיים...

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

פה ופה אתה דוחה את הלימודים ב3 שנים, נדמה לי שאתה מתבלבל מעט.

להיות לוחם לא נותן לך שום דבר על הנייר. כשתשחרר סביר להניח שאף אחד לא יתלהב מזה שאתה יודע להחליף הינע סופי שנשפך, אתה לא תרכוש לעצמך השכלה או יתרון ייחודיים על פני ג'ובניקים באזרחות (אם כבר ההיפך נכון), ולא תשיג כלום מהצבא. ה3 שנים שלך הם נטו לתת מעצמך. אתה תראה שהחיים הטובים הם בג'וב, אין מה לעשות. לג'ובניקים יש יותר תש, יותר בנות, יותר כסף... אבל אין להם את התחושה של הייעוד. לוחם סובל הרבה יותר, אבל הוא משכנע את עצמו שיש סיבה ותכלית לסבל שלו, הוא מרגיש שהוא ממצה את עצמו. אתה תראה את הג'ובניקים בצבא, איך הם מנסים לצבור לעצמם כמה שיותר *נקודות קרביות*, כי בתכלס הם תמיד איפשהו מתבאסים על זה שהם לא לוחמים בעצמם (ומועטים הם התפקידים המשמעותיים לג'ובניק חפ"ש). וכשתתפוס קו ותתצפת על האויב אתה תבין בדיוק מה אתה עושה שם, ואחר כך כשתצא הביתה עם הנשק והכומתה והתג של החטיבה והסיכה כולם רואים אותך ומעריכים אותך, וגם אחרי שתוריד את התחפושת ותסתובב ברחוב אתה תדע בפנים על מה אתה שומר ומה אתה עושה.

היטיבו להגיד ולתאר בשביל מה להיות לוחם, אז רק אוסיף כמה מילים שלי...
להיות לוחם זה אומר לאכול הרבה חרא, זה לשמור, זה להיות תורן מטבח זה לקבל יחס גרוע מהמפקדים, זה להזיע הרבה במד"סים ושבועות מלחמה, זה לצאת למארב בשבת כשבחוץ קר ורטוב והדבר היחידי שאתה רוצה באותו הרגע זה את המיטה שלך בבית, זה לא לראות את החברה 21 יום. אבל באותו הזמן זה מיצוי עצמי, תחושת השליחות והגאווה שממלאת את הלב בידיעה שבזכות מה שאתה עושה באותו הרגע, אנשים יכולים פשוט לחיות את החיים בלי לדאוג שבאוטובוס או במסעדה או במועדון יתפוצץ עליהם מישהו.
זו הרעות העמוקה שבין לוחמים, אם לא ראית אחוות לוחמים אז אני מבטיח לך שלא ראית אחווה מימיך, לאכול את כל החרא שיש לצבא הזה להציע ביחד עם מישהו ולדעת שברגע האמת הוא יקום איתך ויסתער. פשוט אחד הדברים המדהימים...
אני שבוז אש בצבא, אבל אני לא רואה את עצמי בשום מקום אחר. אם עכשיו היו נותנים לי את האופציה לצאת לג'וב או להשתחרר, הייתי יורק עליהם. ואני אומר לך היה לי את הכבוד המפוקפק להיות ג'ובניק לחודש, וסבלתי כל רגע שם בגלל הידיעה שחברים שלי עושים מארבים על הגדר בעזה בזמן שאני ממיין בגדים או משהו כזה...

יש הבדל בין ג'ובניק שממין בגדים כמו שאתה מגדיר את זה,לבין ג'ובניק במודיעין! יש הבדל לפי דעתי! אם יש מישוה שיכול להיות לוחם בינוני או חייל כשרוני מאוד במודיעין,לפי דעתי הוא חייב ללכת למודיעין למרות שזה ג'וב! אבל שם הצבא צריך אותו הרבה יותר ושם הוא מסוגל לתרום יותר!

וד.א- הצבא עושה רושם שהבטחון שוטף והפעילות היומיומית ביחידות עיליות,הוא כמו בגיבוש. אני קיבלתי רושם שאם אני למשל עובד גיבוש דובדבן,אז אני כל משך המסלול רק זוחל,רץ ועושה קרב מגע. היום למעשה שברו לי את הראיה הזאת,הבנתי שחוץ ממסע פעם בה וקרב מגע כמה פעמים בשבוע,הם לא כ-ל הזמן עושים פילויות כאלה. היחידות הקרביות, גדס"רים וסיירות לא כל הזמן במאמצים פיזיים. אז מה בעצם עושים כל משך היום? מה הוא לו"ז ממוצע לחייל צעיר במסלול דובדבן למשל?

תודה רבה ושבוע טוב!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

במסלול טוחנים לך את הצורה,אחריו לא עושים כלום פחות או יותר..

דובדבן עושים מסעות שאתה לא יכול לתאר ...
אני מתאמן בקבוצת "אחריי" והמדריך הוא דובדבן לשעבר .. אתהרק צריך לשמוע את המסעות כומתה (90 קילומטר אלנוקה שחורה) או לראות את הקרב מגע .. הם לרוב עושים פעילות שכזו ..
ונכון הם גם לומדים ערבית ולוטר אבל לרוב הם קורעים ת'תחת במסלול הזה.
היציאות סבבה בדובדבן רק שפעמים רבות מקפיצים אותך לפעולה.

בלי להעליב או משהו..אבל אף אחד לא באמת עושה 90 קילומטר אלונקה שחורה..
המשמעות היא 90 קילומטר עם אלונקה פתוחה בלי חילופים..תחשוב על זה..

יישר כוח לכל הלוחמים שקורעים את התחת בשביל כולנו