יכול להיות שזה אשכול שכבר נידון, אבל לא מצאתי אותו בחיפוש.
כמעט עשור עבר מאז שצהל יצא מלבנון. בשרות הסדיר שלי היינו יוצאים בשיירות משער העגל הזכור לטוב. שיאו של המאבק של ארבע אימהות היה בזמן השרות שלי.
אני זוכר את השיר ימים של שקט לאחר הנסיגה.
האם ניתן להגיד היום כאשר החיזבאללה נהפך מאיום טקטי לאיום אסטרטגי. שהנסיגה מצד עצמה (בלי קשר להשפעות ברמת המאקרו שקשה להתווכח איתם) היא כישלון מוחלט.
או שמא, בתהליך של למידה וניסוי ותהייה תוך כדי לחימה, החיזבאללה היו מגיעים לאותו מצב ולאותו סוג של איום?